| האדם הוא יונק צעיר יחסית, ובכל זאת, במשך כשני מיליוני שנות קיומו הספיק להתפזר על פני כל כדור הארץ. לכמה מן היונקים ה"וותיקים" ממנו בהיסטוריה הביולוגית נחסך מאמץ רב בכך ש"הוסעו" על גבן של יבשות שהלכו והתרחקו האחת מרעותה. כאשר נפרדה דרום אמריקה מאפריקה, ונעה מערבה תוך יצירת האוקיינוס האטלנטי המפריד ביניהן, היוו יונקי הכיס את שיאה של הקידמה האבולוציונית. יונקי השיליה, שהעדיפו להשלים את תקופת ההריון בתוך הרחם, דחקו לאחר מכן את יונקי הכיס בכל מקום שבו התחרו על שטח ומזון. שפר גורלם של שוכני הכיס מדרום אמריקה, ועוד יותר של אלה מאוסטרליה, ש"המצאת" השיליה התמהמהה להגיע לאזורי מחייתם. לגבי בעלי השיליה היוו יבשות לא מנוצלות אלה ארץ לא זרועה. כאשר הגיעו אליהן נהנו עד תום משפע המזון ומן התחרות הקלה שלא סיכנה אותם ( ממש כבני האדם בהגיעם לראשונה לאמריקה). הראשונים ששברו את שלטונם של יונקי הכיס בדרום אמריקה היו קופים ארוכי זנב המכונים " קופי העולם החדש". יצורים אלה, שהם ענף שונה מקופי האדם מחוסרי הזנב, הגיעו לדרום אמריקה לפני כ- 52 מיליוני שנים בדרך מסתורית, והפתיעו את יונקי הכיס שחיו שם. לאחרונים לא היתה תשובה ליעילותם ולזריזותם של היצורים המפותחים יותר והם נחלו תבוסה ניצחת. כל שתואר עד כה הוא כאין וכאפס לעומת חגיגת יונקי השיליה הרבים שפרצו מצפון אמריקה בשערי דרום אמריקה לפני כ- 3 מיליון שנה, עם השלמת ראש הגשר הפנימי. בין הבאים בשערי היבשת הופיעו נציגי החתוליים, הכלביים, הדוביים, הסוסיים, הגמליים, האייליים ואפילו הפילאים. תוצאת מהלך דרמטי זה היתה השמדתם של רוב יונקי הכיס, פרט לבודדים שהשכילו להתמודד או להתחמק מתחרות עם הפולשים המפותחים. שלושה נציגים נועזים בולאים במיוחד בין המתמודדים: אופוסום, ארמדיל ודרבן אמריקאי. אלה הצליחו לא רק לשרוד באיזור ה"ביתי" שלהם, אל אפילו הרחיבו את שדה הקרב לצפון אמריקה. מצרי ברינג החרבים, שנוצלו כדרך מעבר בידי בני האדם לפני עשרות אלפי שנים, היו חרבים לאורך רוב ההיסטוריה הזואולוגית, ואפשרו מעבר חופשי ליונקים רבים. |