קפדוקיה ארץ המחילות

ברחבי קפדוקיה במרכז תורכיה יש אלפי מערות מחילות – חלקן טבעיות ואחרות שנחפרו בידי אדם. טל ברטוב מציגה צילומים מארץ המחילות (צילום ועריכה: טל ברטוב)

המערות הרבות שבאיזור קפדוקיה נדמות לעתים למבוך עצום. במרכזן של העיירות קיימקלה (Kaymakli) ודרינקויו (Derinkuyu), למשל, יש כניסות למכלולים נפתלים של מערות בעלות מפלסים רבים. אבני גולל מבודדות בין המפלסים, שבהם חצובים בצפיפות תאים למגורים ולאחסנה, כנסיות, יקבים ומטבחים.

לצד המערות שמתחת לפני הקרקע בולטת באיזור תופעה נוספת: גושי סלע ענקיים הקרויים בתורכית היסאר (בעברית "מצודות"), שתוכם נחצב ורוקן כדי ליצור חללים למגורים. הדרך לפסגותיהן המנוקבות של "המצודות" עוברת בפרוזדורים, בחדרים ובגרמי מדרגות חצובים, שיוצרים יחד מעין רבי קומות עתיקים. מראשיהן של המצודות מובטחת תצפית מקיפה ומרהיבה על מרחבי קפדוקיה.

מאז שנות החמישים של המאה העשרים מעודדת ממשלת תורכיה מעבר ממערות לבתים בנויים. הסיבה בטיחותית: מבני הטוף מתבלים עם השנים ועלולים לקרוס, בין היתר בשל רעידות אדמה.

עם הפיכתה של תורכיה ליעד תיירותי מבוקש, לפני כעשרים שנה, הוסבו רבים מהמבנים החצובים בסלע לבתי הארחה ומקומות בילוי לתיירים – פאבים ומועדוני לילה שמציעים מופעי פולקלור. חדרי האירוח עושים מאמץ לשחזר את אורח החיים הקדום במערות. הגרעין העתיק של העיירה אוּרגוּפ (urgup), למשל, זרוע בתים חצובים ציוריים, שחלקם הפכו לפנסיונים משוקמים בעיצוב כפרי. לשוהה במקום מזומנת חוויה: מגורים במערה עם כל הנוחות והפינוק המודרניים, בתוספת תמונה של כפר אותנטי מימי קדם.

החתים הקדמונים נתנו לאיזור את השם קפדוקיה, שמשמעו "ארץ הסוסים הגזעיים". סוסים גזעיים כבר לא גדלים כאן, אך האיזור עדיין שומר על אופיו החקלאי. באדמה הפורייה (בשל תכונת הטוף לספוח מים ולשחרר חומרי מזון) גדלים כרמי ענבים ומטעי פרי, וסמוך לגדות הנהרות מעבדים כפריים חלקות קטנות לירקות. ברבות מהחצרות מגדלים צאן ומעט בקר.
בחלק מהבתים כמה מפלסים, שהמעבר ביניהם נעשה במדרגות פנימיות חצובות או בסולמות. לצד הפתחים אדניות של גרניום צבעוני או של בזיליקום ריחני, ומעל לחלונות משוכים חוטים שעליהם מתייבשים פלפלים, חצילים וירקות אחרים – לפי העונה. על הגגות מייבשים תאנים, צימוקים ודלועים. כמעט לכל בית צמוד אגף חצוב המשמש כמחסן ופעמים גם קוֹלוּמְבַּרְיוּם (מלשון קוֹלוּמְבָּה, יונה בלטינית) – מבנה בעל חללים רבים, אשר משמש כשובך יונים, כמו מתקנים דומים בעת העתיקה.

ארובות פח קטנות המשמשות לאוורור ומציצות מהאדמה הן הרמז החיצוני היחיד לחיים החקלאיים הענפים המתקיימים מתחת לפני השטח. את היין המקומי, למשל, מיישנים בחללים תת קרקעיים חצובים במקום בחביות. כך מנצלים את הבידוד הטבעי של הטוף, שמסייע לשמור על טמפרטורה נמוכה וקבועה. באופן דומה משמשים חדרי הקירור הטבעיים שמתחת לאדמה לאחסון לימונים: ארגזי פרי נשמרים באולמות חצובים בסלע במשך כחצי שנה, ללא חומרים משמרים.

מאת ניצן שריג, מתוך כתבה שפורסמה במסע אחר.