משיבים עטרה ליושנה

בקיץ לפני שנתיים, זמן קצר לאחר חנוכת קו הרכבת החדש ללהסה, יצאתי בנתיבה הפתלתול של המסילה אל השחקים. הנסיעה ברכבת והביקור באתרים התיירותיים בטיבט מאפשרים מפגש בלתי אמצעי עם תיירים סינים, שבזכות קלות הנסיעה פוקדים את טיבט עתה יותר מתמיד. כמה מהנוסעים ברכבת אמרו לי את מה ששמעתי גם קודם לכן בהזדמנויות שנקרו בדרכי, כי בעבורם טיבט היא ארץ פלאים, מקום שמעורר את הנפש ומרחיב את הלב. אף שטיבט היא חלק ממדינתם, היא נתפשת כארץ לא נודעת ומאיימת, אבל גם גדושה בחוכמת חיים נשגבת. לא בכדי שמה הסיני של טיבט הוא שידזאנג (Xizang), כלומר "בית האוצר המערבי". תהיתי אם די לסינים בצילום מזכרת בבגדים טיבטיים על רקע ארמון פוטאלה בלהסה, או שמא הם מגיעים לטיבט כדי למצוא בה מזור עמוק יותר לחסכים דתיים ותרבותיים? 

ניצנים לתשובה אפשר למצוא ב"מסע אל המערב", אחד מסיפורי העם בסין שנכתב במאה ה-16, בימי שושלת מינג. על פי הסיפור, בתקופת שושלת טאנג, בסביבות המאה השביעית, הידרדר מצבה המוסרי של האימפריה הסינית ונשכחה תורתו של בודהה. הקיסר מצא רק דרך אחת להשיב עטרה ליושנה – לשלוח את הנזיר שוואנג זאנג מסין לעבר הודו כדי להביא ממנה את הסוטרות הבודהיסטיות (אמרותיו של הבודהה). במרוצת הדורות נוספו לסיפור סממנים מיתיים רבים, ואל הנזיר הצטרפו שלושה חברים – איש החול, החזרזיר והקוף – ויחד הם צלחו את המסע רב התלאות, הגיעו למקום מושבו של בודהה, קיבלו מידיו את הסוטרות הקדושות ושבו לסין. הסיפור הזה מוכר לכל סיני כמעט. ממפגשי עם סינים למדתי כי לרבים מהם הנסיעה לטיבט מסמלת בדיוק את המוטיב הזה: מסע אל המערב והבאת התורה הבודהיסטית שאינה קיימת עוד בארצם ושאליה הם כמהים. יאנג פנג לי, אחת מהנוסעות שהכרתי ברכבת בדרך חזרה מלהסה אל בירת סין, סיפרה לי שבאה אל טיבט בלי כל היכרות מוקדמת עם הארץ ועם יושביה. היא נמשכה למקום מעצם כוחה של המילה, ובמהלך ביקורה נשבתה בקסמיה של טיבט ובתורתה והיא מתכוונת לשוב לשם בשנית. עוד דוגמה, מפורסמת יותר, היא הזמרת הסינית לי-נה, שלאחרונה היתה לנזירה בודהיסטית. אחד משיריה המוכרים ביותר, "העשב הירוק מסתיר את הערבה", מוקדש לטיבט. 

סינים רבים שבאים היום ללהסה עוסקים בלימוד בחשאי של טקסטים בודהיסטיים. בהיחבא הם מעבירים בין אצבעותיהם מחרוזות תפילה, ממלמלים מנטרות ומחפשים מורה בודהיסטי שיכוון את דרכם. אמנם אלה עדיין תהליכים המתנהלים בשקט, אבל ייתכן שעם השינויים הגדולים שסין עוברת, ובעקבות השבר הדתי הגדול שיצר האתיאיזם הקיצוני בתקופת מהפכת התרבות, תשוב טיבט ותזכה במקומה ההיסטורי כפטרונית האמונה של סין, ואילו סין תשמש לה פטרונית מדינית וביטחונית.