ציפור מוזיקלית גרה בשיכון

הוא יפה מאוד, לא כל כך נדיר, והצבעים שלו מעוררים התפעלות גם בקרב המבינים. אייל ברטוב מביא צילומים ממושבת שרקרקים (צילום ועריכה: אייל ברטוכ)

השרקרק מוכר כעוף "גנדרן" עם לבוש נוצות ססגוני ביותר ורב צבעים. לשמו זכה דווקא בזכות הקולות שהוא משמיע. רובם קולות שריקה שאפשר בדרך כלל לשמוע ממרחק גדול עוד לפני שרואים אותו. המקור של השרקרק דק, ארוך ונוטה מטה. הכנפיים ארוכות למדי. רוב כיפת הראש והעורף ערמוניים כהים. אזור הכתף גם כן בצבע ערמוני כהה, אך זה משתנה בהדרגה לצהוב-זהוב בשכמה ובגב. קדמת המצח – לבנבנה, והמצח עצמו בצבע טורקיז. את הפנים חוצה פס עין שחור. הלחיים, הסנטר, הגרון, ושולי הצוואר שמתחת לפס זה – זהובים, ותחומים גם הם בפס שחור. לגחון צבע טורקיז והזנב ירוק מתכתי כהה. אין כמעט הבדלים בין הזכר לנקבה, חוץ מכך שלנקבה אין צבע לבן בקדמת המצח. לשרקרק הצעיר צבעים דומים לשל בוגר, אך עמומים יותר ובולטים פחות. כמו כן, אין לו נוצות זנב ארוכות. אורך הגוף של שרקרק מצוי הוא 29-25 סנטימטר. בליטת הזנב – עד שלושה סנטימטרים. המשקל – כשישים גרם.

השרקרק נחשב עוף חברותי הנודד בלהקות, ודוגר באזורים חמים, בשטחים פתוחים ומעובדים,
במדרונות חשופים עם שיחים או עצים פזורים, ולעתים לאורך נהרות עם גדות תלולות. בדרך כלל מבלה השרקרק בישראל בחודשים מאי-אוגוסט. את החורף הוא מבלה באפריקה.

האויבים העיקריים שלו הם השועלים והנחשים. שניהם חודרים למחילות בהן הוא מקנן, מאיימים עליו, ומאלצים אותו להתמודד מולם. כאשר חודר שועל למחילות מנסים השרקרקים להבריח אותו בעזרת מעופים תקפניים ומהירים מעל גופו.