משקאות תעשייתיים כמו קוקה קולה ופפסי פופולריים במקסיקו, אולי משום שהם מייצגים בעיני המקסיקנים את ההצלחה של ארצות הברית, השכנה העשירה מצפון. אבל יש אחרים – טריים ונפלאים באמת: הם מוצעים בדוכנים במקסיקו סיטי ובאופן נרחב יותר בערים ובכפרים הסובבים את המטרופולין הענקית. לצד דוכני הטאקו, יכינו לכם משקאות בצבעים עזים וטבעיים הקרויים בשם הכללי אגווה פרסקה (Agua fresca), "מים טריים". שמם מעיד על כך שהוכנו במקום ממוצרים טריים. אחדים עשויים מפולים שונים המושרים במים, והם ממותקים ומתובלים בעדינות, ויש המבוססים על מיצוי של פירות טריים. את המשקה אטולה (Atole), למשל, מכינים עד היום בשיטה האצטקית המקורית – כך לפחות אומרים המקסיקנים. מכינים אותו על ידי מיצוי של גרגרי תירס מקסיקני לבן, ממתיקים בסוכר, מתבלים במקל וניל (שגם מקורו במקסיקו) ומצננים היטב. צבעו לבנבן והוא בולט למרחוק ליד חבריו הססגוניים. ייתכן שתמצאו משקה לבן אחר, העשוי אורז ונקרא אורצ'טה (Horchata), והוא מוגש גם חם. אל תוותרו – שניהם טעימים ומרווים. גם את משקה התמרהינדי החום־אדמדם, העשוי מתרמילי הצמח, ממתיקים בהרבה סוכר בשל חמיצותו. אבל מכולם חביב עלי משקה החמאייקה (Jamaika), שמכינים מפרחי ההיביסקוס. צבעו אדום והוא משלב חמיצות ומתיקות, ומרווה מאוד. לחובבי הפירות הטרופיים מציעים רחובות מקסיקו פינוק אמיתי: בכל פינת רחוב צצים דוכנים המציעים את הפירות הללו, שאותם חותכים לכם במקום ומגישים בכוס עם כמה טיפות של ליים שנסחט מעליהם. לעתים קרובות יציעו לכם לבזוק מלמעלה אבקת צ'ילי פקווין, עוקצני אך לא חריף מדי. זאת הגישה המקסיקנית – חריף בכל. גם בסוכריות לילדים. בעיר הגדולה יש דוכנים רבים שמכינים משקאות מהפירות האלה בטכניקה מקסימה: הם טוחנים את הפירות עם סוכר ומיץ ליים טרי, מסננים אותם במסננת דקה וסוחטים את לשדם. לתערובת הזאת, המתקבלת צלולה וללא גבישי הפרי, מוסיפים הרבה מים וקרח, והתוצאה היא משקה קל בניחוח פרי טרי. |