דבי הרשמן רקדה עם צוענים, חיה עם מגדלי איילים, הפליגה לטהיטי, הלכה ברגל לטימבוקטו, והכי אוהבת לחזור הביתה.
עונה כאן על חמש השאלות הכי נפוצות שנוהגים לשאול אותה:
איך משתלב המקצוע שלך במסעותייך?
בשבילי כל הדרכים מובילות אל בני האדם. התרבות האנושית מרתקת אותי. לכן באופן אישי ממש לא מעניין אותי להגיע רחוק יותר, גבוה יותר או חזק יותר. בעיני העולם עשוי מהאנשים שאנו פוגשים. המסעות שלי הם מפגשים.
מהו המקום הכי יפה שהיית בו?
כל המקומות הם יפים ומכוערים, קשים ונפלאים, כי אנחנו תמיד לוקחים את עצמנו לכל מקום שאליו אנחנו נוסעים. לדוגמה, בשנים האחרונות נסעתי כמה פעמים לדהרמסאלה שבצפון הודו כדי לסייע לממשלה הטיבטית הגולה להקים מוזיאון לשימור התרבות של העם הטיבטי. בפעם הראשונה שנסעתי לשם, נסעתי נטולת אגו ומלאת סקרנות ופתיחות, ולכן הייתי מאושרת מכל דבר, מהנופים של הרי ההימלאיה המושלגים, מקולותיהם של הנזירים הבודהיסטים המזמרים את תפילת הבוקר, ממכרי החדשים. כעבור שנתיים חזרתי לשם לפתיחת המוזיאון. הייתי מלאה בכל מיני רצונות שהבאתי איתי. רציתי שהמוזיאון יצא מוצלח, שהדלאי לאמה יהיה מרוצה, שיכירו בעבודה שעשיתי. בביקור הזה הייתי אומללה. וזה היה בדיוק אותו המקום. מהו הדבר הכי מרגש שקרה לך במסעותייך בעולם?
זה היה במסע לטימבוקטו שבאפריקה המערבית. היינו צריכים לחצות נהר בדרך לג'נה, העיר העתיקה ביותר באפריקה. מי שהעביר אותנו את הנהר היה גאוסו סאניו, ילד בן 12 מקבוצה אתנית שנקראת בוזו, שהיה שם עם סירה קטנה. במהלך שהותנו בעיר יצא לנו לשוב ולפגוש אותו, והוא גם הזמין אותנו לפגוש את המשפחה שלו. ביום שעזבנו – אחרי שכבר חצינו את הנהר – הוא הופיע פתאום, חסר נשימה, ובידו צמידים: ילד קטן, עני, שעזב את בית הספר ורץ אחרינו כדי לתת לנו במתנה צמידים שאחותו מתפרנסת ממכירתם. זה היה אחד הרגעים הכי מרגשים שהיו לי בחיים. נוהגים לומר שאנשים שמטיילים בעולם הם אורחים לרגע, אבל שם נוצר מפגש, סוג של קרבה אנושית, שבגללה אני נוסעת. והדבר המפתיע ביותר?
נסעתי להאיטי, לחגה של ארזילי, אלת האהבה של סוגדי הוודו. כרבע מיליון איש עולים לרגל למפלי סו-דו, כמה עשרות קילומטרים מהבירה פורט-או-פרינס, בעיצומה של העונה היבשה. לפי האמנוה העממית, אם ארזילי נענית לבקשות של עולי הרגל, מתחיל לרדת גשם. הייתי הלבנה היחידה בין המוני ההאיטיאנים שמילאו את הכנסייה הקטנה שבה התקיים הטקס. במהלך הטקס, שהיה מלווה בריקודים ושירה, התחילה לנשוב רוח. כמה שעות אחר כך התחשרו עננים, וכשהמיסה היתה בעיצומה התחיל לרדת גשם, והוא לא הפסיק לרדת במשך שלושה ימים! האם היה מקום ששינה את חייך?
כל המקומות שהייתי בהם שינו את חיי. בעיני "נוסע" הוא אדם שמפגשים עם אנשים ומקומות אחרים גורמים לו לשינוי. יכול להיות מישהו שהיה בכל העולם והוא עדיין לא "נוסע", מפני שהמסע לא משנה דבר בחייו או בהשקפת עולמו. לעומת זאת, נוסע גדול יכול להיות גם מי שהולך למכולת. כל המסעות נועדו בשביל לחזור הביתה
דוא"ל: debby@imj.org.il |
