אחד המקומות המעניינים באיזור אילת הוא מלחת עברונה שבערבה הדרומית. אייל ברטוב מביא משם רשמים מצולמים (צילום ועריכה: אייל ברטוב)
מלחה היא אגן ניקוז סגור – חסר מוצא. מקור שמה של המלחה הוא בתהליך המתרחש במרכזה: מי תהום גבוהים מפני הקרקע מתאדים ומלחים מצטברים בשכבת הקרקע העליונה. בערבה הדרומית ישנן שלוש מלחות: מלחת אילת, מלחת עברונה ומלחת יטבתה.
במלחת עברונה ישנם שלושה מוקדי עניין עיקריים שהגישה אליהן אפשרית גם ברכב. לעברונה מומלץ להגיע אחרי הצהרים. השמש נוטה מערבה צובעת את הרי אדום בגוון אדום ורוד עז ונהדר ובאוויר כבר מרגישים רוח ערב נעימה ומלטפת.
איך מגיעים:
נוסעים בכביש הערבה וכ-20 ק"מ צפונית לאילת, מול הפניה לעמודי עמרם, פונים מזרחה לדרך עפר. משם ממשיכים לנסוע עוד כמה מטרים עד שהשביל נפגש עם כביש הערבה הישן שהוא למעשה כביש אספלט משובש. כאן פונים שמאלה (צפונה) ונוסעים עוד קילומטר וחצי, עד שמבחינים מצד ימין (לכיוון מזרח) בסככה ומגרש חניה. כאן אפשר להחנות את הרכב. המקום שאליו תגיעו הוא אתר הפוגרות: חווה חקלאית עתיקה מהתקופה המוסלמית הקדומה כ-700 לספירה. קיומה של חווה חקלאית באיזור כל כך צחיח התאפשר הודות לערכת ההשקיה המשוכללת של אותם זמנים – הפוגרות – שהן למעשה בארות שרשרת. שיטת ההשקיה הזאת מובילה מים ממפלס מי תהום דרך מערכת תעלות תת קרקעיות המחוברות בפירים המשתרעים לאורך קילומטרים עד הם מגיעים לפני הקרקע. שם נאגרים המים בבריכה. באתר אפשר לראות את שרידי הפירים. שניים מהפירים שביניהם עוברת תעלה, שוחזרו וניתן לעבור בהם בעזרת פנס שיאיר לכם את הדרך. חוץ מבעברונה אפשר לראות שרידי פירים גם ביטבתה עין יהב ופצאל. באירן ואפגניסטן עדיין אפשר למצוא מקומות בהם משתמשים גם היום בשיטת הפירים להשקיה.
בהמשך לפוגרות, לכיוון דרום מזרח, יש תעלת מים פתוחה המובילה לבריכת אגירה ששוחזרה. ליד הבריכה אפשר לראות את שיטחי הגידול ושרידים ממה שהיו אולי מני המגורים וההנהלה של החווה. אחרי שחוויתם את החוויה במלואה אפשר לחזור לרכב ולהמישך לנסוע בכביש הערבה הישן כ- 1ק"מ וחצי עד שמגיעים לפניה ימינה (לכיוון מזרח) המסומנת בשחור. אחרי שנוסעים 1.2 ק"מ בדרך עפר תבחינו בקבוצת דקלים – זהו מקבץ של דום המצרי. זהו דקל שמוצאו באפריקה וזוהי הנקודה הצפונית ביותר בעולם שבה אפשר לראות את העץ הזה. בגלל קידוחי המים בערבה ירד מפלס מי התהום והיום הדקלים מושיקים בטפטפות. אם תסתכלו מקרוב אולי תצליחו להבחין ליד הדקלים בעקבות של שועלים, צבאים, מכרסמים, ציפורים ולטאות. מהדקלים המשיכו ברכב על הדרך המסומנת בשחור לכיוון צפון.
בדרך תוכלו לראות שיחי מלחה שונים. לפעמים אם יש מזל אפשר לראות צבאים נחים מתחת לעצי השיטה.
בעברונה נמצאת אחת מהאוכלוסיות הגדולות ביותר של צבאי הנגב.
אחרי נסיעה של 3 ק"מ תגיעו לבאר מדופנת באבנים זאת עין עברונה. שמה הערבי של עין עברונה הוא עין א- דפיה שפרושו פושר או חמים. עד לשנות השמונים הבאר היתה מלאה ואפילו עלתה על גדותייה. אבל בגלל ירידת מפלס מי התהום הבאר התייבשה. ליד הבאר נמצא עץ תמר. בשקיעה זה מראה רומנטי מהמם ממש כמו בתנ"ך. מכאן חוזרים בדרך המסומנת בשחור לאורך 2 ק"מ עד שמגיעים לכביש הערבה.
האמת שלא כדאי לסיים את הטיול בלי לבקר בבריכות המלח הצפוניות שם אפשר לצפות בהמון ציפורים מעניינות ובמיוחד בפלמינגו. כדי להגיע: במקום לפנות ימינה בכביש הערבה הישן לכיוון הפוגרות יש להמשיך ישר לחוות רודר עד שעולים על סוללת הבריכות – לא לשכח משקפות!!!
תגובות פייסבוק