שום מילה על החומה הסינית

ג'יודז'אי גואו  JiuzhaiGou
שמורת אגמי הטורקיז נקראת גם "עמק תשעת הכפרים", על שום תשעת הכפרים הבנויים בעמק הגבוה הזה (מעל 3,000 מטרים), בשוליה של מזרח טיבט (היום בצפון סצ'ואן). קבוצות של אגמים קטנים ומפלי המים הזורמים ביניהם היו לתושבי הכפרים הללו למקדש טבע פתוח ענקי.
אמנם מאז הכריזו הסינים על המקום כעל שמורת טבע ניצלו מכְּליה גם הפנדות שחיות כאן וגם היער, אך מעוזם המקודש של הטיבטים היה לאתר הומה אלפי בני אדם, שנעים במקום בשבילים מסודרים ובכלי רכב מיוחדים.
משחק הצבעים של האגמים והיערות הכהים, על רקע "הרי השלג" והצוקים הכהים המקיפים את העמק, יפה בכל ימות השנה. אך יער עצי השלכת ג'יודז'אי גואו הוא המקום שלידו "מחווירה" השלכת הנודעת של הסתיו האינדיאני בצפון אמריקה. באוקטובר מציתים היערות את מדרונות העמק בצבעי השלכת המתחלפים — צהוב, כתום ואדום. המים באגמים כה צלולים, עד כי בימים נטולי רוח משתקפים היערות במים כבמראות גדולות, נופי השלכת מופיעים בכפולות מדהימות, ולעתים קשה להבחין היכן קו המגע בין ההשתקפות ובין הדבר האמיתי (עוד על השמורה ראו "מסע אחר" 162).

וולינג יואן / ז'אנג ג'יה ג'ייה  Zhang Jia Jie / Wu Ling Yuan
וולינג יואן היא שמורת נוף חריגה בצפון מערב חוּנאן (Hunan), שמכונה גם ז'אנג ג'יה ג'ייה על שם העיירה המרכזית באזור. רוב השמורה – שיש בה גם אגמים קטנים וכפרים בני יותר מ־250 שנה שנותרו ללא שינוי – היא צברים ענקיים של עמודי סלע מצולעים, דקים וגבוהים, מהם מתנשאים מעל סביבתם ליותר מ־300 מטרים.
העמודים האלה מרכיבים מבוך של שבילים, נחלים זורמים, מעלות תלולים ומרפסות תצפית תלויות מעל תהומות עצומים. השמורה מכוסה ברוב ימות השנה בערפילים, וגם בימים בהירים משייטים עננים בין צוקי הסלע המוזרים. שטח השמורה כולה – 370 קילומטרים רבועים – מכוסה ביער עשיר במיני צומח וחי, בעיקר ציפורים.

הר גונגה (מיניה קונקה) וקרחון האי לואו גואו 
Gonga Shan – Minya Konka / Jai Luo Guo
פסגת הר גונגה, 7,556 מטרים, נמוכה רק בכ־1,300 מטרים מן האוורסט. זוהי הפסגה הגבוהה ביותר בסצ'ואן, והיות שהסינים סיפחו את האזור רק בשנות החמישים של המאה הקודמת, אחרי שקרעו לגזרים את טיבט, הרי שרוב התושבים ביערות ההר הם שבטים טיבטיים, ושמו הישן של ההר, "מִינְיַה קוֹנְקַה", נפוץ עדיין.
מפסגת קרח העד של גונגה גולשים ארבעה שדות קרח, ומהם נשלחים כאצבעות מעוקלות לשונות הקרחונים, שהנמוך בהם, ולפיכך גם הנגיש ביותר, הוא האי לואו גואו. אם הפסגה והקרחון מגיחים מבעד לכיסוי העננים היומי — וזה מתרחש בעיקר בשעות הבוקר — מתגלה "נהר הקרח" בצבע לבן בוהק עם גווני כחלחל־ירקרק.
אחת התופעות המפתיעות בהר גונגה היא יערות סבוכים של עצי מחט מעורבים בעצים נשירים רחבי עלים. ביערות האלה זורמים נחלים עזי זרם עם מפלים ואשדות, הפורצים מתחת לקרח. ובגלל הרסס העולה מהם מתפתח נוף של יער לח תמיד, שחלק מקסמו הוא המוני חזזיות ופטריות בשלל צבעים המכסות גזעי עצים אדירים.

מוני גואו  Muni Gou
הגבוה במפלי סין, צונח על צלע "הר השלכת האדומה" ברכס הרי מין שבצפון מערב סצ'ואן, לא הרחק מהעיירה הטיבטית
סוֹנְג פַּן. מדרגות הטראוורטין (נטף נחלים) הצהבהבות־לבנות של מדרון המפל בוהקות באור היום, ועליהן מנתרים המים ממדרגה למדרגה. הגובה המצטבר של מדרגות קיר הטראוורטין מגיע לכ־470 מטרים, ובתוספת המורד שהמים גולשים בו בסדרת אשדות מגיע גובה המתלול לכ־670 מטרים!
גם הזרימה באשדות הנמוכים יותר יוצרת מראה קסום. לאורך האפיק המדורג נוצרות ברֵכות טראוורטין סמויות, בתוך סבך של עצים הצומחים בתוך המים. צבעם של המים הצלולים הוא ירקרק, ובמקומות רבים מכסים את הברֵכות שטיחים של צמחי מים בצבעים שונים — אדום ארגמן, לבן צחור, צהוב עז ועוד.
כל הכפרים שלרגלי המפל הם של שבטים טיבטיים, ותושביהם, רכובים על גבי יאקים לבנים, מגיעים אל מוני גואו ואל "יערות המים" של ברֵכות הטראוורטין כדי לקיים פולחן מקומי מאוד – תפילות ונדרים לרוחות ולעצמים שונים בטבע שעברו תהליך האנשה.

חואנג לונג  Huang Long
בגובה שבין 3,000 מטרים ל־4,500 מטרים, בלב "הרי השלג" בצפון סצ'ואן, נמצא עמק "הדרקון הצהוב". העמק הוא אחד ממקומות המפלט האחרונים של הפנדה הענקית, ובמקום נראים לא פעם גם עקבות פעילותו של נמר השלג הנדיר.
אך את פרסומו קנה לו העמק בגלל תופעת טבע מרהיבה ונדירה. נחל גדול ושוצף הזורם משלגי אחת הפסגות נושא עימו בדרכו כמויות גדולות של מינרלים מומסים. עם שקיעתם של כמה ממלחי הגיר המומסים על פני המדרון נוצרים קרומים של טראוורטין שהולכים וגדלים בצורה מעגלית. ובתוך כל עיגול כזה נלכדים, כבברֵכה, מים בצבעי כחול וירוק.
עשרות קבוצות של ברֵכות כאלה זרועות במורד הנהר, ובכל קבוצה כמה עשרות ברֵכות. צבעי הטראוורטין הצהבהבים ומצע הטראוורטין הרחב שעליו מקובצות הברֵכות, נראה בעיני מי שהעניק למקום את שמו כגבו של דרקון צהוב.