דברי ימי הסאנדאנס

טקס הסאנדאנס הוצא מחוץ לחוק ב־1890. למרות זאת שימרו אותו זקני האינדיאנים וחגגו אותו הרחק מעיני הרשויות, בצנעה, על הגבעות וההרים. הנימוק הרשמי לאיסור על קיום הטקס היה הטענה שזהו טקס בלתי תרבותי ועל ארצות הברית מוטל התפקיד להפוך את האינדיאנים לבני תרבות. למעשה, מהלך זה היה חלק מסדרה של מהלכים שנועדו למחוק את התרבויות האינדיאניות ולהעלים אותן, וכך לגרום לאינדיאנים להיטמע בתוך החברה האמריקאית השוויונית כביכול ולאפשר למדינה להשתלט על כל האדמות שבשטחה מחוף לחוף.
כל זמן שהשבטים האינדיאניים שומרים על ייחוד תרבותי ועל בעלות משותפת על אדמות – דבר שאין כדוגמתו בקהילות אחרות בארצות הברית – קיימת סכנה מסוימת למדינה, משום שיש "חורים" בריבונותה. הטקסים הותרו בחוק רק ב־1978.
כיום יש מאות טקסים בכל עונה, 10־15 טקסים מתקיימים בכל שבוע: הטקס מבית השבטים לקוטה (Lakota) ודקוטה (Dakota) הולך ומתפשט לעמים ושבטים אחרים. בני שבט הנוואחו (Navajo) החלו לקיים את הטקס לפני כמה שנים, והיום רוקדים בשמורה שלהם בצפון מזרח אריזונה יותר מ־300 איש בכל קיץ.