| לפי אחד מסיפורי שבט האיימרה, האיזור כולו היה פעם עמק אחד גדול ומעליו הר. שני יצורים חיו אז: בעמק – בני האדם, בהר – הפומה. האלים השביעו את שני היצורים לשמור על גבול מחייתם, אבל האדם חרג מגבולו והגיע לאיזור הפומה. פרצה מלחמה, ושני בני האל נלחמו זה בזה. יד הפומה, שהגן על ההר, היתה על העליונה, וסופו של האדם היה קרוב. אז התעורר האל והציל את האדם, אבל בכאבו על מלחמת בניו פרץ בבכי. מבול דמעותיו מילא את העמק, שהפך לימה. טיטיקקה הוא אגם קדוש כי הוא מקווה דמעות האלים, שגם להם לב, כמו לכל חי, וגם בעיניהם סבל מובע בדמעות. |