קשה קצת להבין איך הפך המקום הקטן והשלו הזה לאתר פופולרי כל כך. העיירה פושקר, אחד המקומות הנעימים בחבל רג'סטן מוצפת במבקרים במשך ארבעה ימים בשנה. בשאר הזמן זהו כפר ליד אגם, שכדאי לבלות בו כמה ימים וליהנות מן המקדשים הרבים במקום. אייל ברטוב מביא רשמים מצולמים מפושקר
העיירה פושקר שוכנת במרכז רג'סטן, סמוך לעיר אג'מר (Ajmer). סביבה מישורים נרחבים, רכסים וגבעות שעליהן אתרי פולחן. בתי העיירה לבנים והם מקיפים את האתר המרכזי בעיירה – האגם הקטן.
בימים רגילים פושקר היא עיירה רגועה בעלת אופי כפרי, וחיים בה כ-12 אלף תושבים. אבל במשך ארבעה ימים בשנה מציפים את העיר כ-750 אלף בני אדם, הבאים כולם לחגיגות הירח המלא של חודש הקאריטה (karitha), המקביל פחות או יותר לחודש נובמבר, המועד שבו קיים בראהמה את פולחנו. אז מגיע המקום לשיא קדושתו, ועולי הרגל הרבים יכולים, באמצעות טבילה באגם הקדוש, להיטהר מכל חטאיהם ואף להיגאל לאחר מותם מהמשך גלגולם בעולם.
במקביל לחגיגות הדתיות, נערכת במקום מלה (Mela) גדולה – פסטיבל ויריד ענק לסחר בגמלים. הכל קורה בעונת הסתיו, לאחר תקופת המונסון, וכך מובטח שמזג האוויר יהיה נוח ושיהיה די מרעה לבהמות. במשך ארבעה ימים מתקיים אירוע שדת ומסחר משמשים בו בערבוביה: המוני אנשים באים לסחור ביותר מחמישים אלף גמלים, לפקוד את מקדשו של בראהמה ולטבול ביום הרביעי באגם הקדוש. בשטחו של היריד עצמו כמעט שלא רואים נשים. זו טריטוריה של גברים: הם מתגודדים בקבוצות ועושים עסקים.
כל מי שביקר אי פעם בהודו יודע שכאן לא צריך ללכת לקרקס כדי לראות תופעות יוצאות דופן. רחובותיה מציעים הכל, בעיקר בזמן פסטיבלים, אז מתקבצים כל התמהונים, החלכאים והנדכאים. בניגוד לחברה שלנו, שבה נהוג לכסות מומים ולהתבייש בפגמים, בהודו טורחים לא אחת בעלי המומים להבליט אותם בצורה בוטה, להדגישם בצבע ולהציגם לעיני כל. כל אחד משווק את מה שיש לו להציע.
כמו בכל אתר הינדואי קדוש, גם בפושקר פועלים חלפני כספים, שהמירו רופיות בודדות לכמה עשרות פייסות. עולי הרגל חילקו את המטבעות הקטנים שפרטו – פייסה (ששווייה פחות מאגורה) לכל קבצן, כיוצאים ידי חובתם. גם סאדהו (נזירים פרושים) מגיעים אל פושקר במאותיהם ומקבצים נדבות.
תגובות פייסבוק