מיתוסים מהזמן ללא זמן

"אנחנו לא מטפסים" (Nganana Tatintja Wiya), אומרים האבוריג'ינים בני האננגו, הבעלים המסורתיים של אולרו. הם מבקשים מהמטיילים בשמורה לכבד את החוק המסורתי של הילידים, ולוותר על הטיפוס על הסלע. במקום לכבוש את הפסגה, הם מציעים לשמוע בחברתם את צלילי ה"שיר" של האבות הבוראים.אם הולכים עם האבוריג'ינים בשקט ב"נתיב השיר" המוביל אל מוטיטג'ולו (Mutitjulu), מקווה מים גדול הנמצא בקצה הדרומי של אולרו, שומעים את פכפוך המים ואת אוושת הנחשים הרובצים על הסלעים. בין המצוקים האדומים, המגינים כזקיפים חמושים על בריכת המים, השתמרה ה"קורנפה", רוח האבות הבוראים, של קונייה אשת הפיתון ושל לירו, מאנשי הנחש הארסי. קונייה ולירו הם האבות הקדומים של בני האננגו.הילידים מספרים שקונייה הגיעה הרחק מהמזרח כשעולליה, הפיתונים החיים כיום באיזור הסלע, עמדו לבקוע מהביצים. היא עשתה את דרכה ימים רבים חזרה לאולרו, המקום שבו הגיחה לראשונה מהאדמה. במערה ששמה "הקערה של קונייה" (Kuniya Piti), אפשר עדיין לראות את השקערוריות של הביצים שלה ואת עקבות גופה ליד הפתח, כשיצאה מדי פעם לחפש מזון.באחד הימים, מצאה ליד בור המים את גופתו של אחיינה. הוא שופד בחניתות על ידי לוחמים מאנשי הנחש, כעונש על שפגע ב"חוק" שלהם. קונייה הזועמת ביצעה ריקוד מלחמה, כפיתולי פיתון, שעקבותיו נשתמרו על הגדה. אחר כך, כדרך הפיתונים, העיפה שוב ושוב גרגרי חול על כותלי הסלע. לבסוף, חבטה במקל החפירה שלה בראשו של אחד מאנשי הנחש, והוא נפל ממרומי הצוק. עד היום אפשר לראות על מדרון הערוץ את שרידי חבטותיה הקטלניות ואת כתמי דמו של איש הנחש.אשת הפיתון נשאה את גופתו של אחיינה למקווה המים והפכה אותו לוואנאמפי (Wanampi), נחש הקשת, האב הקדום המשותף לכל ילידי אוסטרליה. מאז חיות שם רוחות האבות ושומרות על הבריכה החבויה בסבך הירוק. כשיורדים פני המים מוריד וואנאמפי גשם, ושניהם יוצאים שוב לשוטט יחדיו בחוליות.בסיפורי הבריאה, מיתוסים מהזמן ללא זמן, שהם מעבירים מדור לדור, משמרים הילידים ידע עתיק ומידע שימושי. לדוגמה, באמצעות המיתוס של קונייה מבטיחים בני האננגו כי איש לא יתרחץ בבריכה, שהיא ממקווי המים החשובים של האיזור, ויזהם אותה. בעת ריקוד המלחמה הרעילה קונייה את הצמחים בסביבה, ולכן אסור ללקט מזון בשולי בור המים. בבדיקה מדעית שנערכה באחרונה התברר כי כמה מהצמחים בערוץ זה רעילים ומסוכנים למאכל. בשפת הסמלים יש גם ייצוג לתחומי ידע אחרים, כאנתרופולוגיה והיסטוריה. קונייה ולירו, שני נחשים האופייניים לאיזור אולרו, מייצגים כנראה מיזוג של שתי קבוצות ילידים, האחת ממזרח היבשת והשנייה מקומית. היריבות בין השבטים הסתיימה באיחוד חברתי שאותו מסמלת דמותו של וואנאמפי, נחש הקשת, השומר על מקווה המים מוטיטג'ולו. ולראיה, קוראים בני האננגו ליישוב שהקימו בשולי שמורת אולרו "קהילת מוטיטג'ולו".מאחר שהידע הזה הוא סודי ולכל קבוצה יש "מאגר מידע" מיתולוגי משלה, ההיכרות עם מערכת הסמלים של המיתוס, אשר נוצר בהשראת נופי הטריטוריה השבטית, היא גם ההוכחה לקשר עם נחלת האבות. בתביעות המשפטיות שמנהלים הילידים בשנים האחרונות, קיבלו בתי המשפט את המיתוסים ואת היבטיהם החזותיים – הציורים של "נתיבי השיר", השירים והטקסים – כראיות חוקיות לזכויות הילידים על אדמת אבותיהם.