החרדים באים

על הבאר הזאת מסופר שממנה שאבה רבקה אמנו מים, ועל יעקב אבינו נאמר: "ויגל את האבן מעל פי הבאר" (בראשית כ"ט 10), עבור רחל אמנו, כמובן.
גברת בקרמן נסעה לחרן עם גברת לוי, אשה מסורתית ונציגת "טורקיש איירליינס",

אסור לדוג את קרפיוני הענק בבריכת אברהם. מדי יום שישי יורדים תושבי העיר לטייל ליד הבריכה 
צילום : אירית זילברמן

בחיפוש אחר הבאר. האיתור הסתיים בהצלחה, והבאר נמצאה במרחק של פחות מקילומטר ממזרח לחרן. למרבה צער, לא היה כביש גישה למקום.
גברת בקרמן פנתה למדריך שליווה אותה, כך מספר עיתון "יום השישי", ודרשה לסלול כביש גישה לבאר. "בתורכיה זה לוקח לפחות שנתיים", הצטחק ג'ם, המדריך התורכי. אבל בקרמן לא הרפתה, וסיפרה על המוני היהודים שצפויים להגיע. ואכן, בתוך זמן קצר הורה ראש הכפר של חרן על סלילת הכביש. 
לפתע נתקלה בקרמן במחקר של ארכיאולוגים בריטים, מספר עיתון "בקהילה", שקבע שבאר יעקב נמצאת בעמק הסמוך, ולא במקום שבו ביקרה. אלא שהבאר המקורית כוסתה בשדה כותנה, המושקה בממטרות ברזל. ג'ם, מדריכה הנאמן של בקרמן, פנה למושל המחוז, ואכן, בתוך זמן קצר נוקה השדה, ו"האבנים הקטנות סולקו, גם זרעי הכותנה, ופתאום נתגלו המים הגועשים, תוססים ומבעבעים, ממש כמו לפני אלפי שנים", מדווח "בקהילה".

סמוך לגדת בריכת הדגים פועל בית תפילה קטן, שהכניסה אליו מותרת לגברים בלבד | צילום : אירית זילברמן

בקרמן גייסה את עיריית באר שבע לארגון משלחות חרדיות לחרן, וגם את הרב טויסיג מירושלים, הדמות התורנית שהעניקה גושפנקה לסיור. כעת, נכתב ב"יום השישי", מתכננים לשלוח קבוצות לחרן באופן קבוע. גם עמותת "דרך צדיקים" בראשות הרב גבאי מציעה נסיעה לקברי צדיקים באיסטנבול, כולל ביקור בחרן.