על פני מים סוערים

בחודש אפריל 2003, במהלך מלחמת ארצות הברית בעיראק, נחתו גיל אל-עמי ועמי בן בסט לביקור של כמה ימים בנושאת המטוסים האמריקאית הארי ס' טרומן, ששייטה במי הים התיכון אי שם מול החוף הסורי. הם ביקשו להתרשם כיצד מתפקדים יותר מ-5,000 גברים ונשים בעיר הצפה הזאת במשך חודשים ארוכים בתנאי בדידות, מנותקים מהסביבה הביתית, מהמשפחה ומהחברים. מטוסים המריאו כל העת לכיוון עיראק, אלפי אנשים היו עסוקים במשימותיהם והחיים על הסיפון התנהלו בקצב מהיר

נושאת מטוסים מסוגלת לספק את צרכיה במשך תקופה ממושכת, החל ביכולת השיוט הבלתי מוגבלת כמעט שמספקים לה שני כוריה הגרעיניים וכלה בשירותי מזון, בידור ופנאי ברמה גבוהה, כפי שרק חברה מערבית מפותחת מציעה בימינו. בספינה יש, למשל, עשרות חדרי אוכל ומזנונים, חנות כלבו גדולה, שירותי דואר, טלפון ואינטרנט, חדרי כושר, כיתות לימוד, אולם הצגות, קולנוע, מועדונים, מרפאות, בית חולים ואפילו בית סוהר.
כיצד מרגיש פרט במערכת כזאת, המנותקת מהיבשה ומהסביבה הביתית שגדל בה והורגל אליה כל חייו? "אנחנו משתדלים לתת כל מה שהבית מציע – מקום לישון, אוכל טוב, מקלחת, טלפון, בידור, אינטרנט", אומר סטיב מרקום, קצין בכיר האחראי בין היתר על כוח הא