גנים יפניים מזמנים חוויות שונות ומשונות, לא רק לחושים. הם יכולים לשמש השראה להגיגים פילוסופיים ולעורר התבוננות עצמית (כתבה וצילמה: דינה היימן)
קיימים ארבעה סוגי גנים: גני טיול, גני תה, גני עדן וגני זֵן (גנים יבשים). גני הטיול כשמם כן הם, נועדו לטיול, והם מנסים לחקות את הטבע בצורתו המושלמת. המטייל בהם יוכל לצפות בנחל זורם, בבריכה מוקפת בעצים ובנוף המזכיר את נוף ההרים שבסביבה. גני התה נועדו גם הם לטיול ולתנועה, והם מובילים את המתהלך בהם אל תוך בית התה, אולם מעצביהם העדיפו את חוסר השלמות על פני השלמות, את הריק על פני המלא ואת הפשטות על פני הפאר וההדר. הגן קטן ומכיל, בין השאר, פנס אבן, טחב ואבני דריכה. גני עדן מבטאים רעיון של הזרם הבודהיסטי שמאמין ב"גן העדן של הארץ הטהורה", מקום אידילי שאליו מגיעים לאחר המוות. הגנים היבשים, הידועים גם כגני זֵן, נועדו למדיטציה. צורתם המופשטת מאפשרת למסתכל בהם להטיל עליהם את פרשנויותיו, כמו במבחן רוֹרשָך. החצץ הלבן יוצר מרחב של רִיק, המעורר את עולמו הפנימי של המתבונן.
תגובות פייסבוק