פינגווינים על חוף הים

בקיייפטאון שבדרום אפריקה חיות להקות גדולות של פינגווינים, שנמצאים כיום בסכנת הכחדה. (צילום ועריכה: אייל ברטוב)

לכולנו יש תמונת פינגווינים שחרותה במוחנו. בתמונה הזו רואים אותם משוטטים על משטחי קרח ושלג ענקיים באזור הקוטב הדרומי ובאזורים אחרים באנטארקטיקה. לאור זאת, גדולה ההפתעה כאשר פוגשים את הפינגווינים הקטנים שמדלגים על חוף הים החמים, סמוך מאוד למאות ילדים ומבוגרים שבאים לרחוץ בים בסימונסטאון, סמוך לקייפטאון בדרום אפריקה. שלט גדול שניצב למקום מבהיר למבקר שאינו הוזה. הוא אכן רואה פינגווינים. קטנים הרבה יותר מכפי שדמיין, רחוקים מאוד מערבות הקרח של אנטארקטיקה, אבל פינגווינים לכל דבר ועניין.

עיון באתר ה"ספארי" מגלה שמדובר בפינגווין האפריקאי: "להקות של מאות פינגווינים חיים על איים צחיחים בחופי דרום אפריקה ומעבירים את שעות היום החמות בים בציד דגיגים – 300 גרם ליום. בשעות הלילה הם עסוקים בפעילות חברתית במושבה שעל האיים או נחים בשקערוריות קטנות באדמה, בהן הטמפרטורה קבועה. הפינגווינים האפריקאים מטילים שתי ביצים ושני ההורים מטפלים בגוזלים".

הפינגווינים הדרום-אפריקאיים אינם מהגדולים – הזכרים שוקלים כ-3.6 קילוגרם, והנקבות 3.2 קילוגרם. הם מדדים בין הסלעים ועל החוף, כשסנפירי הכנפיים משוכים לצידי הגוף. בעומדם על חוף חולי הם נכנסים למים בעדינות. אך מחוף סלעי הם מזנקים למים בקפיצות רגליים. סביב לחוף אפשר לראותם שוחים וצוללים, כשראשם מציץ מהמים ועיניהם בוחנות את הסביבה. הם מרבים להשמיע את קולם המזכיר נעירת חמור צווחנית, ומכאן שמם האנגלי Jackass Penguin. לקולות אלה מצטרפים קולות גירגור ונהמות, בעיקר כשהפינגווינים מתקוטטים בינם לבין עצמם.

הפינגווין האפריקאי היה הראשון מבני מינו, שנצפה ותועד בכתובים על ידי חוקרי המערב שלא היו מודעים לקיומם. היה זה התייר הצרפתי בילה, באחת מהפלגותיו לפני כארבע מאות שנה, שהבחין במי האוקיינוס מול חופי דרום-אפריקה ב"דג מוזר מכוסה נוצות". הוא תיאר אותו ביומנו בפרוטרוט, בלי לדעת כי גילה את אחד העופות המיוחדים בעולם.

יש להניח שהפינגווינים היו מוכרים לשבטי החוף באפריקה מזה שנים רבות, אך בילה הוא שחשף אותם (ולא לטובתם) לעולם המערבי. בשנת 1930 מנתה אוכלוסיית הפינגווין האפריקאי כמיליון ורבע פרטים, כיום נותרו 120 אלף בלבד. כלומר, ירידה של כ-90 אחוז במשך שישים שנה בלבד, והאוכלוסיות הולכות ומצטמצמות גם היום בקצב מדאיג.

הפינגווינים האפריקאים מקננים היום בכ-24 איים סמוכים לחוף, ומאז 1980 החלו לקנן גם בשלושה אתרים בחופי היבשת עצמה – במפרץ בטי ובחוף סימונסטאון בדרום אפריקה, ובאתר בודד בנמיביה. בקבוצה של 12 איים שאכלסו בעבר למעלה ממיליון פינגווינים, נספרו השנה שלושים אלף בלבד. מושבת הפינגווינים הגדולה ביותר שוכנת על אי קטן מול חופי פורט אליזבט, ובה חמישים אלף פרטים. מסיבות אלה, הפינגווינים מופיעים כיום בספר האדום של חיות נכחדות בדרום אפריקה.