ברכה או קללה

אישה משבט הקרימוג'ונג במזרח אוגנדה עם תאומים (הילד שיושב מלפנים והילד שעומד מאחוריה) וילד נוסף. קשה לשאת על הגוף את שני הילדים בעת ובעונה אחת, ולכן בהליכה למרחקים ארוכים התלוותה אל האם אחת מנערות הכפר ועזרה לה

בלבד; הרג התאומים נועד לחדד את ההבחנה בין בני האדם לשאר בעלי החיים.
לפי כמה דיווחים, בקרב הבושמנים בבוצואנה ממיתים אחד מהתאומים, משום שבתנאי המדבר הקשים האם אינה יכולה לספק די חלב לשני התינוקות. לעומת זאת נשות הקָרימוֹג'וֹנְג, שבט החי במזרח אוגנדה ומתפרנס מגידול פרות, כבשים ועזים, מקבלות בברכה לידה של תאומים, למרות הקושי הכרוך בטיפול בשני תינוקות במקביל.
בשבט הסַמבּוּרוּ, החי בצפון קניה, נהגו להמית תאומים שנולדו בלידה ראשונה, אולם המנהג חלף מן העולם. כיום לא רק שלידת תאומים מתקבלת שם בברכה, אלא גם מייחסים לתאומים כוחות מיוחדים. כך הסבירו לי זאת בביקורי השלישי באחד מכפרי הסמבּוּרוּּ, מרחק ארבע שעות הליכה ממָראלַל (Maralal), בירת הטריטוריה של השבט בצפון קניה: "אנחנו מאמינים שנחשים באו לעולם בזוגות, ולכן תאומים ונחשים נחשבים בחברה שלנו לבעלי ברית. לראיה, תאומים לעולם לא פוגעים בנחשים. ההיפך הוא הנכון: במקרים שבהם נכנס נחש לבית שלהם, הם נותנים לו מעט מזון. בשל הקשר המיוחד הקיים בין תאומים ונחשים, תאומים יכולים לצוות על נחשים לפגוע באנשים, ואפילו לרפא אנשים שהוכשו על ידי נחשים".
בקרב אנשי הדוֹגוֹן (Dogon) בדרום מאלי לידה של תאומים נחשבת לברכה , מאחר שהיא מחזקת את האמונה בעקרון הזוגיות השולט, לדעתם, בעולם: זכר ונקבה, חיים ומוות, ימין ושמאל, גבוה ונמוך. לפי מיתוס הבריאה המורכב של אנשי הדוֹגוֹן, ראשית לכל היה האל, אשר יצר תחילה את האדמה, המזוהה עם אמהות ועם נשיות. כאשר קיים האל יחסי מין עם האדמה, נולדו שני יצורים: מחצית גופם העליון היתה כשל בני אדם ומחצית גופם התחתון כשל נחש. בשלב הבא יצר האל את בני האדם. זכר ונקבה הוא ברא אותם, משתי פיסות עפר. כתוצאה מקיום יחסי מין ביניהם נולדו להם תאומים, שהפכו ברבות הימים לאבות המייסדים של בני הדוֹגוֹן. לידת תאומים מאשרת בעיני בני הדוֹגוֹן את עקרון הזוגיות, ולכן היא נחשבת לברכה ולסימן טוב.