על חופי נמיביה שבאפריקה, במפרץ ששמו קייפ קרוס הנושק לאוקיינוס האטלנטי, חיה מושבת כלבי ים ענקית. אייל ברטוב היה שם עם המצלמה והוא מחלק כאן מרשמיו ומזכרונותיו על עולמם המרתק של כלבי הים, מלחמות שליטה, רבייה וחיים חדשים. ביקור מרגש של פעם בחיים (כתב וצילם: אייל ברטוב)
לפני יותר מחמש מאות שנה, הגיעה אל חופי נמיביה ספינתו של מגלה ארצות מפורטוגל ששמו דיאגו קאו. הוא היה האירופי הראשון שדרך על אדמת נמיביה שבמערב אפריקה. דיאגו התלהב מהארץ החדשה ובנה צלב ענק, בגובה שני מטר ובמשקל 360 קילוגרם והעמיד אותו על צוק שצופה אל הים. מאז נקרא הצוק וכל החוף והמפרץ שמתחתיו – "קייפ קרוס" – כלומר, צוק הצלב.
למרגלות הצלב, על החוף הסלעי שנושק לאוקיינוס האטלנטי, חיה מושבת דובי ים ענקית. אין להם כל קרבה משפחתית אל דובי הגריזלי או דובי הקוטב. דוב הים זכה בכינוי דוב רק בגלל איזה דמיון קודח של מישהו לפני שנים רבות, ובעצם הוא ממשפחת כלבי הים ואריות הים.
אנחנו הגענו אל קייפ קרוס מהיבשה. אחרי שעות נסיעה ארוכות בהן נשקף אלינו מחלונות הג'יפ רק חול ועוד חול, דיונה ועוד דיונה – הים נגלה לנו בכחול מהמם ומפתיע. עוד כמה דקות בדרך העפר וכבר הגיעו לאוזנינו הקולות, והאף זיהה את הסימנים הראשונים למושבת דובי הים. כשעצרנו מעל החוף הכה בנו ריחם החריף של עשרות אלפי ענקים, שרובצים במקומם.
דובי הים אוהבים חברה. הם חיים ומתרבים במושבות גדולות של אלפי פרטים יחד. באזור החוף המערבי של אפריקה קיימות 26 מושבות רבייה, אך רק שש מהן נמצאות על היבשת, וכל עשרים האחרות על איים וסלעים בים.
דובי הים מגיעים לקייפ קרוס בעונת הרבייה. כבר בסוף חודש אוקטובר עולים אל החוף הזכרים הגדולים ומתחילה סדרה של קרבות עזים, במהלכם תופסים זכרים חזקים נחלות. מרגע שהצליחו לכבוש נחלה, הזכרים שומרים עליה כל הזמן. הם לא יורדים למים לאכול, ומתקיימים במשך חודש וחצי רק מהשומן שאגור בגופם. משקל של דוב ים זכר מגיע בדרך כלל עד מאתיים קילוגרם, אבל לפני עונת הרבייה, ולפני הצום הצפוי לו, אוגר הדוב שומן בגוף ומגיע למשקל 350 קילוגרם! בחודש נובמבר, אחרי שכל החוף תפוס ומחולק בנחלות הזכרים הענקיים – רק אז מגיעות הגברות.
דובות הים קטנות יותר- רק 75 קילוגרם, פחות מחצי גודלם של הזכרים. הן עולות אל החוף, מיד נלכדות בשטחי הזכרים ומוחזקות בהם כמו אסירות של אהבה. זכר שנקבה הגיעה לשטחו לא נותן לה ללכת הלאה. רוב הנקבות נמצאות בתקופה הזו בסוף הריון.
הן ממליטות את הגור שלהן בנחלת בן הזוג החדש, וכעבור חמישה ימים הן מוכנות להזדווגות. בעצם – לרגע הזה חיכו דובי הים הזכרים. אין להם שום עניין בגורים שנולדו לפני שבוע, היות שסביר שהם צאצאי זכר אלמוני מהשנה שעברה. כל רצונם הוא להחזיק בנקבות בשטחם לימי הייחום הבאים. לאחר ההזדווגות – הנקבות חופשיות שוב.
מרגע ההמלטה ובמהלך כל השנה הראשונה לחייו, הגור נשאר עם אמו והיא מנסה להגן עליו בכל כוחה, לא תמיד בהצלחה. כשהגור בן שנה, האם עולה שוב לחוף להמליט, והוא יוצא לעצמאות מוחלטת. אם לא יתקל בשיני כריש. או בצייד אנושי- עשוי דוב הים לחיות עד גיל שלושים שנה.
תגובות פייסבוק