בילינו יחד חמישה ימים ולילות. התאהבתי בהן מייד והן היו עבורי מקור להשראה ועידוד. הפרידה לא היתה קלה, אנחנו המשכנו בדרכנו והן חזרו לביתן להתכונן ולקבל את פניהם של המוצ'ילרים החדשים. הבטחתי לעצמי שנשוב להיפגש, הלאמות ואני.

בפרו, בטרק, רכובים על סוסים במעלה האנדים פגשתי אותן לראשונה. מגונדרות, מקושתות, יפהפיות ובעיקר חזקות (הצילום באדיבות רפי קלמר)

חלפו להם 17 שנים, הזמן עושה שלו, החיים ממשיכים, יעל בתי כבר אמא לשלושה ילדים ואני כבר סבא לשבעה נכדים אבל את הלאמות לא יכולתי לשכוח. הבטחות צריך לקיים במיוחד אם הן לעצמי.

ישנה אימרה מפורסמת האומרת שאם מוחמד לא בא אל ההר, ההר בא אל מוחמד. נכון, אני לא מוחמד והלאמות לא הר, אבל שמעתי על זוג מדהים, נעמה ואילן דביר שהצליחו להזיז הרים והביאו מדרום אמריקה אלינו לפה, לנגב, לאחד מהמקומות היפים והרגועים שיש לנו בארץ שיש בו כמעט הכל ומזה 40 שנה גם לאמות וגם אלפקות וגם סוסים וגם עיזים וגם גמלים וחמורים וגם… אבל זה בהמשך.

החווה של נעמה ואילן דביר נמצאת חמש דקות נסיעה מערבית למצפה רמון. החלטנו לנסוע לשם ולבקר את האלפקות והלאמות ילידי הארץ.

הדרך דרומה (יצאנו מהמרכז) כאילו נוצרה במיוחד כהכנה לקראת המפגש עם "חוות האלפקות". ככל שהדרמנו הרעשים החיצוניים וגם הפנימיים שקטו, הנוף האורבני הלך ונעלם ובמקומו הופיע הטבע במלוא הדרו והאופק התגלה.

לאחר כשעה וחצי נסיעה הגענו לשדה בוקר שעל הדרך וספונטנית נכנסנו לבקר את בן גוריון. הוא לא היה בבית וגם פולה לא ובכל זאת היו מי שקיבלו את פנינו וערכו לנו סיור בצריף. ראינו את מיטת היחיד שלו ואת נעלי הבית ליד, את שולחן הכתיבה, את המטבח והשירותים ואת הצניעות והענווה והתגעגענו.

לא ויתרנו על דויד ופולה ונסענו לנקודת התצפית על נחל צין שם הם טמונים. התייחדנו ונזכרנו שאמר ש"היסטוריה לא כותבים, היסטוריה עושים" ושוב התגעגענו. חזרנו למכונית דרך הגן הלאומי המרהיב ביופיו הצמוד לקברים של פולה ודוד ומשם המשכנו דרומה.

כעבור נסיעה של כחצי שעה חצינו את מצפה רמון והגענו לשער החווה. כנראה, כדי שלא יהיה לנו ספק שהגענו למקום הנכון, כבר בכניסה קיבלה את פנינו אלפקה יפהפייה עם פוני בלונדיני, עיניים כחולות ואוזניים קשובות. בת זוגי נשבעה שבשנייה שהסתכלתי הצידה האלפקה חייכה לעברה.

בכניסה קיבלה את פנינו אלפקה יפהפייה עם פוני בלונדיני, עיניים כחולות ואוזניים קשובות

בצמוד לחנייה, נמצאת הכניסה למתחם הצימרים הממוקמים על מדרון המשקיף על כל החווה. ארבעה צימרים מוקפים צמחי תבלין המפיצים ניחוחות משכרים באוויר.

הצימר המואר שלנו מרוהט בטוב טעם, נקי, ממוזג, נוח ונעים הכולל מטבחון פיתה אותנו לדחות את היציאה למפגש עם האלפקות והלאמות ולהתפנק בזולה הפרטית שלנו על כוס קפה.

הצימר המואר שלנו מרוהט בטוב טעם, נקי, ממוזג, נוח ונעים הכולל מטבחון

עם השקיעה יצאנו לטייל בשבילי החווה, פגשנו את האלפקות והלאמות, האכלנו אותם משקית האוכל שקיבלנו בכניסה והמשכנו לסוסים והעיזים והגמל והחמורים והברווזים שבבריכה וכולם קיבלו אותנו באהבה כאילו רק לנו חיכו.

עם חשיכה, בדרכנו חזרה לצימר מצאנו לנו פינה, התיישבנו, שתקנו, הקשבנו לשקט שלא שמענו כבר המון זמן. הבטנו לשמיים והצלחנו להבחין בכוכבים הבוהקים שלא ניתן לראותם כך משום מקום אחר.

למחרת בבוקר, אחרי ארוחת הבוקר הדשנה שהכנו במטבח המזווד בצימר ואכלנו במרפסת שלנו המשקיפה על כל מרחבי החווה וחיותיה, יצאנו לבקר את בית הצמר בחווה.

לאחר גז האלפקות, שניחנו בצמר רך וקל במיוחד, הצמר מגיע למפעל היחידי מחוץ לדרום אמריקה שבו מתרחשים כל שלבי הייצור תחת קורת גג אחת. הוא נכנס למכונת הטוויה מצד אחד ומצידה השני יוצאים חוטי הצמר שממשיכים למכונות הסריגה והופכים למגוון גדול של מוצרים – צעיפים, כובעים, בובות, ועוד עוד וכולם בגוונים טבעיים ללא תוספת צבע.

ממפעל הצמר ניגשנו לבקתת האבן הקרובה המשמשת כמקום מפגש להתרעננות שם יכולנו להתרשם ממוצרי הצמר המיוצרים במפעל הצמוד והעומדים למכירה, להרוות את צימאוננו בשתייה קלה וחמה ולקנח בפאלטאס (Paletas) הטעים במיוחד והכל כך מתאים לאופי המקום – קרטיב טבעי שהגיע מתרבות העשייה המקסיקנית והמיוצר בעבודת יד מפירות טריים עונתיים וחומרי גלם טבעיים בלבד.

תוך כדי השתייה והקינוח שמענו מצוות החווה על מסען המרתק של האלפקות מהרי האנדים הרחוקים להרי הנגב ועל מנהגיהן המשעשעים וקיבלנו תשובות להמון השאלות שהיו לנו ולשאר המבקרים ותודה לילדים הסקרנים ששאלו את שאנחנו הגדולים התביישנו לשאול:

מה ההבדל בין אלפקה ללאמה?

כמה זמן נמשך ההריון של האלפקה?

איזה מבצע יש עכשיו בחווה?

מתי גוזזים את צמר האלפקות?

למה האלפקות יורקות?

איך האלפקות והלאמות הגיעו למצפה רמון?

כמה גוונים יש לצמר האלפקות?

האם אלפקה יכולה להתאהב בלאמה ולהיפך?

איפה מועדון החברים של האלפקות ולמה עוד הוא משמש?

מה עושים עם צמר האלפקה?

כל התשובות ועוד באתר https://alpaca.co.il

חמושים (אך לא חבושים בינתיים) בכובע צמר אלפקה רך, קל, נעים ויפה שקנינו לקראת החורף הקרב ובא פנינו למתחם הריטריטים החדש שם מצאנו שילוב מושלם בין פשטות וחיבור למדבר לבין תנאים מפנקים ותומכים בתרגול או טיפול עמוק ומשמעותי.

במתחם 10 יורטים מדהימים ומאובזרים הבנויים על דק עץ. היורטים כוללים את כל מה שצריך לאירוח מפנק בלב המדבר – מזגן, שירותים, תאורה נעימה וכמובן מיטות עם מצעים ומגבות מפנקים. לכל יורט מרפסת פרטית עם פינת ישיבה נעימה. בנוסף במתחם ישנם אזורי ישיבה רבים, מטבח ואזור למדורות.במתחם הריטריטים בחווה סטודיו, דום ענק וחדר אוכל הכולל מטבח המתאים לארוחות של עד 60 סועדים. מושלם.

ביציאה מהחווה כשהמתנו שהשער החשמלי יפתח, הופיעה פתאום שוב הבלונדינית היפהפייה עם העיניים הכחולות שכנראה הגיעה להיפרד לשלום. אחרי שעברנו את השער, בת זוגי נשבעה שוב שביציאה האלפקה קרצה לה.

נהנינו, התרגשנו, שמחנו והתאהבנו. הבטחנו לעצמנו, בפעם הבאה נבוא עם הקטנטנים.

——-

הכותב היה אורח של חוות האלפקות. טל' 08-6588047

רפי קלמר – עיתונאי, מדריך טיולים, מרצה, מנחה, שחקן, אבא, סבא ובעיקר בר מזל.

הפוסט מגונדרות, יפהפיות וחזקות: ביקור בחוות האלפקות הופיע ראשון במסע אחר

פברואר, עדיין חורף. נפגשנו לריטריט בצהרי יום חמישי באירוח הכפרי שבקיבוץ דגניה ב'. מזג האוויר הנעים, השמש, השמיים הכחולים, הנוף שבדרך, הדשא הירוק, העצים המלבלבים והגינות המטופחות השרו תחושה של הנה האביב הגיע. את פנינו קיבלו המנחים/ המורים/ המדריכים/ המלווים/ החונכים/ המובילים יוסף ואלה (בהמשך, כשנבין  אולי מה בדיוק אנחנו עושים פה, נבחר מהרשימה הנ"ל את הגדרת התפקיד שלהם) וגם בר מלא כל טוב, כריכים, עוגיות, ירקות ופירות, שתייה חמה וקרה וממתקים. התכנסנו באולם, בינתיים זרים אבל אחרי קבלת הפנים הזו לא לזמן רב, אשר עניינם המשותף הוא ללמוד ולהכיר את החוויה החוץ גופית. באולם המתינו לנו הכיסאות כשעל כל אחד מהם ערכה מפנקת ומועילה: חוברת הדרכה, מחברת, כלי כתיבה, שמיכה לתרגולות, כיסוי לעיניים ואטמי אוזניים.

מזג האוויר הנעים, השמש, השמיים הכחולים, הנוף שבדרך, הדשא הירוק, העצים המלבלבים והגינות המטופחות השרו תחושה של הנה האביב הגיע

ירוק בדגניה ב'

כאמור את הריטריט מעבירים הדוקטור במתמטיקה יוסף סגמן והדוקטור בווטרינריה אלה שיימן שבחיי היום יום הפיזיים שלהם עובדים יחד בתחום ההייטק, מחוברים לקרקע לגמרי. יוסף ואלה הם צוות –  כמו מגלה ארצות וממפה ארצות, יוסף מחפש את הגבול, פורץ אותו ומציב גבול חדש ואלה הולכת בעקבותיו ו"ממפה" את מה שהתגלה לאחר הרחקת הגבול. הם מלמדים אותנו לנהוג ומה שנותר לנו הוא רק להחליט לאן.

את הריטריט מעבירים הדוקטור במתמטיקה יוסף סגמן והדוקטור בווטרינריה אלה שיימן שבחיי היום יום הפיזיים שלהם עובדים יחד בתחום ההייטק

אלה השתתפה בקורסים בארץ ובעולם וקראה מאמרים מדעיים וספרות בעניין. לפחות פעמיים בשבוע היא יוצאת למסע חוץ גופי. היא שדרגה ושכללה את השיטות וניתן לומר שהיא מאסטר בתחום היציאה מהגוף.

לפחות פעמיים בשבוע יוצאת אלה למסע חוץ גופי

יוסף, יזם של מספר חברות הזנק, חיפש תשובות לשאלות קיומיות מאז שחר ילדותו. במהלך 1994, בזמן שנהג במכוניתו, "עמוד" אור פיצל את הכרתו לשני חלקים נבדלים. חלק אחד (מודעות) המשיכה לנהוג במכונית ואילו החלק השני (תודעה טהורה) ניצב מול שלוש ישויות. כל חלק תודעתי היה במודעות מלאה ותפקד באופן מופרד. "מה אתה רוצה לדעת?" השאלה נשאלה על ידי אחת הישויות. וכך התחיל המסע הרוחני של יוסף. הספר "מסע אל תוך הריק" הוא סיכום של מסע נפלא זה שנעשה בתיווך הישויות שפגש. בסיום "הקורס" שעבר ולאחר כתיבת הספר, יוסף בחר לחיות חיים רגילים ולהמשיך להיות יזם המפתח רעיונות חדשים למען האנושות עד סוף 2019. בתחילת 2020, בשיתוף עם אלה, החליטו יוסף ואלה להתחיל לשתף את הידע שלהם עם קהל אשר מחפש את התשובות.

למדנו בשיטתיות את שלבי ההכנה לחוויה חוץ גופית, תוך הבנה של שלבי החלימה ושלבי ההתעוררות מחלימה ומתי הגוף נמצא במצב אופטימלי לחוויה חוץ גופית. מסתבר שאפשר לעוף, לקפוץ מזמן לזמן, או ממקום למקום או שניהם יחד, ואפשר להיות באוסטרליה בהבזק המחשבה המטפיזית, או להיות בכוכב אחר או במימד אחר. אפשר לחוות חיות ועצים, הכל אפשרי. אלה סיפרה שמחקרים מראים שיותר ממחצית האוכלוסייה העולמית חוו לפחות פעם אחת יציאה חוץ גופית.

הבמאי קמרון הגיע לרעיון הסרט אווטאר מתוך חלום מודע, וגם מייסד גוגל וגם אלברט איינשטין ואחרים רבים חוו את רעיונותיהם מתוך חלום מודע. אז מה ההבדל בין חלימה מודעת לבין חוויה חוץ גופית? גם חלום הוא יציאה חוץ גופית אבל בלתי נשלט ומסע חוץ גופי הינו בשליטה מלאה של המודעות עם תחושת נתק מהגוף, למרות שאין נתק. מסתבר שישנן שעות יותר מתאימות לחוויה חוץ גופית, למשל לפני התעוררות לאחר שהגוף נח בלילה. תרגול יציאה חוץ גופית הוא בדיוק כמו כל תרגול אחר, אלא מה, בחוויה חוץ גופית המודעות יכולה לטייל בין מרחקים מטורפים ובכלל לטייל בעבר או בעתיד.

לדברי יוסף היציאה החוץ גופית היא טיול במרחב המטאפיזי. המרחב המטאפיזי הוא יחיד ושלם, לא מקרי שבתורה כתוב אלוהים אחד, יחידותו שקולה לשלמותו ולהיפך. בספר שמות פרק ל"ג פסוק י"ח – לשאלתו של משה: "וַיֹּאמַר:  הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ" ובפרק כ' "וַיֹּאמֶר, לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי:  כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי. ובפסוק כ"ג "וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ".

פני משולים לריק, ואחורי משולים למשלים לריק. את אחורי ניתן לחוות, כלומר המשלים לריק ניתן לחוות, שם אוסף כל הסיפורים, שם מודעותינו מטיילת כשהיא יוצאת למסע חוץ גופי מנותק מהזמן ומחומר כי במשלים לריק אין חומר או אנרגיה. משה ניצב על הצוק בזמנו, חווה את הסיפורים במשלים לריק ובין היתר גם אותנו בזמננו מספרים את סיפורו בזמנו. גם אנחנו יכולים לשוטט ברשת המודעות הקולקטיבית (האחד) במרחב המטאפיזי חסר המימד ללא גוף ובמודעות מלאה, בדיוק כמו שמשה חווה בזמנו את המרחב המטאפיזי. את שלמותו ויחידותו של המרחב המטפיזי ניתן למצוא גם במילות השיר אדון עולם.

וכבר ביום למחרת חלק מהמשתתפים ספרו על חוויותיהם מחוץ לגוף.

למה זה טוב?

מעבר להנאה והכיף, החלימה הצלולה והחוויה החוץ גופית מאפשרים לנו לטייל בכל היקום, בין יקומים ובין זמנים, כאן בכדור הארץ שלנו ובכוכבים במרחק מאות ואלפי שנות אור. נוכל לפגוש חברים ובני משפחה, אנשים שנפטרו וכל מי שרק נחפוץ. ניתן לקבל מידע לשיפור חיי היומיום ותשובות שיסייעו לנו בקבלת החלטות. להשפיע על הפיזיולוגיה, לטפל במחלות ולהשתחרר ממוגבלויות פיזיות ועכבות נפשיות ולפתח את היצירתיות בכל התחומים – אמנות, בריאות, ספורט, מדע ועוד. יש כאלה שילמדו לחוות חוויות אלה על מנת למצוא שיטות טיפול פורצות דרך לעצמם ולמטופליהם.

הדיאלוג בין יוסף ובין הישות

בספר שהוציא יוסף הוא מביא את הדיאלוג שנוצר בין יוסף לבין אחת מן הישויות, ושופע בידע מטאפיזי חדשני ופורץ דרך. על פי אותה ישות, קיימת רק אמת אולטימטיבית אחת, והיא הריק, חסר התיאור והממשות. כמו כן, לריק קיים משלים שבו הכול אפשרי.

"לתשומת ליבך, אם אין בו היגיון, אזי הייתכן שאנחנו מתַקשרים זה עם זה? או אולי לא חייב להיות היגיון על מנת לתקשר ולשוחח על קיומו של ההיגיון? האם אין בכך פרדוקס? ובכלל, האם אתה מסוגל להגדיר את המושג היגיון? אנחנו יכולים להיות יצורים א-גשמיים ועדיין לנהל שיחה. הייתכן? האם הגיוני הדבר? הפוטונים, האלקטרונים, האטומים והיקום עצמו – כולם משוחחים בינם לבין עצמם. האם שאלת אותם לעניין ההיגיון בתקשורת שלהם? אז אולי לא נדרש היגיון כדי לנהל שיחה? אמור לי, אתה בטוח לגמרי שאתה ואני באמת מתקשרים זה עם זה? אולי כל זה מתרחש רק בדמיונך?

לא, אני יודע שאני לא מדמיין את זה.

לעולם לא תוכל לדעת בוודאות שבאמת תקשרנו זה עם זה. כשתהיה שוב במצב ערות, מאוחד עם גופך, לעולם לא תוכל להיות בטוח שהשיחה הזו אכן התקיימה. ינקר בך הספק שמא החזיונות הללו אינם אלא חלומות או פרי דמיונך.

לא, אני יודע בבירור מתי אני חולם ומתי התודעה הטהורה עוזבת את גופי.

זו רק האינטואיציה שלך שאומרת לך שהחזיונות אינם חלומות רגילים. אינך יכול להוכיח שהשיחות שלנו אכן התקיימו.

אין לי צורך להוכיח זאת. די לי בכך שאני מאמין שהן אכן התקיימו.

האין זה מסוכן לפתח אמונות כאלה? האין אלה האמונות שגורמות לעימותים ולמלחמות?

כן, אבל האמונות העיוורות הן שגורמות למלחמות. האמונה שלי היא אינטלקטואלית.

שטויות. כל אחד יכול לטעון שהאמונה שלו אינטלקטואלית ומשום כך היא נכונה.

ומה באשר לאירוע שקרה לי במכונית? הייתי מודע לגמרי למה שקורה.

ועדיין, אינך יכול להיות בטוח שלא חלמת בהקיץ. הקשב היטב לדבריי – כל הדברים הם חלום. המציאות שלך היא חלום, וחייך הם חלום. נסה להיזכר איך היית בגיל עשר; התמונות שאתה מעלה בזיכרונך הם בדיוק כמו חלום. אין הוכחה לשום דבר. אין מציאות. הגוף שלך, הצמחים, הכוכבים והגלקסיות הם כלום. למרות שאתה יכול לראות, לשמוע ולגעת בחומר, בסופו של דבר, המציאות אינה אלא רצף של חזיונות המתקיימים בתודעתך.

אבל אני חווה את הרגע, והרגע הזה אמיתי.

הרגע הזה לעולם אינו קיים. מבחינתך, בזמן שאתה חווה, הרגע הוא הגבול בין העתיד לעבר, ולעולם אינך יכול לגעת בו. כל מה שאתה חושב או אומר אינו העתיד ואף אינו הרגע הזה, אלא שייך לעבר. אז איפה הרגע?

אבל יש לי תודעה.

אכן, יש לך תודעה, ועדיין, לעולם אינך יכול להיות בטוח בכך. זה קסמם של הרִיק והמשלים לריק."

(מתוך המסע אל הריק, מאת ד"ר יוסף סגמן)

ומה אומרים המשתתפים

נורית – זו סדנא שמקבעת ומעגנת את שינוי התפישה המקובלת של משמעות החיים והמוות.

מישל – מבחינתי חוויית ה-obe היא בגדר חוויה משנת חיים ותודעה, ההבנה שאנחנו אינסופיים, הרבה מעבר לגוף… חוויה זו משנה את כל תפיסת החיים עליה גדלנו.

יפה – ריטריט מושקע, יסודי ומעניין, מרתק עתיר בידע והזדמנות לתרגל את שהועבר לנו והתנסינו בו לפנות בוקר. האווירה הייתה מדהימה ומלאת אחווה. החומר המקצועי הכתוב שנמצא בידינו, מאפשר לנו לרענן את הידע ולהעמיק בו. חוויה מיוחדת.

רותם – ריטריט שבו גם השמיים אינם הגבול, תודה על ידע מעמיק ורחב, על אופן העברה ברורה ומתודית להפליא של התכנים וגם התאמה מופלאה לכל אחד במקום שהינו. תודה גם על יסודיות והשקעה ועל חווית השליחות מעוררת ההשראה שעוברת דרככם הלאה. תודה גם על הזדמנות לחוויות יוצאות דופן, במרחב המטאפיזי שמשתקף דרך המרחב שאתם מאפשרים. אצלי היציאות החוץ גופיות היו ספונטניות ושוכללו דרך עוגנים שנתתם, דיוקים, שיתוף והמון מקצועיות. מחכה להתעדכן על המשך סדנאות.

ליזי – אני עדיין מעכלת את הסופ"ש הנהדר, זה באמת פתח למסע אחר, שונה, חזרתי עם ראייה יותר קלילה לגבי מצבים 'חוץ גופיים'. תמיד ריתק אותי להקשיב לאנשים שנקלעו לחווית סף מוות, והאפשרות ללמוד בצורה חיובית ועם שליטה להיות במצב דומה הביא אותי לריטריט, עדיין לא תרגלתי מספיק, אבל כן בכוונתי.

ג'ני – כתלמידה ותיקה של עולם הרוח, התנסויות מיסטיות למיניהן, מגיעה עם תפישת עולם מגובשת שיש עולם מעבר, שהמוות הינו רק מעבר בין עולמות. ולמרות זה  ואולי עקב זה, הסדנא פלחה את המוח. השילוב המיוחד בין  תיאוריה מדעית שמעגנת את הידע האזוטרי (בינתיים), וההתנסויות המיסטיות למיניהן, לבין כלים פרקטיים המבוססים על סקירת ספרות נרחבת  בהקשר, בשילוב עם מובילי הסדנה שמתנסים כדרך קבע ב"חומר" שהם מעבירים מרתקת. ו-מלבד היותם אנשים בעלי קסם אישי, ידע  עמוק ונרחב, התנסות ארוכת טווח במה שהם מלמדים, הם פורשים לפנינו שטיח של ידע וסיוע להתנסות בעצמינו. כל זאת בשילוב עם חבורת אנשים נהדרת, חוויה בלתי נשכחת.

עדן – חזרתי מהסדנה עשירת ידע ועם מלא שיטות חדשות לתרגול וליציאה מהגוף. סדנה ממש מומלצת ואחרת עם מדריכים מעולים ומתחשבים. ממליצה לכל אחד שמתחבר לנושא הזה ללכת לסדנא הזו.

יוסי – הסדנא בשבילי היתה סוג של חלום שהתגשם. עשרות שנים אני חווה יציאה מהגוף ובפעם הראשונה יצא לי להיות במפגש עם אנשים יקרים שמתמודדים עם דבר דומה ו/או  הנושא מעניין אותם והם מתייחסים אליו בכבוד וסובלנות. במקביל אהבתי מאד והתחברתי למדריכים ולחברים שהיו. אני ממשיך לתרגל בבית ולומד מהספר המושקע שקיבלנו. קיבלתי המון ידע וביטחון בסדנה המושקעת ואני חד משמעית מתכוון להגיע למפגש הבא.

דושה – הסדנה הזו היא הרחבת תודעה למימדים מאד גבוהים, זו היכרות עם אנשים מיוחדים, חברויות חדשות כשבבסיסן משהו שלא ניתן לשתף כל אחד… בזכות הסדנה קבלתי חיזוקים, שאני לא לבד עם החוויות שחוויתי כל חיי, ולא ידעתי לתת להן הסבר.

סיגלית – באתי מסוקרנת מאוד, קיבלתי מידע ותכנים שגרמו לי להיפתח למקומות חדשים ולנושאים מאתגרים. מטבעי אני אדם רוחני ששואף לגלות את המעבר… אך תמיד יהיה לי עוגן שיחבר אותי לאמונה ולרוחניות. בריטריט היה משהו שחיבר אותי וגם השאיר מקום להעמקה והמשך חקירה בתחום.

———-

התמונה הפותחת:באמצעות בינה מלאכותית

מידע נוסף כאן
עוד מסעות רוחניים

רפי קלמר (67), עיתונאי, מדריך טיולים, מרצה, מנחה, שחקן, אבא, סבא ובעיקר בר מזל.

הפוסט ריטריט שכולו חקירה חוץ גופית הופיע ראשון במסע אחר

את הסדנה "יצירפיה" מובילים ומנחים ביחד הזוג, טל מנקס ולאורה סופיה שניהם אוהבים דברים מאוד דומים אבל ניגשים אליהם בדרך שונה. לאורה אוהבת לחקור דרך הגוף. טל אוהב לחקור דרך הראש. הם משלבים כוחות ומשלימים אחד את השנייה.

טל מנקס ולאורה סופיה. סיפרו לי על הריטריט שלהם "יצירפיה" והקסם עבד. (צילום רפי קלמר)

גילוי נאות: הוריו של טל מנקס חברים שלי מזה עשרות שנים, את טל ראיתי לראשונה שבוע לאחר שנולד, בברית המילה שלו. זו היתה גם הפעם האחרונה. לפני כשנה שמעתי על מופע מיוחד, שונה ומקורי ״מה האנרגיה בחלל עכשיו״. הסתקרנתי, בדקתי וגילתי שיוצר המופע הוא אותו טל מנקס שלא ראיתי מאז שנולד. הקשר חודש ונשבתי בקסמו ובקסמה של זוגתו לאורה.

מה עושים שם? מספרים, מקשיבים, חוקרים, מתעמקים, מגלים, צוחקים, מתרגשים, רוקדים, מתבוננים, מבוננים (עושים מדיטציה), יוצרים, כותבים, משחקים, שרים, מנגנים, שותים הרבה מים, תה, חליטות וקצת קפה, אוכלים טבעוני. נשמע צפוף? אז זהו שלא.

הגעתי לאחד המקומות היפים ביותר בארץ, לכפר האמנות האקולוגי בקיבוץ נתיב הל"ה

טל ולאורה

טל מנקס התחיל בגיל 24 לעבוד במשרד פרסום שם למד איך לכתוב, לחשוב אחרת ולקבל התקפי חרדה. אחרי שנתיים התפטר וגילה את המדיטציה.
היום הוא לומד ומלמד על השילוב והקשר בין יצירתיות לבין המצב הנפשי שלנו.
וככה לאט לאט נוצרו והתווספו דברים כמו ההופעות "מה האנרגיה בחלל עכשיו", "מילות", קורסי יצירה ארוכים, סופ"שים של יצירה ועוד כל מיני פרוייקטים עצמאים, כמו ההופעה ״מה האנרגיה בחלל עכשיו״ (talmenkes.com)

לאורה סופיה היא אומנית תיאטרון מחול, מנחת תנועה ומטפלת פסיכוסומטית, יוצרת פרוייקט "יופי אמיתי" – מביימת ומפיקת יצירת תיאטרון מחול עצמאית אישית בשם "viewty".

הם סיפרו לי על הריטריט שלהם "יצירפיה" והקסם עבד. נרשמתי כשאני לא בדיוק יודע למה אבל מרגיש. הגעתי לאחד המקומות היפים ביותר בארץ, לכפר האמנות האקולוגי בקיבוץ נתיב הל"ה – מקום מפגש בין אמנות לסביבה, בחירה מצויינת, גם שלי וגם שלהם.

הסופ"ש התחיל בצהרי יום חמישי. הדרך לשם יפהפייה ומהווה מעין משפך לקראת הריטריט המסקרן, משפך הדואג שאנזל לתוך הריטריט בעדינות, שאפרד מהרעש ומענייני היום יום ואגיע מוכן לקבל. הכביש  פחות סואן וכבר צר יותר. הבתים, המגדלים, קווי המתח, הרעש, העשן והפיח נעלמים ואת מקומם תופסים הגבעות המוריקות ומרבדי הכלניות, שקט.

את פני קיבל טל עם חיוך ענק, כאילו רק לי חיכה. כך קיבל גם את הבאים אחרי. לאחר שהתכבדתי משלל המטעמים וחליטת הצמחים, לאורה ערכה לי סיבוב הכרות עם המקום. בחרתי להתמקם באולם המרווח בו היו פרוסים מזרנים. יש גם חדרים פרטיים ליחידים וזוגות למי שמעדיף.

אט אט הגיעו שאר המשתתפים איתם אני הולך לבלות את הסופ"ש. הכימיה היתה מיידית, האויר והאווירה שם כנראה ידידותיים במיוחד.

הכימיה היתה מיידית, האויר והאווירה שם כנראה ידידותיים במיוחד

יצירתיות

אחרי היכרות קצרה הריטריט החל. שלושה ימים מרתקים, מלאי תובנות.

לאורה פותחת את הבקרים במדיטציה ובתנועה. לא מפסיקים לרקוד לקול המוסיקה, בהתחלה עם עיניים עצומות ובהמשך פוקחים אותן והנה, אפילו אני, שבעבר חשבו שאני בהתקף אפילפסיה כשאני רוקד, לא מפסיק לרקוד כאילו אין מחר.

ואז טל האמון על הראש מדבר על היצירתיות. מי יוצר? מה יוצר? איך יוצר? מתי יוצר?  כל הרצאה פותחת זווית חדשה, הנותנת כלים להתמודד עם ההרצאה והתרגילים  שבאים אחריה. למשל ההרצאה ביום הראשון מסבירה מהבסיס את הפחד שלנו להיפתח ולהיכשל מול אנשים.
בערך שעתיים לאחר מכן מצאתי את עצמי עומד מול כולם ומשתף דברים שאפילו החברים הכי טובים שלי לא ידעו עלי. האמת שלא בטוח אפילו שאני ידעתי על עצמי. משהו בלדגדג את המודעות, ממקום כנה ובריא אני מוציא יצירה שהיא כנה ובריאה מסתבר.

בין לבין דקלה השפית מבשלת לנו באהבה אוכל טבעוני שמעולם לא חשבתי שיכול להיות כל כך טעים.

תוך כדי, אני מבין. אני שחשבתי שאני כבר יודע הכל, מבין שבעצם אנחנו מדברים רק על המצב הנפשי בו אנו נמצאים. שהיצירה היא לא בהכרח משהו שיוצא ממני, היא בעצם אני  ואני צוחק ומתרגש ונפתח ומספר ומקשיב וכותב ויוצר ומחבק ומכיר חברים חדשים מקסימים ומרגשים ומגיע יום שבת וכבר צהריים ומתחילים להתקפל.  וכולנו  יוצאים עם משימות אמיצות ואישיות הביתה שבחרנו לעצמנו.
קשה להיפרד. אז נשארים, עוד חליטת צמחים ועוד תאנה… ומושכים עוד קצת, ועוד חיבוק אחרון וזהו. וכבר בחנייה אני מרגיש שאני מתגעגע לכולם, או שיותר נכון למי שאני הייתי בימים האחרונים ונשאר געגוע ותובנות.
ובנסיעה חזרה לפיח ולרעש כבר מתחילים להציף אותי רעיונות חדשים, כי עכשיו אני פוחד פחות ומבין יותר, שאני צינור שדרכו היקום מעביר את רעיונותיו והצינור הזה צריך להיות פתוח. אני לא סתום.

בעקבות הסדנה: כך אומרים היוצרים

• כמי שעסוקה בעשייה עסקית, מהותי לי לעצור רגע להתחבר לעצמי, למקורות ההשראה שלי ולמקורות השראה חדשים וזה בדיוק מה שקיבלתי בריטריט – והרבה יותר!
• הריטריט הגיע אליי בתקופה מטורפת ואני עדיין לא נחתתי. החוויה היתה עמוקה מאוד ומשנת חיים. הכרתי אנשים עמוקים, מעניינים, חבוטים ואמיתיים במצב נדיר של אפס אגו ומסיכות ורק בשביל זה היה שווה לבוא. היום ארוך ומלא ושילוב תרגילי הגוף והנפש ממש נותנים עבודה אמיתית ומשלימים אחד את השני.
• מעבר לזה שהיה נעים, וכיף להיות איתכם ולחוות את האהבה שלכם, לימדתם אותי שיעור ענק בכמה קסם יש באמת פשוטה. נדלק זרקור על הפער בין החיים הביקרותיים ופרפקציוניסטים שאני חי, לבין אותה פשוטות קסומה שאני כ"כ כמה אליה. והאמת שאני עוד צריך לעכל את החוויה, מרגיש שאני עדיין בתהליך של עיכול.
• חזרתי בנאדם אחר. כאילו לקחתי פטריות אבל בלי.
• כמו שטל אומר לא פעם על החוויות שהוא מייצר עבור הקהל שלו, קשה לתאר במילים את מה שקורה שם במסע הזה. ואם ננסה בכל זאת, נדמיין שטל ולאורה לוקחים אותנו אל מרחב מוגן ומאפשר לכל המשתתפים להתחבר לעצמם ומתוך החיבור הקשוב להביא את קול היצירה, לפצח את המעטפת הקשיחה שמגנה עלינו, לקלף שכבה, ולהיות מי שאנחנו עם היצירות שעוברות דרכנו לעולם. "מסע של שלושה ימים שהוא הכל מהכל. פשוט כך. מרגש, מעצים, מקרב, מאתגר, מפחיד, מלמד, מסקרן, מצחיק עד שכואבת הבטן, מעורר שאלות ומציף תשובות. תודה לכם".
• לי החוויה היתה עוצמתית מאוד. זה נגע בי והזיז אצלי דברים שהסתבר שאני מאוד עסוקה בהם לדעת שאני עסוקה בהם.
• הגעתי עם הרבה קצוות פתוחים ושאלות שאני עסוקה בהם ברמת היום יום. איך לעשות דברים, איך להיפתח, איך לשמור על עצמי, איך לקחת את עצמי פחות ברצינות – הרגשתי שזה ממש נתן לי כלים שאני יכולה (לנסות) ליישם ביום יום.
• אהבתי מאוד את הגיוון של האנשים שהרכיבו את הקבוצה. סטטוסים וגילאים וסגנונות. זה יוצר הרבה עניין ופרספקטיבות ובכלל שכולם בסוף מרגישים אותו הדבר חושבים שהם משהו מיוחד. זה מרגיע.
• ממש מודה על ההזדמנות! זו הייתה חוויה שאני שמחה שהיא ממשיכה להיות רלוונטית ופרקטית ולא רק זיכרון או חוויה השייכת לעבר.
• זכיתי לשים ציניות בצד ולהיפרד משיפוטיות לשלושה ימים. זו הייתה חוויה מרפה ומרווה. אנשים שהיו לי זרים נהיו בהדרגה אהובים ממש, זה ריגש אותי שזה יכול לקרות. הרבה בזכות האנרגיה המיוחדת והמאחדת שזרמה מנוכחותם של טל ולאורה המופלאים, הרגשתי שהם רואים כל אחד מאיתנו ושומרים עלינו.

שותים הרבה מים, תה, חליטות וקצת קפה, אוכלים טבעוני. נשמע צפוף? אז זהו שלא

עוד פרטים כאן

——————————————

רפי קלמר (67), עיתונאי, מדריך טיולים, מרצה, מנחה, שחקן, אבא, סבא ובעיקר בר מזל.

הפוסט אני כבר לא סתום. סופ"ש של יצירה בכפר אקולוגי הופיע ראשון במסע אחר

הרומן שלי עם סיני התחיל בנובמבר 1976 על גמל. אז, לפני 46 שנה, לא ידעתי שהיקום מזמן לי התמכרות והוא מספק לי את השאכטה הראשונה הממכרת – את הגמל כמתנה. הוצבתי בצפון סיני בחירב'ה שמדרום לימת ברדוויל כקמב"ץ סיירת גמלים. כן, היתה סיירת כזו. מיד כשהגעתי הכירו לי את הגמל שלי וגם את הג'יפ והם שניהם דאגו שאתאהב. בסיני.

עד אז דמיינתי את גן העדן בירוק ובאדום עם מפלים וסוסים שמדברים עברית ובאחת הבנתי שגן עדן זה סיני. ים צלול וחול זהב, הרבה צהוב והמון שקט, דיונות אין סופיות, הרים ומעיינות וגמלים שמדברים ערבית. התאהבתי.

שם, בסיני פגשתי לראשונה את סאלם הצ'יף של הבדואים ומלך המדבר. התיידדנו. הוא קרא לי קפטן רפי ואני לו שייח' סאלם. הוא לימד אותי איך מכינים קפה שחור אמיתי ואיך אוכלים כבש עם אורז בידיים מקערה מרכזית. הוא כיוון אותי אל הבארות ונאות המדבר וגם אל עבר לדיונות. את שייח' סאלם לא פגשתי מאז אבל בהמשך נשמע עליו ונסגור מעגל.

לקריאה נוספת:

• ערוץ לחיות נכון
• מסלולי הליכה בהר הגבוה

המשכתי להגיע לסיני כמעט מידי שנה והתמקדתי בחופי ים סוף שמדרום לאילת. מטאבה, דרך נואיבה, המשך לדהב ועד שארם. בכל פעם בחרתי חוף אחר, להספיק את כולם. הפעם זה היה שונה.

מיד כשהגעתי לסיירת גמלים הכירו לי את הגמל שלי וגם את הג'יפ והם שניהם דאגו שאתאהב. בסיני. צילום באדיבות רפי קלמר

רוני פורת

חברה המליצה להצטרף לריטריט של רוני בסיני. רוני פורת מנצח תזמורת ומלחין, איש במה, שחקן, מאמן לניהול ומנהיגות, מרצה, מנחה סדנאות, יוצר תוכן, מגיש תכניות רדיו ועוד ועוד… נשמע איש מעניין.

גיגלתי ומצאתי שליצירת חייו קוראים "יצירת חיי" – השם שנתן לריטריטים וסדנאות אותם הוא מנחה ומעביר בסיני. התוכן בריטריטים הוא פרי של מחקר אישי שקיים במהלך שלושים השנה האחרונות בעקבות אירוע מתמשך בן שנה וחצי בו חווה את חייו כצופה בעצמו מן הצד כ"גוף שלישי". התקופה הזו והמחקר בעקבותיה אפשרו לרוני להבין – לפחות כשמדובר בו, מהם ניהול ומנהיגות עצמית, מי כאן "בעל הבית " ועד כמה הדוק הקשר בין האופן בו הוא נושא את מחשבתו – ההכרה העצמית שלו ותודעתו – לבין תוצאות חייו ואיכותם. אגב, פירוש המושג ריטריט הוא נסיגה לצורך צמיחה.

את תובנות המחקר, את ניסיונו הרב ואת כישרונו רוני משתף ומקנה באהבה ב"יצירת חיי". המוזיקה, הים, מרחבי המדבר, הרקיע זרוע הכוכבים, כל אלו ועוד מהווים את המעטפת המנחמת והמרגיעה ובו בזמן המעוררת והמתדלקת של החוויה.

הסדנא האישית שלי החלה כבר מהרגע בו נרשמתי ושריינתי את מקומי כחודשיים לפני התאריך המיועד. התרגשות וציפייה שהזכירו לי את הלילות בהם לא נרדמתי לפני "הטיול השנתי" בבית הספר. כך גם עכשיו, תחושה שחשבתי שהיתה שייכת רק לתקופת הילדות.

מעבר הגבול בטאבה היה פשוט, קל, ידידותי ומהיר. בצד המצרי כ-100 מטר מהיציאה מהטרמינל מצאנו לנו "בית קפה" קטן ומסביר פנים, שם התחלנו לזהות את שאיתם אנחנו הולכים לבלות את השבוע הקרוב ובדיעבד התברר שהולכים להיות החברים שלנו.

המונית החדישה והממוזגת שרוני אירגן הגיעה בדיוק ב-14:00 ויצאנו למתחם "קזבלנקה" שבביר סווייר, כחצי שעה נסיעה כולל הפסקה קצרה במפרץ – ה"פיורד" היפהפה שבדרך לצילום חצי קבוצתי.

רוני פורת מנצח תזמורת ומלחין, איש במה, שחקן, מאמן לניהול ומנהיגות, מרצה, מנחה סדנאות, יוצר תוכן, מגיש תכניות רדיו ועוד ועוד

הסיפור של רוני

"את המסע מבימת היכל התרבות לחושה בסיני התחלתי ב-13 למרץ 2020. באותו יום קיבלתי הודעה שבוטל קונצרט שלי ולמחרת בוטל כנס גדול בו הייתי מתוכנן להרצות. בתוך זמן קצר בוטלו סיור מוזיקה לחו"ל ושלל פעילויות עתידיות ויומני העמוס התאפס ואת מקום הפעילויות תפסו חדשות על סיני שאכל מרק עטלפים ועומד להשמיד את שאר העולם…

בתוך זמן קצר בוטלו סיור מוזיקה לחו"ל ושלל פעילויות עתידיות ויומני העמוס התאפס

פעם נוספת בחיי "ירדתי מהפסים" אלא שהפעם שלא מתוך בחירה, וכאדם שאינו מאופיין בהיקשרות ובאחיזה רבה בעברו, הבנתי שהתפנה לי זמן עתיד יקר והתחלתי להעביר סדנאות במקום מגוריי, נטף, תחת השם "יצירת חיי".

לאחר כשנה, בעיצומה של התקופה שתיזכר כ"תקופת הקורונה" חשבתי שהגיע הזמן לצאת מהמדינה שסוגרת אותי יותר ויותר בביתי וניצלתי חור במעטפת הפיזית והנפשית ההדוקה וברחתי להר הגבוה בסיני. כשירדתי אל החוף פגשתי את השקט הנפלא שרק סיני יודעת לספק ואיתו בא בעוצמה מוגברת הרעש העצום שהבאתי איתי מהחיים הלחוצים הקודמים. בחוף לא היה איש. התהלכתי זמן שנראה ארוך מאד, במים הרדודים ודימיתי שבגולגולתי נפערים חורים ומתוכן יוצאות תולעים שמנמנות צהובות של רעש, ונופלות אחת אחת למים. פלופ. שקט. פלופ. שקט. פלופ… (סליחה על הדימוי – סיני מקדמת יצירתיות). פתאום נהיה שקט לגמרי, גם בפנים. ואז ראיתי אותו, יושב תחת סוכה ומתבונן בי. כשמבטנו הצטלבו הוא סימן לי בידו לבוא, להתיישב וכיבד אותי בתה. כך פגשתי את שייח' אשיש.

ישבנו השייח' ואני ושתקנו. ושתקנו. ושתקנו. ובכל השתיקות האלו נדמה לי שלמדתי יותר מכל כך הרבה דברי חוכמה ודעת ששמעתי בחיי. בין השתיקות האלו ולגימות התה, עלה בראשי הרעיון לקיים ריטריטים של "יצירת חיי" בסיני. שייח' אשיש היקר עזר לי במציאת המקום המתאים  ומשם הפרק הזה בחיי החל".

קזבלנקה קאמפ

במתחם "קזבלנקה" חושות נקיות ונעימות, חלקן עם מאוורר, חלקן עם מזגן ויש גם בונגלוס ממוזגים עם מקלחת ושרותים. בלובי רחב הידיים עם ארבעת כיווני האוויר המרופד במזרונים וכריות אכלנו, נחנו, נפגשנו, הכרנו, שיחקנו ובעיקר צחקנו.

את פנינו קיבלו באהבה בני הדודים טארק וחוסאם מנהלי המקום. התחברנו, איך אפשר שלא, והתברר שהם במקור מצפון סיני. מהר מאוד גיליתי שאני יושב עם הנכדים של שייח' סאלם חברי מימים עברו.

נסגר מעגל ועכשיו פותחים מעגל חדש.

ים, הר, מדבר ושיעורים על חירות מוזיקה ואיכות חיים

סדנא בת שישה ימים שעיסוקה יצירה וחיים ופשטות של חול וים ויוגה ומדיטציה ואנשים שלומדים על עצמם, פסק זמן של השראה. ארץ חדשה. מוזיקה וניצוח כמטאפורה לחיים: אחריות, בחירה וחירות היצירה, כתיבה ושירה, ריקוד ומשחק. מספריים שגוזרים את חוטי המריונטה הקשורה למה שכבר איננו רלבנטי, טיול של סולמות וחבלים, טבילה במעיין ושעשועים, דולפינים, הטכנולוגיה בהשעיה, הליכה בעיניים קשורות – לסמוך על תמיכה של חבר ועל החושים הנוספים, לעשות הכול אבל אחרת ממה שרגילים, לראות את היופי במי שפוגשים.

ועוד ריטריט – הר וחוף

במקביל לסדנאות שבחוף מתקיימים גם ריטריטים המשלבים טיול בן 3 ימים בהר הגבוה שבאזור סנטה קתרינה עם 3 ימים בחוף. ההליכה בהר הגבוה היא בדרגת קושי בינונית בנופים עוצרי נשימה והלינה בבוסתנים ירוקים ושופעים בעצים ומים. בימי הטיול בהר הגבוה מתרגלים הליכה קשובה ומדיטציה מדי פעם והכל מטובל בסיפורים מחיי השבט המקומי – שבט ג'בלייה וחכמת חייו הרבה.

על פסגת ג'בל באב בהר הגבוה

נהנים, מתרגלים, נחים ולומדים

לומדים: מהדגים לשחות, מהבדואים להאט, מהמרחבים לנשום, מההרים ענווה, משמי הלילה זרועי הכוכבים ליהנות מאי היכולת להבין, מעולם המוזיקה והגלים להקשיב, מהפשטות להסתפק במועט שיש בו הכל, וגם מהמורים – להוקיר על הכל, להבין את שאפשר, לארוז מכל דבר קצת ולקחת חזרה הביתה לטובת איכות חיינו.

עמרי פורת

ים – עמרי פורת

השיר נכתב והולחן במהלך ריטריט יצירת חיי על מרפסת החושה

הגלים הקטנים, בחוץ ובפנים

נעים תמיד, הם לא עוצרים

ואני עד להם לפעמים

גלים לנצח נצחים

והחול הרך שסופג הכל

את משב הרוח חום וקור

הוא יציב להחזיק את מימיו

וגמיש לקבל טביעות רגליו

מול הים עומד אדם

מבקש להרגיש דבר

מנפלאות עולמו

ממראות גן עדנו

לחלום חלום טוב

רקע השמים הכחולים

שם הציורים כל רגע משתנים

בהתאם לרגש המדויק

כל הארץ מלאה שמו לעד

תביט הכל אחד

רק לא הכל ברור עכשיו, עוד יום תפרח הרבה

יקרין יופיו עליך.

חברים משתפים:

לילי פרג'ון

החיבור העמוק לרגע הזה, החיבור לעצמי, הנוכחות כאן ועכשיו, ההקשבה וההתבוננות מתרחשת אצלי כשאני בטבע ובמיוחד כשאני בים באזור מדברי. נוף נקי ושלו בעל שני צבעים – כחול וצהוב על אין סוף גווניהם. יצאתי לריטריט כדי לחזור לעצמי, לילד הפנימי, ללילי עם כמה שפחות שכבות ומסכות. ואכן כך היה.                                                                    עבר חודש מאז, ואני מרגישה את ההשפעה של הריטריט. השילוב של המקום המיוחד עם ההנחיה והניצוח של המנצח רוני פורת, המוזיקה והחוויות בכללותן, הביאו אותי לתחושה שחזרתי הביתה, לעצמי. אחרי תקופת הקורונה והחורף המתמשך שסגרו עליי, נפתח משהו בלב, בגוף ובנפש. אני חשה הרבה יותר קלילה ושמחה מאז. ועל כך אני מודה.

גל שוהם

כאן בחוף ים בסיני

מוצא לי מקום מפלט

את השקט שכל כך חסר לי

מקום בו אני יכול

להקשיב למחשבות שלי

ומה שעושה טוב

בשבילי ולמעני

זמן מרגיע בלי הערות

בלי הסתרות, אולי… הארות

מצליח באיטיות ראויה להתניע

להניע ולנוע אל מקום טוב

במינון עדין ומתאים

עם החכמה ללמד ודעת

לחזור ולגעת ברסיסי נשמה

ולטעת זרעים של תקווה…

רוסליה חפץ

השתתפתי עם בן זוגי בריטריט "יצירת חיי" של רוני פורת והיה עונג גדול. שילוב מנצח של טבע אין סופי, שקט, מפגש עם עצמי ותכנים מקסימים שרוני מעביר בחכמה וברגש רב שהעניקו עומק ועניין לחופשה הזו שכל כך חיכיתי לה. אין צורך לנסוע מעבר לים כדי לזכות בחוויה בלתי נשכחת. הסדנא, כשמה היא – יצירת חיי, מאפשרת ביטוי עצמי לכל אחד ואחת ואני עצמי הגשמתי חלום, שיחקתי לראשונה בחיי ועוד במחזה של חנוך לוין לצד אחד השחקנים המוערכים בארץ. כמו תמיד, המטמון נמצא כאן מתחת לאף. לא לוותר, מגיע לכולנו.

שמחה כהן

רחש, ים, גלים

בתנועת הרוח נשזרים,

מתמזגים הם בהרמוניה,

לצליל החליל הרוגע.

שפה חדשה שרים,

במרחב הפעולה מתפלשים,

נוגעים בקסמי היצירה

בדרך אל התוצאה.

למדנו,

למוזיקה יש מהלך זמן

ו"שהזמן מרפא את הכל

ואם לא את הכל

אז את הרוב".

חשבנו ואפשרנו לחשוף רגשות,

שישה ימים בסיני האחרת.

התחברנו – חשנו מחובקים בחרותנו,

החלום מתבצע ביצירת חיינו.

מרכז יצירת חיי שרוני בנה על קו המים

טל קראוס

ממש בספונטניות נסעתי לסיני. ביקשתי זמן לעצמי. לנשום, לגמוע יופי ושלווה ולשאוב אינסוף השראה מריטריט ייחודי ומפעים – יצירת חיי. חוויה כל כך מיוחדת , תמהיל משובח המשלב בין תובנות חיים ומוסיקה קלאסית, בין עומק לצחוק, בין תוכן לתרגול.

רוני אתה איש נדיר ומיוחד במינו. הנוכחות שלך משרה רוגע ושלווה ותחושה שהכל ממש ממש בסדר. אתה השראה ענקית לאדם שהולך אחרי החלומות שלו, מלא תעוזה ואומץ. אפשר להקשיב לך ולספוג מקסמך עוד ועוד ואף פעם אין שובע. אפשרת לנו זמן לעצמינו, לביחד שלנו וזמן ללמידה ותרגול  והכל התרחש  באיזון מדוייק וזורם שפתח את ליבנו ויצר חיבורים מרגשים.

תודה לך  על יצירת חייך הנפלאה. על הרצון לחלוק איתנו את אוצרותיך ולהרעיף טוב על העולם. הבחירה המופלאה להעביר את הריטריט עם הגר דגן, לפתוח מידי בוקר בנשימה ויוגה – העניקה תחושה שלמה והרמונית בין גוף נפש ורוח. הגר הביאה איתה כל כך הרבה רכות, חכמה ועדינות שמרטיטה את הלב ומעסה אותו.

טיול בוואדי ואש ואשי ובסופו טבילה במי שיטפונות החורף

בועז בורר

רוני – תודה רבה אישית וגדולה ממני אליך! על אחת החוויות החיוביות היותר משמעותיות בחיים שלי. כן – עד כדי כך. אודה שבהתחלה חששתי שאתקל בעוד סוג של גורו שיגיד לי מה לחשוב ואיך להתנהג, אבל מזמן למדתי להאזין לתחושה הפנימית הראשונית שאמרה לי חד משמעית: לך על זה! וכרגיל – לא טעתה. האישיות שלך כובשת, הידע והתובנות גדולים וגבוהים, והניצוח שלך עלינו היה פשוט מושלם. אנושי, רגיש, מכיל, מקבל, והרגשתי כל כך טוב. תודה רבה על הכל!

פרטים ויצירת קשר – רוני פורת

דף יצירת חיי לרישום וקבלת פרטים נוספים – https://roniporat.ravpage.co.il

עמוד הפייסבוק של יצירת חיי – www.facebook.com/ronilifecreation

הפוסט "יצירת חיי": ריטריטים ומוזיקה בסיני הופיע ראשון במסע אחר

הראש עוד המשיך להריץ תרחישים קשים (יש פיראטים בים הצפוני?), ואולם מרגע שהקרוז יצא לדרכו החששות התפוגגו והתחלפו בהתפעלות מכלי השיט אדיר הממדים ומאינספור האטרקציות שהוא מציע לנוסעיו.

נורוויג'ין אנקור. 20 קומות, 335 מטר, עלות הבנייה: מיליארד דולר | הצילומים באדיבות חברת NCL

האנקור מבית נורוויג'ן קרוז ליין היא המילה האחרונה בתחום ספינות השעשועים והנופש הימי. חובבי הקרוז ימצאו עליה, בנוסף לחדרים מרווחים וסוויטות מפנקות עם מרפסות עוצרות נשימה, היצע מגוון ועשיר בואכה מוגזם של מסעדות, בארים וטרקליני תצפית מהודרים, קזינו, אולמות ריקודים והופעות, בריכות שחיה, מגרשי ספורט, מסלול מירוצים, אולמות קולנוע, מציאות מדומה ומשחקים, גלריית אמנות, ספריה ומה לא.

מיני סוויטה עם מרפסת

למעשה, כל אופציה קולינרית מהמטבח העולמי, צורת בילוי, בידור או שעשוע שרק ניתן להעלות על הדעת, חוץ אולי מטורניר דוקים, מוצעים כאן לנופשים, והכל מתוקתק, מאורגן ומנוהל בצורה מעוררת השתאות, עד כי קשה להאמין שזו הפלגת בכורה. התחושה שהצוות משדר היא של מכונה אנושית משומנת ומנוסה, שכל תכליתה לספק לנוסעים "גוד טיים" מסביב לשעון.

המחזמר קינקי בוטס. סינדי לאופר חוזרת לחיינו

ואמנם, עפתי על האוכל והיין האדום המשובח במסעדות הפאר, התמוגגתי ממופע בידור מוקפד ואיכותי (המחזמר "קינקי בוטס" מברודווי עם שירים פרי עטה של כוכבת האייטיז סינדי לאופר), פיזזתי כאילו אין מחר על שלוש רחבות ריקודים שונות, וביקרתי, כמובן, בחדרי הכושר המשוכללים אך המעט מאכזבים – מסתבר ששורפים מעט מאוד קלוריות מהתבוננות באנשים מתנשפים ומזיעים, והאמינו לי שהיו באמתחתי לא מעט קלוריות "הכל-כלול" לשרוף.

פארק מים על הסיפון של נורוויג'ן אנקור. שלל אטרקציות לילדים ומבוגרים

למרות שנהניתי מאוד לדגום משלל הפעילויות ואפשרויות הבילוי, הרי שבסופו של דבר, רגע הקסם, מבחינתי, אותו לא אשכח לעולם או לפחות עד הדמנציה, היה דווקא רגע רגוע ושקט, הרחק מקדחת הבידור והשעשועים. היה זה כשישבתי עם מר מרטיני ביאנקו בפינה שקטה על הסיפון התחתון בשעת חצות. רחש גלים, חופת כוכבים מרהיבה, ובראש צפות ועולות השורות האלמותיות של סטטיק ובן אל או ליתר דיוק נתן אלתרמן:

עננים על ראשנו, הרוח איתן.

המלאכה נעשתה, חי שמיים!

נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.

עוד נשוב ניפגש על המים.

ואמנם, היומיים על סיפונה של הנורוויג'ן אנקור הותירו תחושה של עוד – רצון עז לחזור ללב ים ולטעום עוד קצת ממנעמי החיים היפים שמציע קרוז מפנק ועתיר עינוגים, שהרי בניגוד לטענתה של הגברת לאופר לא בנערות בלבד עסקינן – כולם רק רוצים לכייף, מנער ונערה ועד קשיש יבשתי שכמותי.

הפוסט הפלגת בכורה: נורוויג'ן אנקור מרימה עוגן הופיע ראשון במסע אחר