| סיפורם של זימבבואה ושל רוברט מוּגָאבֵּה, נשיאה בן ה־74, מתומצת היטב בהגדרתו של הרופא ג'ראלד המצוטט בכתבה: "אז הם היו הגיבורים, עכשיו הם הנבלים". מהתחלה צנועה של נער רועים בנה לעצמו מוּגאבּה מעמד של מנהיג, מהנערצים באפריקה הפוסט קולוניאלית. מעמד זה כורסם באופן מתמיד בשני העשורים של שלטונו. מוגאבה נולד בשנת 1924 למשפחה ענייה באיזור כפרי דרומית־מערבית לעיר הבירה הרארה, בדרום רודזיה. היתה זו מושבה קולוניאלית שנשלטה על־ידי מיעוט לבן, בחלקו הגדול מהגרים ממושבת הכף בדרום אפריקה. מאז שנות התשעים של המאה ה־19 היתה דרום רודזיה חלק מהאימפריה הבריטית באפריקה הדרומית, שכללה באותם ימים גם את רודזיה הצפונית, שאחרי קבלת העצמאות שינתה את שמה לזמביה (Zambia) ואת ניאזהלנד (Nyasaland), שהפכה למלאווי (Malawi). שתי האחרונות זכו לעצמאות כבר בשנות השישים. דרום רודזיה נשארה תחת שלטון לבן עד סוף שנות השבעים. האידיאולוגיה שהנחתה את המתיישבים הלבנים בדרום רודזיה לא היתה גזענית כמו זו של דרום אפריקה. מול הטענה לעליונות האדם הלבן, שהיתה הבסיס למשטר האפרטהייד של דרום אפריקה, דגלו המתיישבים בדרום רודזיה באידיאולוגיה של עליונות התרבות הלבנה ואפשרו הענקת זכויות פוליטיות לאפריקאים על סמך מה שהוגדר "הישגיהם הכלכליים והתרבותיים". כאשר התברר כי אפריקאים רבים עומדים בקריטריונים אלה, הם הוחמרו, כדי למנוע אפשרות של שלטון הרוב השחור. כך בפועל לא היה הבדל רב בין שתי המושבות ביחסן לרוב האפריקאי של האוכלוסייה – בשני המקרים הוא נושל וקופח. בשנות השישים, כשמרבית מדינות אפריקה זכו לעצמאות, החלו גורמים בזירה הבינלאומית והפנימית לפעול למען מעבר הדרגתי לשלטון הרוב השחור. בריטניה לא יכלה להתעלם מהלחצים הבינלאומיים והפעילה סנקציות על רודזיה. האיום המרכזי היה שאם רודזיה לא תיענה לתביעות הבינלאומיות, היא לא תוכל להמשיך להשתייך לחבר העמים הבריטי. המתיישבים הלבנים התבצרו בהתנגדותם, ובהנהגתו של ראש הממשלה איאן סמית חקקו את הססמה "עצמאות בכל מחיר", כשהכוונה, כמובן, לעצמאות הלבנים ברודזיה מול שאר העולם. מהלך זה הוביל לפתיחת מלחמת גרילה של תנועות שחרור אפריקאיות כנגד שלטון המיעוט הלבן. המצב הזה, של סנקציות בינלאומיות כנגד רודזיה ומלחמת גרילה מצד השחורים, נמשך כ־15 שנה. כאן נכנס לתמונה רוברט מוגאבה. למרות הרקע המשפחתי הצנוע שלו, הוא הצליח לרכוש שישה תארים אקדמיים שונים, ומתחילת שנות השישים החל בפעילות פוליטית. כמו מנהיגים אפריקאים רבים (כולל שכנו מדרום נלסון מנדלה), הוא הוגלה למחנה מעצר. חסימת האפשרויות לפעילות חוקית הובילה אותו לבחירה במאבק מזוין. הוא גיבש את מעמדו בהנהגת ZANU (האיחוד האפריקאי הלאומי בזימבבואה), מפלגה בעלת אוריינטציה מרקסיסטית, ומאוחר יותר ניהל מלחמת גרילה מהשכנה מוזמביק (Mozambique). בסוף שנות השבעים, עם שובו למולדתו, הצליח מוגאבה לגבש את מעמדה של מפלגתו מול המפלגה הגדולה השנייה (ZAPU – האיחוד האפריקאי של העם בזימבבואה). ב־1979 התקיימו הבחירות הראשונות שבהן השתתף הרוב השחור. מוגאבה נבחר ברוב גדול לנשיא זימבבואה (השם שהחליף את דרום רודזיה ונקרא על שם תרבות אפריקאית עתיקה באיזור). הברק והקסם של האידיאולוג הרדיקלי שפועל לבניית חברה אפריקאית שוויונית וצודקת עשו את מוגאבה לאחת התקוות הגדולות של "אפריקה המתעוררת". בשנים הראשונות הצדיק שלטונו חלק מהתקוות, למשל ברפורמות נרחבות יחסית בתחומי הבריאות והחינוך. יחד עם זאת, שלטונו התברר עד מהרה כאוטוריטרי, המדכא קבוצות רחבות של אופוזיציה. בתחילה היה הדיכוי בעל רקע אתני והופנה כנגד בני קבוצת הנדבלה (Ndebele), תומכי ZAPU (שהיו ברובם בני קבוצה אחרת, המכונה שונה – Shona). מאוחר יותר, בעיקר לאחר שהתברר היקף הכישלון של הרפורמות הכלכליות שיזם מוגאבה ובעקבות הטענות הרבות שהועלו כלפי שחיתות שלטונו והצניחה הדרסטית של הפופולריות שלו, הוא הרחיב את מאבקו לקבוצות אוכלוסייה נוספות. בשנים האחרונות הופנה מאבק זה כנגד בעלי החוות הלבנים בזימבבואה. לאחר העצמאות יזם מוגאבה עצמו מדיניות פיוס כלפיהם, בעיקר כדי להבטיח את יציבותה הכלכלית של המדינה. גם אם מבחינה חברתית ואידיאולוגית היתה הצדקה לחלוקה מחדש של חוות אלה, הרי שהאופן הפופוליסטי שבו נעשתה הוביל להידרדרות הכלכלית במצבה של זימבבואה. אירית בק |