שוקה רווק הלך לעולמו ב-6.9.2022. היה ממייסדי החברה להגנת הטבע, בתי ספר שדה וחוגי סיירות.
איריס האן, מנכ"לית החברה להגנת הטבע: "שוקה היה איש שטח, בכל נימי נפשו וגופו, מדריך וטייל. הייתה לי הזכות להשתתף בהשתלמויות שהוא הדריך, ממש עד שנותיו האחרונות. ההיכרות שלו עם כל פרט ומרכיב בנוף ואהבתו העמוקה לטבע, היוו השראה, לא רק לי, אלא לכל המדריכים הצעירים, ששתו בצמא, את הידע, שתמיד הוא שמח להעניק לאחרים".
למעלה: סרטון בהפקת כאן דיגיטל: שוקה תמיד מסתכל קדימה, מגשים חלומות רקומים משבילים ומטייל כאילו הוא לא מבוגר.
דברים לכבודו שכתב ערן שפי:
חומרים שמהם נוצרו אגדות
כשאלוהים ברא את העולם, הוא ברא את חווה ואת אדם.
הם צעדו בגן עדן ופתאום הם רואים עקבות. מוזר, מי הלך פה לפנינו, שאלו את עצמם.
כשהגיע מרקו פולו לסין הוא תיקשר עם המקומיים בשפת הסימנים.
הם עשו לו סימנים מוזרים של שפם וכובע. הוא הבין שמישהו כבר היה פה לפניו.
כשהגיעו הספרדים ליבשת אמריקה הם ראו על הר איש רזה עם תרמיל וידעו – אנחנו לא הראשונים.
שוקה רווק היה שם לפני כולם.
שוקה היה שם כשהשבילים עוד לא נסללו.
שוקה היה שם כשהחוקים עוד לא נחקקו.
שוקה טייל עוד לפני שהמציאו את הטיול.
שוקה הדריך כשעוד לא ידעו שיש כזה מושג – הדרכה.
שוקה תמיד היה זקן. הוא נולד זקן. אף אחד לא מכיר אותו צעיר.
פשוט, כולנו, כל מי שמחשיב את עצמו כטייל, כמדריך, כעוסק בשטח, כולנו כבר לא צעירים, אבל אנחנו זוכרים את שוקה מאז שהיינו ילדים. את שוקה הקשיש.
הבדיחה שאני הכי אוהב בעולם: שוקה הולך בשביל מדברי ליד בית ספר שדה חצבה. פתאום עובר לידו ג'יפ. הי שוקה, רוצה טרמפ? לא, תודה, אני ממהר.
שוקה עם הפלטינות ברגליים. אני זוכר בוקר אחד ליד בור נקרות. השמש עוד לא התעוררה אבל שוקה כבר מטייל על הגבעות. מחמם את הפלטינות, היינו אומרים לעצמינו וממהרים להתארגן כי שוקה מתחיל ללכת ומי שלא מספיק – שיספיק. יש ידע להעביר, יש קילומטרים לגמוע.
הכל במתינות. הכל בנחת. בארץ ובעולם. חוגי סיירות, טיולי איילה. פה קבוצה נעלמת, שם קבוצה מסתכנת. מי היה שם השובב? שוקה רווק כמובן.
הפלמחניק הנצחי של הטיילות.
הצעיר בין כל הנוער.
תמיד ראשון בשביל.
תמיד מחייך.
תמיד נבוך.
השם שלו תמיד יזכיר לי ריח של מדורה, שלווה של מדבר, אינסוף של נדודים, קירבה של תרמיל, ידיעה שיש את הצעד הבא.
השם שלו תמיד יזרח עם השמש וישקע עם הירח.
הוא לא היה מנהיג. הוא היה טייל.
הוא לא היה לוחם. הוא פשוט נתן דוגמא.
ואיזה מזל שיש את מי שלמד ממנו. כל כך הרבה לא יודעים שהם למדו ממנו, כי לא פגשו אותו, אבל המדריכים שלהם היו שם כששוקה צעד ראשון בשביל, המשיכו את צעדיו אל עומק הטבע, אל עומק הדעת, אל עומק העשייה והצניעות.
שוקה, לא הכרנו ממש. אני זוכר שנפגשנו בכרמל לפני מלאאאא שנים. היית בן מאתיים ושלוש לדעתי, והיתה לך חברה שטיילה איתך. איזה חמודים הם, אמרתי לעצמי בליבי. פטפטנו, כי מה, לא נפטפט? מאיפה באתם? שאלת. לאן אתם הולכים? ואני רוצה להגיד לך עכשיו, שוקה: אנחנו תמיד הולכים בעקבותיך. תכין את הקרקע. אנחנו בדרך.
תגובות פייסבוק
Array
(
)