האפיפיור הקופטי

מאבק ארוך
ליפל אינו מגלה פרטים על שיחתו עם שנודה. אפשר רק לנחש שמנכ"ל משרד הדתות של מדינת ישראל והאפיפיור הקופטי דיברו על בעיית דיר אל־סולטאן, מנזר קטן הצמוד לכנסיית הקבר בירושלים, אשר הפך בשנים האחרונות למוקד של סכסוך בינלאומי. שתי כנסיות – הקופטית והאתיופית – אוחזות בגרם מדרגות אחד שמחבר את המנזר עם חצר כנסיית הקבר ותובעות חזקה על הקאפלות שבמעלה המדרגות ולמרגלותיהן.
לסכסוך, שנמשך יותר ממאה שנים, שורשים עתיקים. במאה החמישית לספירה, לאחר שהכריזה ועידת הכנסייה האקונומית של כָּלקֵדוֹן על המונופיסיטים שהקופטים נמנים עימם ככופרים, קיבל הפטריארך של אלכסנדריה את ההגמוניה הדתית על אפריקה. באותם ימים היתה מצרים מעצמה נוצרית אדירה של מיליוני מאמינים, שהתגוררו בארץ הנילוס, לוביה וסודאן. הכנסייה האתיופית נחשבה כשלוחה של הכנסייה הקופטית, והבישופים שעמדו בראשה נשלחו ממצרים. כבר אז התייחסו הנוצרים של אתיופיה למעורבות הקופטית כאל "אימפריאליזם דתי", וטענו שזיקתם לארץ הקודש והנצרות שלהם קדומות יותר מאלה של שכניהם.
המסורת האתיופית מספרת, כי בעקבות הביקור של מלכת שבא בירושלים נולד מנליק, בנו של שלמה המלך ומייסד השושלת המלכותית של אתיופיה, ואצילים רמי מעלה שמרו על הקשרים בין הממלכות גם בתקופות מאוחרות יותר (ראה גם מאמרו של גיל אל עמי). לראיה הם מביאים את עדותו של פִילִיפוּס, אחד משליחי הנצרות לאחר מותו של ישו, שפגש בדרכו מירושלים לעזה את שר האוצר של מלכת אתיופיה והטביל אותו לנצרות (מעשי השליחים, ח).
החוקרים סבורים כי במאה הרביעית הגיעו לממלכת אקסום שבאתיופיה מיסיונרים מסוריה. כשהשתלטה אקסום על הממלכות האחרות, התנצרו רוב תושבי אתיופיה. היום, לאחר יותר מאלף שנות כיבוש מוסלמי, נותרו בעולם כשלושה מיליון קופטים, ואילו באתיופיה חיים כ־35 מיליון נוצרים, המהווים רוב במולדתם. מאז המאה ה־18 לא עומדים בראש הכנסייה האתיופית בישופים זרים, והפטריארכים המקומיים שהתמנו לכהונתם בשנים האחרונות לא ביקשו אישור מקהיר. ובכל זאת, יש כנסיות ומדינות בעולם הנוצרי הרואות באתיופים בני חסות של הקופטים.

מי יזכה במדרגות?
המתח בין הכנסיות הגיע לשיאו כאשר נציגיהן בירושלים התחילו להילחם על הקאפלות שבגרם המדרגות. שנים רבות היו בארץ הקודש כמה מאות נזירים קופטים ואתיופים, ששמרו על הזכויות של כנסיותיהם במקומות הקדושים. בימים שמעמדן של הכנסיות הללו היה גבוה יותר, היו לנזירים שלהן מזבחות ותאי תפילה רבים יותר בשטח כנסיית הקבר. במאה ה־19, כשאיבדו האתיופים את מעמדם, הציעו להם הקופטים, שעדיין ראו עצמם כפטרוניהם, מגורים וחסות בדיר־אל־סולטאן.
האתיופים התנחלו במנזר כבני חסות אך עד מהרה תבעו חזקה על הקאפלה העליונה, "ארבע החיות השמימיות", והקאפלה התחתונה, "מיכאל המלאך". לפקידי המנדט הבריטי שניסו להתיר את הסבך המשפטי הסבירו האתיופים כי שמו של המקום – דיר אל־סולטאן, שפירושו המנזר של המלך – מלמד ששלמה החכם באדם כבר ראה בחזונו את המנזר הזה, וכאביו של מנליק ודאי הבטיח את החזקה לצאצאיו. הבריטים הנבוכים הוציאו תקנה, במסגרת צו "דבר המלך במועצתו", לפיו סכסוכים על מקומות קדושים לא יידונו בבתי משפט. במהלך שלטונם של הירדנים בעיר הוקמה ועדת שרים, ולאחר התערבותו של הארגון לאחדות אפריקה העבירו את החזקה על הקאפלות של דיר  אל־סולטאן לאתיופים. כעבור מספר שבועות הביאה ממשלת מצרים להחזרת החזקה לידי הכנסייה הקופטית.
לאחר כיבוש העיר העתיקה ב־1967, העדיפו הישראלים את האתיופים של היילה סילאסי על פני הקופטים של גמאל עבדול נאצר, ובמהלך תפילת הפסחא של שנת 1970 עמדה המשטרה מנגד כאשר פלשו נזירים אתיופים לקאפלות והחליפו את המנעולים. מאז שולטים האתיופים במקום והתיירים נהנים מהכנסת האורחים, מהקאפלות המקושטות באיקונות סגולים וורודים, מהציורים הנאיביים ופרחי הפלסטיק, ומהכבסים שתולים הנזירים על גג המנזר. על פי המסורת, בין ענפי עץ הזית שבמקום הסתבכו קרניו של האיל ששלח אלוהים לאברהם כדי שיעלה אותו לעולה במקום יצחק.
לאחר ההשתלטות האתיופית על הקאפלות פנו הקופטים לבג"ץ, בטענה שממשלת ישראל שיתפה פעולה בשינוי הסטטוס־קוו במקומות הקדושים. שופטי בית המשפט העליון נזכרו בצו "דבר המלך במועצתו" המנדטורי וסירבו להכריע בסכסוך דיר אל־סולטאן. אך בחוות הדעת שלהם ציינו שזכויות הקופטים נפגעו והעבירו את העניין לטיפול הממשלה.
ועדת השרים המיוחדת לדיר אל־סולטאן – הכוללת את שר המשפטים, שר הדתות ושר החוץ – מלווה אותנו מאז שנות השבעים. במהלך השנים הציעו כבר חברי הוועדה להעביר את העניין להכרעת שלושת הפטריארכים של ירושלים (הם סירבו בנימוס); להעניק קאפלה אחת מהשתיים לכל צד בסכסוך; להפוך את המדרגות לשטח ניטראלי, ועוד. נסיונות התיווך נמשכים, ועל המדרגות מתרוצצים עדיין מדינאים ושועים אובדי עצות.
ליפל, ששימש כיועץ בענייני דתות ומקומות קדושים לממשלות ישראל, טוען שאין סיכוי להסדר ברמה המקומית. "בגלל השורשים ההיסטוריים של הסכסוך והרגשות הדתיים והלאומיים הכרוכים בו", הוא אומר, "נחוצה התערבותם של גורמים בינלאומיים לפתרון הבעיה של דיר אל־סולטאן".
כתבה: דבי הרשמן