הפסטיבל הקלטי בבריטאני, צרפת

הפסטיבל הבין-קלטי – או כמו שהוא קרוי בצרפתית לאנְטֶרְסֶלְטיק (l’Interceltique), המתקיים בעיר לוריאן (Lorient) שבדרום חבל בריטני (Bretagne) בצרפת – הוא אירוע שמושך חצי מיליון צופים, וכבש לעצמו בצדק שני תארים: הפסטיבל הגדול ביותר בעולם למוזיקה קלטית והפסטיבל המוזיקלי הגדול ביותר בצרפת. 

מאת: סופי לובוטון

מדי שנה, במשך עשרה ימים, החל ביום השישי הראשון של אוגוסט, מתקבצים בלוריאן – שהיתה פעם מרכז הדיג הצרפתי (שבינתיים ירד מנכסיו כתוצאה מתחרות עם דייגים מחוץ לצרפת) ובסיס לצי הצרפתי (שבינתיים העתיק את מקומו) . זוהי עיר רדומה וישנונית בדרך כלל, המתעוררת אחת לשנה, כמעשה היפהפייה הנרדמת, מנשיקתו של הפסטיבל הבין-קלטי.

מיהם הקלטים
רבים מספרי ההיסטוריה מתארים את הקלטים כברבָרים נחמדים, שהגיעו מהאיים הבריטיים והסתובבו ברחבי אירופה באלף הראשון לפני הספירה, עד שנמחצו על ידי לגיונות הרומאים. אך לקלטים השורשיים יש גרסה שונה לחלוטין.
בתחילת האלף הראשון לפני הספירה החלו הקלטים להתפשט בכל אירופה, מהים השחור עד אירלנד. הם היו הראשונים שעבדו בברזל, בעוד היוונים והרומאים נשארו מאחור, בעידן הברונזה. הקלטים עיצבו כמעט עד שלמות את כלי העבודה הבסיסיים שבהם השתמש האדם עד תקופת המיכון. אלפי שמות של נהרות, עמקים וערים באירופה הם קלטיים.
המורשת הקלטית בולטת במיוחד בכל הנוגע למוזיקה. כשישאלו אתכם מהי מוזיקה קלטית, תענו באופן טבעי: מוזיקה אירית. חלק מכם אולי יזכירו גם את המוזיקה הסקוטית, וזהו זה. אך מוזיקה קלטית נמצאת בכל מקום שבו נמצאים צאצאי הקלטים, שהגיעו לאורך ההיסטוריה כמעט לכל פינה בעולם.
באירופה אפשר למצוא אותם לא רק בבריטני, אלא גם באירלנד, סקוטלנד, וויילס, האי מן (Isle of Man) בים האירי, קורנוול (Cornwell) בדרום-מערב בריטניה ואסטוּריאס (Asturias) וגליסיה (Galicia) בצפון-מערב ספרד. הם פזורים גם באמריקה הצפונית ובאמריקה הדרומית, בניו זילנד ובאוסטרליה, שאליהן הגיעו אבותיהם החל במאה ה-18.
הרעיון הגאוני של פסטיבל בין-קלטי, שיאחד את כשרונות המוזיקה הקלטית מכל העולם במקום אחד, היה רק עניין של זמן ושל יוזמה. בסופו של דבר הוא קרם עור וגידים בלוריאן ויצא לדרך ב-1971.
אומר ז'אן פייר פישאר, יוזם הפסטיבל: "הפסטיבל בלוריאן הוא יוצא דופן, כי הוא מקום מפגש לקול ולכל ביטוייה של התרבות הקלטית בת זמננו. בפסטיבל הבין-קלטי הזה אנחנו מפגישים בין כל צורות המוזיקה ששורשיהן בשבטים קלטיים, משירים מסורתיים בני אלף שנים לפולק, רוק, פופ, ג'אז וכמובן גם מוזיקה סימפונית.
"דבר נוסף שייחודי לפסטיבל הוא עירוב בין התרבויות המקומיות ליצירה הבינלאומית. מובן שלהפקת מפגש בין-תרבותי כזה נדרשים סיוע גדול במימון מצד השלטונות ומאות מתנדבים מקומיים וזרים.
בכל שנה מגיעים מאות סטודנטים, כדי לעזור ולתרום להצלחת המפעל הזה. לאחר סיום לימודיהם, גם אם עברו יותר מעשר שנים, כשלכל אחד הקריירה שלו כמשפטן, איש עסקים, רופא או מרצה, הם עדיין מתעקשים לחזור ללוריאן ולתרום מכישוריהם. להבדיל מהמתח, הצרחות והעצבים המלווים בדרך כלל את עולם הבידור והפסטיבלים, אנחנו עדיין נדיבים, עוזרים ומחייכים זה לזה".

חגיגת הלילה
המוזיקה הקלטית מתנגנת בכל אתר בלוריאן. אתה יכול לפתוח את יומך בסדנאות ללימוד כלי הנגינה המסורתיים, אחר כך לעבור לחצר בית הספר התיכון כדי ללמוד מחולות איריים, סקוטיים או ברטוניים, ובערב לחלק את זמנך בין מוקדי הבידור הרבים. באצטדיון העירוני מתקיים מדי לילה מופע קסום של שירה, נגינה וריקוד קלטיים. לעתים נמצאים על כר הדשא כאלף משתתפים מכל התפוצות הקלטיות, במה שנראה לפחות כמו טקס פתיחת המכבייה.
בהאנגרים הגדולים של הנמל בעיר מתקיימות הופעות רוק ופופ אתני מול קהל של רבבות, שבהן משתמשים במערכות הסאונד והתאורה המודרניות ביותר, ובאולמות שונים בעיר מתקיימים קונצרטים עם כלים אקוסטיים יותר. בעשרות מסעדות קטנות ובתי קפה הצמודים זה לזה מתארחים הרכבים קטנים יותר, שהם החממה של כל האמנים הצעירים בתחילת דרכם.
המקום הרועש והשמח ביותר בכל לילה הוא האולם שבו מתרחשת "חגיגת הלילה" (בברטונית: fest-noz). החגיגה הזו, שמתקיימת כמעט בכל סוף שבוע בערים ברטוניות, היא הד והמשך למסורת החגיגות שהתקיימו בחצרות החוות החקלאיות בשמחת כלולות של בני האיכרים או בחנוכת בית חווה חדש. מאז 1955 הועברו המסיבות הללו לאולמות סגורים.
לחגיגות הלילה של הפסטיבל מגיעים בני המקום עם נציגים לא מעטים של חצי מיליון האורחים, כדי לחולל במקצבים הקלטיים המטריפים. על הבמה נמצאים תמיד שני נגנים או יותר, שמנגנים בכלים מסורתיים או בכלים אלקטרוניים ומתחלפים בערך כל חצי שעה.
באולם המכוסה רצפת עץ לשם הדגשת רקיעות הרגליים של המחוללים, תמצאו בני שנתיים עד תשעים, הרוקדים שורות-שורות. אתה משלב את הזרת שלך בזרתות של שכניך מימין ומשמאל, נע בשורה עקלקלה לאורך האולם ולרוחבו, פניך אל השורות הנעות מולך, גבך אל מול השורות שמאחוריך, וכשאתה מגיע אל קצה האולם, זה הזמן להסתובב ולשנות כיוון.
הריקוד הזה מכניס אותך במהירות לטראנס, רקיעות הרגליים הקצובות מערפלות את חושיך, צלילי הנגינה מגיעים אליך מתוך מסך של אדי אלכוהול וריחות הבשמים, האפטרשייב והזיעה של המחוללים לידך ומולך – עדלאידע.