הפאפין (Puffin), ששמו העברי טמשאי צפוני, זכה לשם הלטיני – Fratercula Arctica. הוא שייך למשפחת האלקיים (Alcidae) – משפחה יחידה בסדרת האלקאים (Auks). כל בני המשפחה הם שוכני ימים, שחיינים וצוללים מעולים ומעופפים בינוניים. בכך הם דומים לפינגווינים, אלא שהאלקיים שוכנים בים הצפוני, והפינגווינים – בדרומי. למעשה, השם "פינגווין" היה שמה של האלקה הגדולה שנשמדה, והפרט האחרון מבני מינה ניצוד ב-1840 באיי אורקני. "פינגווין" בקלטית פירושו "ראש לבן". כשנעלמה האלקה הגדולה עבר השם לעופות הדומים לה, בים הדרומי, למרות שאינם קרוביה והם נמנים עם סדרה אחרת, סדרת הפינגווינאים.
הפאפין, שנקרא בעבר, בזכות מקורו, גם "תוכי הים", נעזר בשחייתו בכנפיו המשמשות לו כמשוטים. מקורו המפואר גבוה ופרוס צדדים ומסתיים בחוד. לוחיות צבעוניות המופיעות עליו לקראת עונת הרבייה ונושרות אחריה מוסיפות לו הדר ויופי. הפאפינים, הניזונים בדגים, בסרטנים וברכיכות, מקננים בחורים, בנקיקים, בנקודות-סלע, ואף במאורות ארנבונים. במחילה מוטלת ביצה אחת הנדגרת כ-40 יום. שני ההורים, הדומים זה לזה, מתחלקים בדגירה ובטיפול בגוזל. בעזרת מקודם המוזר הם מאכילים אותו בדגים קטנים ובצלופחי-חול. בעזרת המקור הם יכולים לשאת בעת ובעונה אחת כמה דגיגים או צלופחים חלקים, מסודרים יפה בשורה, מבלי לשמוט אותם. הפאפינים, כפי שנוכחנו, חברותיים ומקננים במושבות. איזור התפוצה שלהם משתרע מצפון האוקיינוס האטלנטי והימים הארקטיים ועד לפורטוגל. בחורף הם נודדים דרומה. בכמה מושבות-דגירה, בסקוטלנד, וולס ואירלנד, מקננים בצוותא אלפי פרטים. מלבד בעונת הדגירה הם נמצאים בעיקר בים, ולא עולים על היבשה. בחורף נודדים הפאפינים דרומה ומגיעים אף למערב הים התיכון. בתקופת הרבייה רוחשת המושבה פעילות. הם מתנדנדים ממקום למקום, ולעתים כושלים ונופלים. בעת החיזור, הזכר והנקבה משפשפים את מקוריהם זה בזה, כמו האסקימואים. ההזדווגות מתרחשת בתוך הים. |
