| ימת טיטיקקה היא גם דמעתה של האם הקשורה לרחמה – דמעת הרחמים. מספרים שבעולם שלפני העולם פרצה מלחמה כבירה בין אלי היבשה, שרצתה לצוץ, לבין אלי הים הגדול, שעד אז נח לו בשלווה, כי בשלוותו לא היתה ראשית ולא אחרית. בכל פעם שהר בקע מן המים ורצה לנשום את האוויר שמעל למים, התנחשל גל אדיר וחנק אותו. בסוף, לאחר מאבק מר, ניצחו כוחות האדמה, והיבשה צצה מתוך הים האינסופי. הים המנוצח התחנן על נפשו ועל גאוותו הפגועה וביקש מהמנצחים להשאיר את עקבות עברו בתוך העולם החדש שנוצר. אלי היבשה נענו, גילו רוחב לב של מנצחים ואישרו את בקשת הים. כך נוצר אגם טיטיקקה בין ההרים. ימה זו היא דמעת הים הבוכה, בגלל ההרים שעלו מתהומותיו. |