לפני מיליוני שנים נדדה אנטרקטיקה אל הקוטב הדרומי ושם הלכה והתכסתה בקרח. הקור התפשט צפונה, חָבַר לגובהם הרב של הרי האנדים ולמשקעים המרובים שיורדים באזור, וכך החל השלג להצטבר על הקרקע שכבות שכבות. שלג זה הוא שלג עולמים, כלומר אינו נמס בקיץ, וכשהוא מגיע לגובה של כ-130 מטר, הלחץ הרב דוחס אותו והופך אותו לקרח, שהוא קשה וצפוף יותר. כך נוצרו בפטגוניה שני שדות קרח: הצפוני והדרומי. הקרחונים העצומים שבפארק לוס גלסייארס הם בעצם קצה קצהו של שדה הקרח הדרומי, אשר רובו נמצא בשטח צ'ילה.
בגלל כובדו נע הקרח הבונה את הקרחונים על פני הקרקע, ובדרכו הוא חותר בנוף שקעים ועמקים. יש קרחונים מהירים שנעים אפילו 17 מטר ביום, ויש אטיים יותר שנעים רק כמה סנטימטרים. אבל אלה גם אלה הולכים ונמסים. כמו במקומות רבים בעולם, התחממות כדור הארץ וזיהומים שונים גורמים להמסתם של קרחוני פטגוניה. ההמסה בשני שדות הקרח מהירה כל כך עד שאפשר ממש לזהות את תרומתה לעליית מפלס האוקיינוס. אבל נראה שפטגוניה לא תאבד את כוחה התיירותי, כי אחרי שיימַסו הקרחונים עתיד להיחשף הנוף היפהפה שפיסלו במשך שנים ארוכות.
תודה לפרופ' עודד נבון ולד"ר צבי רון