אגם הורנבורגה, שוודיה

מה הקשר בין עמק החולה לאגם הורנבורגה בשוודיה, ומה למדנו מהשוודים על שמירת הסביבה ועל המודעות לנושא העגורים? אייל ברטוב הצטרף לפני כמה שנים למשלחת ישראלית שיצאה לביקור בשוודיה. מאז ועד היום חלה התקדמות מפתיעה

מאת: אייל ברטוב

השעה 4:00 לפנות בוקר, יום שישי של חודש אפריל, שנת 2001. קבוצה של שבעה ישראלים בשדה התעופה, עם הפנים לשוודיה: אלי גלילי, עפר סיוון, ועזרא… שלושה חקלאים מעמק החולה, מנהל מרכז הצפרות הישראלי, צלם ושני כתבים.
יצאנו ללמוד מניסיונם של אחרים. בשוודיה, כך אומרים, יש קשר עתיק בין עגורים לבני אדם… העגורים חולפים במרכז שוודיה באביב, בדרכם צפונה לאתרי הקינון בצפון שוודיה ונורווגיה, ובסתיו – בדרכם דרומה לאזורי החריפה בספרד (אלו אינם העגורים החורפים אצלנו). 

למרות כל ההכנות והידע המוקדם, הופתענו מרמת המודעות והיקף ההתייחסות לנושא העגורים. 

לא בנקל אפשר להבדיל בין שומרי הסביבה השוודים לבין החקלאים. מסורת ותרבות ארוכות שנים, מחברות ומערבות את התחומים – החקלאים הם אוהבי טבע ושומרי סביבה, אנשי איכות הסביבה הם חקלאים בנפשם, והקשר בין כולם הדוק ומתחשב. בשנים הראשונות לפעילות הממשלה השוודית שילמה פיצוי כספי לחקלאים ששדותיהם ניזוקו מהעגורים. בהמשך, כדי להקטין את ההוצאות, פותחו בשיתוף פעולה, דרכי טיפול אחרות כמו שדות האכלה מסודרים, רובוטים להפחדה משדות מעובדים ועוד. 

קלאוס, חקלאי המעבד 5,000 דונם פלחה, זורע מדי שנה באביב שדה שיפון שלם במיוחד עבור העגורים. כך הוא נותן לעגורים אלטרנטיבה ומגרשם בלב שקט משדות תפוחי האדמה שלו. ביורן, חקלאי נוסף, הסובל מנזקי עגורים, הודה בחיוך כי למרות הנזק הוא מחכה לעגורים בכיליון נפש …רק בשמעו את קריאות העגורים הראשונים הוא יודע כי בא האביב. שני החקלאים דואגים לשדותיהם וטורחים לגרש מהם את העגורים, אך לא מעלים על הדעת פגיעה בהם. ההידברות עם שומרי הטבע, והניסיון לפתור את הבעיה – כנים ועמוקים. 

הלקח החשוב ביותר עבורנו, הוא האפשרות להפוך את ה"מטרד" לנכס כלכלי. השוודים פיתחו בלב האזור החקלאי את שמורת הטבע אגם הורנבורגה (Lake Hornborga) שגודלה כ 4,000 דונם. הם העמיקו את לב העמק, ניקו את צמחיית הביצה, העלו את מפלס המים ותוך שמונה שנים הפך אזור ביצות גווע לאגם ציפורים חי ומרהיב (המקום ותהליך השיקום דומים מאוד לעמק החולה!). 

סביב האגם הקטן במרכז השמורה , מפזרים מנהלי האתר בעונת הנדידה מזון לעגורים. מרבית העגורים אכן נמשכים לאוכל הזמין והנזק לשדות סביב הצטמצם כמעט לאפס. סביב האגם הוקמה תשתית תיירותית מעוררת קנאה: מרכז מבקרים גדול עם מרפסות תצפית על העגורים, שבילי טיול ותצפית, מוצרים נלווים כחולצות, גלויות וספרים, ספרי הסבר, ואפילו מחבואים לצלמים, שיכולים לשכור בתשלום מחבוא ליום שלם של צילומים ממש בתוך שטח העגורים. קרוב למאתיים אלף אנשים מגיעים למרכז המבקרים בעונת העגורים מדי שנה! כל כפרי האזור נהנים מנתינת שירותים כמלונות ומסעדות, שמות של אתרים שונו בעקבות ההתפתחות לשמות הקשורים בעגורים, וגאוות חבל הארץ הזה – בעגוריו. 

אצלנו, ניתן ליישם את הניסיון השוודי בהצלחה כמעט ודאית. אזור ההצפה בחולה אינו גדול והתצפית בעגורים מרשימה פי כמה (בחולה עשרים-שלושים אלף עגורים, באגם הורנבורגה בשוודיה רק 10,000 בשיא). אך לשם כך נדרש שינוי מהותי בתפישה, התייחסות רצינית של המדינה ומשרד החקלאות. 

ואכן, בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בהתייחסות לאגמון החולה, התיירות האקולוגית תפסה תאוצה והמודעות לשמירה על הסביבה נמצאת בעלייה. היום, לדוג', אפשר לצאת לסיורים בתעלות האגמון בסירות מיוחדות ושקטות המונעות על ידי חשמל ולא מפריעות לעופות, אפשר לחדור ללב ליבן של להקות העגורים באמצעות עגלות מסתור מיוחדת המונעת על ידי טרקטור, ובשנים האחרונות נחנכה על ידי הקרן הקיימת לישראל ומרכז הצפרות הארצי של החברה להגנת הטבע "מסעדת העגורים", שמטרתה למנוע פגיעה בשטחי החקלאות שבאזור. תפריט המסעדה כולל כמאתיים טון של גרעיני תירס המפוזרים על פני שטח של כ-700 דונם, במטרה להביא את העגורים לאכול. הפרויקט נחל הצלחה וכתשעים אחוז מהעגורים שוהים וסועדים במסעדה המאולתרת ולא עוברים לשטחי החקלאות. הנזקים פסקו כליל ובהיבט החקלאי הכלכלי נחסך כסף רב. בנוסף, זכו המבקרים באגמון בזכות לצפות באלפי עגורים במרחק נגיעה.
אין טוב מסיום אופטימי ונפלא כזה.

אתר הבית של אגם הורנבורגה