אביו הקדמון של הכלב

הזאבים ניזונים מיונקים שונים כגון צבאים, מכרסמים ועופות קרקע. הם אינם בוחלים בפגרים, בפסולת מטבחים ובפירות, ולכן ניתן לפגשם בלילות בשטחי מזבלות בנגב, כשהם מחפשים מזון.

זאב באור יום. המאפיינים הפיזיים של הזאבים מדגישים את חזותם הפראית ומצביעים על מוצאם העתיק. פרוות החורף העבותה מוסיפה להדרם | צילום : יוסי אשבול

הזאבים נחשבים לבעלי חיים מפותחים מאוד מבחינת ארגונם החברתי. הם חיים בדרך כלל בלהקות, המונות לרוב ארבעה עד שמונה פרטים, אם כי נצפו בארץ להקות גדולות יותר, וזכורה אפילו להקה בת 17 פרטים. לעתים חברי הלהקה נפרדים זמנית ומתלכדים מחדש לצורך שיתוף פעולה בציד. הם בעלי יכולות מרשימות בתקשורת הדדית, הנעשית באמצעות שפת גוף, הבעות פנים, תנועות אוזניים וזנב, וכן השמעת קולות. אופייני להם קול יללה המושמע כשראשם מורם ופיהם פעור קמעה. לזאב דחף חזק להשיב לקול יללה ולנוע לכיוונה, וכך חברי להקה מסוגלים להתלכד במרחבים העצומים של מקום חיותם.
במקומות רבים בעולם, כמו גם בארץ, ההתיישבות ופלישת האדם לאזורים בהם חי הזאב הפרו דפוסי חיים עתיקים. האדם תובע עוד ועוד אדמות, משמיד את חיות הבר המהוות מזון טבעי לזאב וממלא את השטח בעדרי מקנה וצאן המהווים עבורו טרף קל ובר השגה. כתוצאה מכך ניצב הזאב במרכזו של עימות בין החקלאים לשומרי הטבע. בעוד סביבת החיים הטבעית מצטמקת ומשנה את אופייה לנצח, הזאב – כמו הנמר, הצבוע ורבים אחרים – הופך למין ההולך וגווע בארצנו