| יבשת הקוטב הדרומי הינה שטח פראי מכוסה בקרח ורוחות עזות. כ-70 אחוזים מהמים המתוקים בעולם מצויים בה כקרח, אך ממוצע המשקעים השנתי בה אינו עולה על 3 ס"מ בשנה, כמו במדבריות רבים בעולם. הקרח מכסה את כולה פרט לראשי הרים מעטים הבולטים ממנו ורצועת יבשה צרה לאורך החוף. הוא מתנשא ככיפה על היבשת, מפני הים ועד לגובה של כ-4 ק"מ. מן היבשת אל הים משתרעים מדפי קרח בעובי של כ-120 מטר. אין ביבשת אף יונק יבשתי או בעלי חוליות כלשהם החיים עליה בקביעות, אם כי בע"ח רבים מתרבים בה בקייץ. כלבי-הים והעופות המצויים בה ניזונים בעצם מן הים ועולים על היבשת לעיתים. הסיבה לכך היא תנאי החיים הקשים ביבשת – מיעוט המשקעים, מחסור בקרקע פנוייה מקרח, חשיכה ממושכת וקור עז. גם הצמחיה דלה ביותר והצמחים הבודדים שקיימים אינם מספיקים לשמש כמזון לבעלי חיים בכל גודל שהוא. רק החזזיות עומדות בתנאים הקשים ובהצלחה. ביבשת למעלה מ-400 מיני חזזיות המשמשות להזנתם של מספר בעלי-חיים זעירים. ב-14 לדצמבר 1911 הפכו אמונדסון וארבעת שותפיו להיות הראשונים שהגיעו לקוטב הדרומי. הם נעו בעזרת כלבי-שלג ומזחלות בעשותם דרך של 2993 ק"מ במשך 99 יום. סקוט וחבורתו שיצאו באותה עת לנסיון דומה, הגיעו חמישה שבועות מאוחר יותר, ב-17 לינואר 1912. בדרכם חזרה נתקלו בקשיים מרובים כשלבסוף גוועו מקור ורעב. סיפורם הדרמטי נשמר ביומנו של סקוט. התאריך האחרון המופיע בו הוא ה-29 למרץ 1912. ב-1956 בילתה קבוצת מדענים את החורף בקוטב עצמו בסידרת נסויים ומאז מחזיקה בו ארה"ב תחנה. ב-1975 בנתה בו תחנה קבועה חדשה. בין ביבשת תושבים מקומיים ושבע מדינות טוענות לבעלות טריטוריאלית על חלקים ממנה, אחדים מהם חופפים. ארה"ב וברה"מ אינן מכירות בטענות אלה ושומרות לעצמן את הזכות לדרוש את חלקן בעתיד. הסכם בינלאומי מ-1959 אוסר על הגשת תביעות חדשות לבעלות טריטוריאלית וקורא לגישה חפשית אל היבשת ולתוכה למטרות מדע. ב-1991 יפוג ההסכם והנושא יועלה לדיון מחודש. |