חזיונות דולקאר הקדושה

בבודהנאת (Boudhanath), רובע הגולים הטיבטי של קטמנדו, פעלה עד מותה, לפני שנתיים, הלהמו דולקאר, שחיה עם משפחתה בבית מגורים תלת קומתי ומודרני. בחדר המגורים הקטן היו מזרנים מכוסים בשטיחים ארוגים לישיבה ושולחנות ארוכים, נמוכים ומגולפים. אלמלא רעש המכוניות החולפות ברחוב הסואן, יכולתי לחשוב שאני נמצא בבית משפחה בכפר לדאקי מבודד.
סיפור חייה של דולקאר הינו עירוב של עובדות ומה שנראה כחזיונות נפלאים מכל דמיון. דולקאר נולדה למשפחת חקלאים בכפר קטן בטיבט. כילדה היתה רגשנית ביותר. בהמשך הופיעו אצלה סימנים של קוצר סבלנות, חוסר ריכוז ואובדן זיכרון. הבריות החלו סחות שהיא משוגעת. כשהיתה בת 13־14 הועברה דולקאר למנזר, אולי משום שמשפחתה סברה כי יקשה עליה למצוא שידוך.

דולקאר חיה במנזר כמה שנים, אולם השהייה בו לא היטיבה עימה. היא כונתה "הנזירה המשוגעת". לילה אחד ראתה חיזיון: באמצע הלילה התיישבה אשה זקנה ליד הכר שלראשה והורתה לה לבקר במקום פולחן בצפון הודו. היא הרגיעה אותה באמרה שבתוך זמן קצר יגיע לשם הדלאי לאמה. כשניעורה, ראתה דולקאר דגלי תפילה קרועים. פניו של פסל השד, מגן המנזר, הפכו מאדום לשחור ודם נזל מאפו.
דולקאר ארזה את מעט חפציה ויצאה לדרך. במשך שלושה ימים הוליכה אותה הזקנה במעברי ההרים, הגנה עליה מפני רוחות, הלינה אותה במערות והאכילה אותה במזון בסיסי. בהמשך דרכן הגיעו לעיירות קטנות שבהן עסקה דולקאר במלאכות שונות, קיבלה מעט שכר ובליווי הזקנה המשיכה לכלכתה. בהגיעה לכרך הגדול נפרדה ממנה הזקנה. היא פקדה עליה לדבוק בחיים, תוך הבטחה שבבוא היום תהיה לעזר לבריות.
בכלכתה חלתה דולקאר מאוד. שם גם פגשה את בעלה, פליט טיבטי, אך הקשר ביניהם מוגדר כסוד, ועליו אין היא מוכנה לדבר. לדבריה, בנה היחיד נולד מבלי שהיה לה כל מגע עם בעלה, בתום הריון שחשה בו רק לקראת סיומו. כשמלאו לבן 13 ניכר בו שהוא הולך בדרכי אמו. מחלתם באה בהתקפים משותפים וכל השתפרות היתה הקדמה להרעה. ההתקפים נעשו כה פרועים עד שהיתה דולקאר שוברת חפצים ופוצעת את עצמה. הבעל נאלץ לטפל בשניהם במקביל לדאגה לפרנסתם, ולכן הלכה המשפחה והתרוששה.
כל אנשי הדת שביקרו הסתפקו במתן ברכה. במסגרת הנסיונות להירפא ביקרה המשפחה בלומביני (Lumbini), מקום הולדתו של הבודהא. בלילה ניעורה דולקאר משנתה וראתה שני סוסים לבנים, ספק דוהרים ספק מרחפים, רתומים למרכבת ברזל שנהגה לא נראה. הסוסים דהרו היישר לעבר המקדש. הדלתות הנעולות נפתחו ובוהק עז הכה בעיניה. באותו רגע נגוז המראה. בעקבות החיזיון הסבירו לה אנשי דת שגופה עתיד לשמש אלה.
בעצת חבר התגלגלה המשפחה ללדאק כדי להשתלב בתעשיית הסוודרים המקומית. חמש שנים לאחר מכן פגשה דולקאר את סאבו, הלהמו המפורסמת מלדאק. זו הבחינה בייעודה והסבירה לה כי עליה לערוך טיהור. "ההתנגשות בין שתי האנרגיות, הטהורה והשלילית, היא הסיבה לשגעונך", הסבירה סאבו לדולקאר, והחלה לטפל בה. בתחילה הורע מצבה, אולם באחד הטיפולים, משהלבישה סאבו את דולקאר בבגדי להמו והושיבה אותה לצדה, נכנסה אליה האלה.
כששתיהן בטראנס דיברה האלה מפיה של דולקאר והציגה עצמה כדורג'ה יודרונמה, אחת האלות המגנות המרכזיות במסורת הטיבטית. האלה סיפרה כי באה מטיבט מכיוון שידעה כי הארץ תיפול בידי אויב. היא סיפרה שהקימה מִבדד קטן בהרים ולצדו אגם קטן שאת מימיו בירכה עבור בני לדאק. סאבו בחנה את דולקאר בשאלות רבות. באחת הפעמים, כשענתה תשובה לא נכונה, הכתה אותה. דולקאר תיקנה את דבריה ושתיהן צחקו. כדי להציג אותה בפני שאר המטופלים שנכחו בחדר, קשרה סאבו מטפחת סביב עיניה של דולקאר וביקשה ממנה לזהות את הנשים בחדר.
ביום המחרת יצאו שתיהן אל אותו מבדד בהרים. לצד האגם נכנסה דולקאר לטראנס ותיארה את המקום בטרם חרב. פניה הפכו מחולניות וכהות לבהירות ובריאות. השינוי היה כה בולט לעין עד כי כל מכריה הפיצו את עובדת היותה להמו. מאותו יום ואילך לא סבלה דולקאר משום הפרעה נפשית.
במשך שנה וחצי טיפלה סאבו בדולקאר והסירה את כל המחסומים שמנעו מהאלה להיכנס לגופה. כך גם הפכה לגורו שלה. בתחילה היתה ידועה דולקאר כמטפלת אלימה ומלאת חֵמה. כשעשתה דרכה אל דהרמסלה (Dharmsala) וזכתה להכרה רשמית כלהמו מהדלאי לאמה, נעשתה באחת רגועה. בהמשך דרכה התגלגלה אל קטמנדו, ובמצוות האלה התיישבה ברובע הגולים הטיבטי, שעד אז חסר להמו.