| ד"ר שמואל בן-דור הגיע לצפון קנדה בשנת 1962. משך כשנה ומחצה התגורר בבית משפחה אסקימואית בכפר מחוביק (MAKKOVIK) בלברדור, חצי האי במזרח קנדה, בין מפרץ הדסון לאוקיינוס האטלנטי, רובו בקוויבק. במחוביק ערך ד"ר בן-דור את המחקר ששימש אותו לאחר מכן לעבודת הדוקטורט שלו. תשעה חודשים מתוך התקופה האמורה התגורר בביתה של משפחת טוגלאבינה, וביתרתה ביחידת מגורים נפרדת, מעין אסם שהותאם למגורים. במהלך שהותו שם יצר ד"ר בן-דור קשרים עם אוכלוסיית הכפר כולה, כ-350 נפש, כולל ילדים. קשריו הטובים ביותר, עם אלה שהפכו עבורו ספקי המידע העיקריים, התמקדו בשבעה אנשים מתוך אוכלוסיית האסקימואים, ובשבעה אחרים מאוכלוסיית ה"מתיישבים". בכך טמון למעשה יחודו של הכפר: אוכלוסייתו מורכבת משתי קהילות נפרדות, של אינואיט "טהורים" ושל מתיישבים, גברים לבנים שנישאו לנשים אסקימואיות. עבודת המחקר עסקה ביחסים שנוצרו בין שתי הקבוצות בתוך הכפר – “MAKKOVIK: SETTLERS IN A LABRADOR COMMUNITY”. מאז אותה שהות ארוכה חזר ד"ר בן-דור מספר פעמים למחוביק, כדי להמשיך במעקב אחר התפתחויות בקהילה שחקר. הביקור האחרון היה באביב 1986, והתמקד בשני תחומים: האלימות בשתי קבוצות האוכלוסיה, ומעקב אחר שינויים וניידות בקרב התושבים. במהלך ביקור זה ניסה לתת תשובה לשאלה, היכן נמצא כיום כל אחד מ-350 התושבים שפגש במסגרת ביקורו הראשון. אחת המסקנות הבולטות של מעקב זה היתה, ששיעור מקרי המוות הלא טבעי בקרב האינואיט היה גבוה בהרבה מזה שבאוכלוסיית המתיישבים. אף מוות כתוצאה מאלימות לא נרשם בקרב המתיישבים בעוד שבקרב האינואיט נרשמו מספר מקרים כאלה. אחדים ממקרי המוות של האינואיט היו כתוצאה מטביעה עקב שבירת קרח דק. יש בכך כדי ללמד על הימורים הכרוכים בנטילת סיכון שאינו מתקבל על הדעת. ההימור נובע מאדישות או אפילו מדחף להתאבדות, שכן כל ילד אסקימואי לומד כבר בצעירותו, כי להירטב פירושו להימצא בסכנת קפיאה ומוות, על אחת כמה וכמה אם הנרטב נמצא הרחק מביתו. במהלך ביקורו הראשון בלברדור למד ד"ר בן-דור את לשון האינואיט, הבין את השפה ואפילו הצליח לשוחח בה. מאז ששב מלברדור לימד בארצות הברית ובקנדה קורסים אקדמיים שעסקו בתרבויות חוג הקוטב. בארץ מלמד ד"ר בן-דור באוניברסיטת באר-שבע במסגרת החוג למדעי ההתנהגות. |