| הניסיון להגדיר בדיוק את עמדתה של הממשלה באשר לסמים קלים נידון מראש לכישלון. החוק ההולנדי אוסר להפיץ, למכור ולצרוך סמים מכל סוג. למרות זאת בשנות השמונים של המאה העשרים החלו ההולנדים לנקוט "מדיניות של סובלנות", כלומר ב"העלמת עין", כלפי עברות הקשורות בסמים קלים. מדיניות זו אינה מעוגנת בחוק, אך למעשה מותרים שימוש אישי והחזקה של עד חמישה גרמים של סמים קלים. עם זאת, על גידולם ומכירתם בכמויות מסחריות חל איסור חמור. נוצר מצב אבסורדי: מותר לקנות סמים קלים, אך החנויות המוכרות אותם (הקופישופס) יכולות להחזיק רק כמויות קטנות מהם (500 גרם). הפתרון הוא בדרך המכונה "הדלת האחורית": בקופישופס מוחזקות הכמויות המותרות של מריחואנה וחשיש, ואילו שאר הסחורה מוחזקת במקום אחר ומובאת לחנות בדלת האחורית כמה פעמים ביום, כך שאין זו עברה של ממש. ומאין אמורה להגיע המריחואנה? זאת תעלומה. ברחבי אמסטרדם יש עשרות רבות של קופישופס שבהן אפשר לשתות קפה, לגלגל ג'וינט ולאכול ספייסקוקיז. ברבות מהקופישופס קניית הסמים הקלים נעשית בדוכן נפרד מהבר. אפשר גם לקנות ג'וינטים מוכנים, אך הם חזקים ומרוכזים, ולכן מוטב לבקש ג'וינט חלש יותר או לגלגל לבד. הספייסקוקיז מומלצות רק לבעלי בטן חזקה, שכן תהליך העיכול גורם לסמים הקלים להיות קשים ביותר. רבים התיירים שמעשנים בקביעות במקום הולדתם אך לא מורגלים באכילתם (או שוכחים שהגראס האמסטרדמי גדל בחממות, ולכן עוצמתו גדולה פי כמה וכמה), ולכן תיירים מעולפים למחצה השרועים על מדרכות העיר הם מחזה נפוץ ביותר. אף כי בצרפת, באנגליה, בפורטוגל ובבלגיה כבר מרגיש האזרח המעשן הקלה באכיפת החוק, בהולנד עצמה מתקיימים דיונים בנושא עתיד הקופישופס, שם חלה במספרם ירידה דווקא. בראיון לטלוויזיה ההולנדית הביע שוטר ותיק את דעתו בנושא. הוא סיפר שבמשך 18 שנות עבודתו באמסטרדם נשלח פעמים אין ספור לברים ברחבי העיר כדי לטפל בקטטות. לקופישופ הוא נשלח רק פעם אחת, וגם אז האשם היה שיכור משתולל. > בחירת קופישופ היא עניין של טעם ממש כמו בחירת בית קפה אהוב. יפית טרנטו |