האופניים: אופניים עם שיכוך מלא יתאימו לכל תנאי השטח. שלדה קלה, בולמי זעזועים שמתאימים עצמם לתנאי הדרך, מערכות הילוכים איכותיות וגלגלים חזקים במיוחד, כל אלה מקילים את הרכיבה ומשפרים את עבירות האופניים. תקלות: בגלל נדירותם של מקומות יישוב, חשוב במיוחד להצטייד בחלקי חילוף שמתאימים ספציפית לאופניים שאיתם יוצאים. הרוכב חייב להכיר את נקודות התורפה של אופניו ולהיערך בהתאם. ככלל, ככל שהאופניים משוכללים יותר, כך עולה הסיכוי לתקלות שאי אפשר להתגבר עליהן בשטח. ניווט: כדאי להצטייד ב־GPS, ובאזורים נידחים גם בטלפון לווייני. קשה להשיג מפות טופוגרפיות טובות, והן גם יקרות, אבל הן חשובות מאוד להצלחת המסע, וכדאי להשקיע בכך מאמץ וכסף. תכנון הנתיב: לא כל דרך שמופיעה במפה מתאימה לאופני הרים; באזורים חוליים יש בעיית עבירות קשה. כמו כן, כדאי למפות מראש אזורים בעייתיים מבחינה בטיחותית. בטיחות: במדינות מוסלמיות ובמדבריות נוספים מומלץ לטייל עם מדריך מקומי. באזורים נידחים ובאזורים שידוע שיש בהם שבטים עוינים או פורעי חוק, המדריך המקומי שילווה אתכם ערב לביטחונכם, ובדרך כלל נוכחותו תמנע התנכלויות. יש לשמור היטב על הציוד, להיות ערניים ולנתק מגע ממקומות שעולה מהם ניחוח סכנה. הימנעו ככל האפשר מלהזכיר את היותכם ישראלים. עזרת מקומיים: כדאי להיעזר במקומיים לקבלת מידע רב ככל האפשר על המסלול (מקורות מים ויישוב, עבירות, בטיחות) ולעזרה בלוגיסטיקה. לקבוצות של יותר מחמישה רוכבים כדאי לשכור טבח שיחסוך את הטורח בהכנת ארוחות בשטח. ליווי רכוב: אי אפשר לרכוב במדבר עם כל הציוד על הסבל של האופניים, ויש לדאוג לליווי רכוב או לליווי גמלים, שיתפקדו בשעת הצורך גם כרכב חילוץ. בשל התנאים הקשים, אפילו תקלה קטנה יכולה להיות הרת אסון. ציוד: חשוב שכל הציוד יהיה איכותי ושיתאים למזג אוויר חם ביום, קר בלילה, ולעתים גשום. כדאי מאוד לרכוב עם מימיית גב ועם חולצה ארוכה שמגינה על הידיים. אני מעדיף לרכוב בביגוד לא צמוד ובנעליים שמתאימות גם להליכה. מידע נוסף: פירוט מסלולי הרכיבה ועוד מידע רב בנוגע לנגב ולמדבריות אחרים, וכן מידע על הפיזיקה של האופניים והרכיבה כינסתי באתר האינטרנט "באופן אחר" שפועל בחסות מרכז התקשוב של מדרשת שדה בוקר |