| ואן גוך נולד בדרומה של הולנד וגדל במשפחה עמלה ומאמינה. הציורים ההולנדיים שלו מוכרים הרבה פחות מיצירתו הים־תיכונית עזת הצבע, ושונים ממנה מאוד. התוגה והאמונה הנשקפות מהם הן אחת העדויות המרשימות לחיים הקשים ולעוני של איכרים בהולנד ובצפון אירופה במאה ה־19. הולנד שאנו מכירים (ראו חוברת "מטיילים", המצורפת לגיליון). היא ארץ שופעת חלב וקצפת, פרנסה ורמת חיים גבוהה. ציוריו של ואן גוך מאפשרים הצצה להולנד שלפני השפע הכלכלי של המאה ה־20. הולנד של ואן גוך קודרת, דוממת, אפורה, חומה, קשת יום, נזירית, צנועה ומחמירה במצוות הנצרות. ואן גוך של הולנד הוא אדם פגיע, דתי, שרוי בעומקה של האמונה, החושף את חיי האיכרים הפשוטים והמאמינים. ציוריו העמידו לדורות את מראה פניהם של תושבי הכפר. הנוף השטוח מעוטר בצריחי כנסיות, בגגות הקש הכבדים של בתי הכפר. עצי צפצפה בשלכת, רועה ועדר, או לחלופין – חוף ים שבו עוגנות סירות דיג הממתינות למסע הבא. ציורי טבע דומם של ספרי תפילה, כדי חרס, דגי הרינג. הנשים הרוקמות, תופרות ואורגות, תמיד בשביס בהיר על ראשן. איכרים מיובלי ידיים, נשות חוה בדרכן אל הכנסייה ביום ראשון. אפלולית החדר המואר בעששית ודלוּת המוצרים העולים על שולחן ארוחת הערב. גברים בקבקבי עץ, בבגדים פשוטים. עד גיל 27 הספיק ואן גוך, בנו של כומר פרוטסטנטי, להיות מורה לצרפתית, סטודנט ללימודים תיאולוגיים ושליח בקרב כורי פחם בבלגיה. נסיונו כמטיף בא לידי ביטוי בעיקר בעבודותיו המתבוננות באדם, שהמוּכרת בהן היא תמונת "אוכלי הבולבוסים". באביב 1886 עזב ואן גוך את הולנד, את האפלולית והדיכאון, את החורף הארוך ואת השמים הכבדים. אחרי כשנתיים בפריז, שם שהה עם אחיו תיאו, המשיך לדרומה של צרפת, אל הים התיכון, אל הצבעוניות העזה והשמש הבוהקת של פרובאנס. כתבה: איילת זהר
|
