| ת'וב, השמלה הבדווית המסורתית, היא שמלה שחורה שעליה נרקמות דוגמאות של רקמה צבעונית בתך צלבים. לשמלה היה התפקיד חשוב בתקשורת הפנימית של החברה הבדווית ואפשר היה להתייחס אליה כאל תעודת זהות של הלובשת. צבעי הרקמה, הדוגמאות שלה וסידורן על השמלה העידו על שיוכה השבטי ועל מצבה המשפחתי של הלובשת. ברקמת היד מוכיחה האשה את השקעתה בבגד ומעלה את חשיבות המסורת כאות כבוד לעצמה ולמשפחתה. הרקמה מופיעה בחלקי השמלה על פי סידור קבוע, ולכל חלק ניתן שם ויש לו דוגמאות וצבעים אופייניים. החלק העליון שמקשט את החזה נקרא "קובה", והוא מעין קמע המגן על מקור המזון והחיות של הנשים הפוריות. בחלק התחתון רקומים שישה פסי אורך הנקראים "סיף", ובתחתית החלק האחורי נרקם ה"ד'יל". בשמלות הישנות גם החלק הקדמי התחתון עשיר ברקמה. לאירועים מיוחדים כמו חתונה הכינה האשה שמלה המקושטת ברקמה צפופה מן הרגיל שנקראה ת'וב א־דאס – השמלה המוחבאת. מקור השם במנהג להחביא את השמלה בארון עד היום המיועד. מדרגה, שמלה שנחשבת יותר אופנתית בקרב הצעירות, היא שמלה בעלת גזרה צרה יותר ובה ארבעה פסי אורך בלבד. הדוגמאות הן לרוב גיאומטריות וסימטריות: סימטריה של שיקוף כמו מראה, סימטריה בצורת יהלום – מעוין המתפתח ממרכז — או סידור הדוגמה והצבעים כסדרה החוזרת על עצמה. לצורות מעוין ומשולש יש ערך מאגי כמו בתרבויות רבות אחרות. גם דוגמאות הלקוחות מעולם החי (טווס, יונה, אריה) והצומח (פרחים וענפים) הן מרכיבים מרכזיים ברפרטואר הרקמה. גם לצבעים, הבולטים על רקע הבד השחור, נודעה חשיבות בעבר. בשמלת הרווקה בלט הצבע הכחול, כצבע השמים, המעיד על טוהר. בתקופת הפוריות של האשה (לרוב לאחר הלידה הראשונה) שלטו גוני האדום, כצבע הדם, המעיד על פוריות וחיות אך משמש גם כצבע אזהרה. בגיל הבלות חזרה האשה לצבע הכחול. הדוגמאות והצבעים על הת'וב או המדרגה נתונים לשינויים כמו בכל חברה עם דינמיקה משלה שאינה מנותקת מסביבתה. |