פארקים נוספים: ציון, גלשייר, גרנד טיטון, סקוייה ואחרים

פארק ציון, יוטה

המורמונים קראו לפארק ציון (מבוטא זאיון) על שם ארץ הקודש לאחר שנדהמו מהרי המדבר האדומים-כתומים והעמק הירוק ביניהם. הפארק הלאומי ציון נמצא בסמוך לגרנד קניון ולשמורת ברייס קניון, ורוב המבקרים עוברים גם בו.
פארק ציון קיבל את שמו ממורמונים דתיים ואוהבי התנ"ך, שהתיישבו במקום במחצית השנייה של המאה ה-19 והחליטו שהנוף מצדיק אזכור של הארץ המובטחת. בפארק הלאומי ששטחו 593 קילומטרים רבועים, פי ארבעה לערך משטחה של שמורת ברייס קניון, קניון גדול באורך 24 קילומטר ובעומק 800 מטר ובתוכו זורם הנהר וירג'ין (Virgin River). רוב הסלעים בקניון הם סלעי חול צבעוניים בגווני אדמדם-כתום. משערים כי הקניון נוצר לפני כ-13 מיליוני שנים בעקבות סחף שגרם להתרוממות של אזור הפארק.
ההתיישבות האנושית בפארק החלה לפני כ-8,000 שנים, אז, לפי הממצאים, חיו בו מכמה קבוצות שבטיות-משפחתיות של ילידים בני המקום – אינדיאנים. 
קניון ציון מציע מבחר גדול של סיורים רגליים, רבים מהם קצרים ונוחים לטיולי משפחות. אחד המסלולים המרשימים ביותר הוא מסלול Gateway To The Narrows. הוא נפתח במקדש סינאוואווה (Temple of Sinawava), ועובר לאורך אפיק נהר וירג'ין, במקום שהקניון צר ורוחבו לא עולה על 15 מטרים. אורכו של המסלול כשלושה קילומטרים, ובהליכה מתונה הוא נמשך (הלוך ושוב) כשעתיים. מומלץ לצאת למסלול הזה  בסוף הקיץ, מכיוון שבאביב ובראשית הקיץ צריך לחצות ברגל את המים הקרים הזורמים בנהר.
מסלול אחר הוא בריכות האיזמרגד (Emerald Pools). מסלול זה מתחיל ליד לודג` ציון ואורכו, במסלול מעגלי, כשני קילומטרים. המסלול עולה מקרקעית הקניון כלפי מעלה. לאורך המסלול יש שלוש בריכות של מים שצבעם ירקרק והן שהקנו לו את שמו. 
בפארק בעלי חיים רבים, בהם ציפורים, עטלפים, לטאות למינהן ואיילים, ולעתים נדירות אפשר לפגוש בפומה או בזאב.  

הפארק הלאומי גרנד טיטון, ויומינג
הפארק הלאומי גרנד טיטון (Grand Teton National Park) הוא פארק לאומי ושמורת טבע במערב מדינת ויומינג והוא ממוקם מדרום לפארק הלאומי ילוסטון. הפארק נקרא על שמו של הר גרנד טיטון, הנמצא בשטחו וגובה פסגתו 4,197 מטר. זהו ההר הגבוה שבהרי רכס טיטון, העוברים בפארק. ההרים קיבלו את שמם (במקור – "שלושת הטיטונים" Three Tetons Range) ככל הנראה מציידים צרפתים שהגיעו מקנדה.
בפארק, שהוכרז רשמית כפארק לאומי בשנת 1929, עוברים כ-300 קילומטר של מסלולי טיול וכ-160 קילומטר של כבישים. שטחו הכולל של הפארק הוא 1,255 קילומטרים רבועים ויש בו נוף מגוון: הרי רכס טיטון, המיתמרים עד לגובה של 4,000 מטרים, לעומת עמק ג'קסון הול, שבו כמה מקווי מים ואגמים. בנוסף, בפארק קרחונים ושטחי יערות גדולי ממדים, צמחיה ובעלי חיים רבים. כדאי לבקר בפארק בחודשים מאי עד אוקטובר, שכן אז מזג האוויר נעים יחסית ולא קר מדי. בפארק המרשים ארבעה מרכזי מבקרים שמוקדשים לנושאים שונים: בעלי חיים, צמחים, מורשת המתיישבים המקוריים – האינדיאנים וגיאולוגיה. 

הפארק הלאומי סקוויה, קליפורניה
הפארק הלאומי סקוויה (Sequoia National Park) הוא פארק לאומי השוכן בדרום רכס הסיירה נבדה שבקליפורניה. הפארק הוקם ב-1890 ושטחו הוא כ-1,635 קילומטרים רבועים. בשטח הפארק נמצא הר ויטני שהוא ההר הגבוה ביותר ב-48 המדינות הרציפות. הפארק גובל מדרום בפארק הלאומי קינגס קניון, ושני הפארקים מנוהלים כיחידה אחת על ידי שירות הפארקים של ארצות הברית.
עצי הסקוויה עצומי המידות הם האטרקציה המרכזית של הפארק שנמצא צפון-מזרחית ללוס אנג'לס ודרומית-מזרחית לסן פרנסיסקו. עצי הסקוויה שבפארק הם מהגדולים ומהעתיקים בעולם. העץ הגדול מכולם, שנקרא על שמו של הגנרל שרמן (General Sherman Tree), נחשב לעץ הגדול ביותר בעולם. כדאי לבקר בעץ של הגנרל שרמן וב-Giant Forest, הסמוך אליו, שהוא יער מרשים של עצי סקוויה. בפארק גם מוזיאון מרשים ועוד כמה אטרקציות כמו מערת הבדולח – מערת נטיפים היורדת חמישה קילומטרים לתוך האדמה, סלע מורו שבו חצובות כ-400 מדרגות שמובילות לתצפית ומערות גיר במתחם מינרל קינג.  

הפארק הלאומי ג'ושואה טרי, קליפורניה
הפארק הלאומי ג'ושואה טרי (Joshua Tree National Park) נמצא בדרום-מזרח קליפורניה ומשתרע על פני 1,577 קילומטרים רבועים. בפארק עצים גבוהים ומעט מעוותים בצורתם, שסביבם מפוזרים סלעים כבדים מעוגלים עקב תהליכי הבליה באזור. לחלק מהמבקרים המדבר, שבו נמצא הפארק, נראה צחיח וחדגוני. לעומת זאת מי שיתבונן לעומק, יגלה שכבות מורכבות של מערכת אקולוגית מיוחדת בה מתרחש מאבק יומיומי של הצמחים ובעלי החיים להישרדות בתנאים הקשים. 
סגולותיו ומעלותיו של עץ הג'ושואה התגלו על ידי האינדיאנים שחיו באזור כבר לפני מאות שנים. הם השתמשו בעליו הארוכים והחזקים לבניית סלים, ובניצני הפרחים והזרעים כתוספת בריאותית למזונם. לפי האגדה, את השם לעץ העניקו מאמינים מורמונים שהגיעו לאזור במאה ה-19 וראו את ענפי העץ פרושים לצדדים. המראה הזכיר להם את יהושע בן-נון שמכוון את המתיישבים, את בני ישראל, להתיישבות בארץ הקודש. 
בפארק כבישים רבים וכמה מסלולי הליכה, הקצר שבהם נמתח לאורך של כחצי קילומטר והארוך ביותר נמשך כ-55 קילומטר והוא חלק מ-California Riding and Hiking Trail. מומלץ לצאת למסלול Fortynine Palms בן חמישה קילומטר בדרגת קושי בינונית-קשה. המסלול נמצא בחלקו הצפוני של הפארק ובסיומו, ממש כפטה-מורגנה, מחזה נדיר של נווה מדבר מעוטר בדקלים וביניהם מאגר מים רטוב וצונן. מסלול מומלץ נוסף מוביל לעמק הנסתר (Hidden Valley). בחלקו הדרומי של הפארק נמצא מעיין מים טבעי בשם Cottonwood Spring. זהו מעיין שנוצר לפני מאות שנים כתוצאה מרעידת אדמה, ושימש כמקור מים עבור שבט האינדיאנים שחי במקום לפני שנים רבות ועבור הכורים שעבדו במכרות שבאזור. בפארק מסלולים נוספים להליכה, אתרי טיפוס, מסלולים לרכבי שטח ועוד. כדאי לבקר בו באביב ובסתיו.

הפארק הלאומי גלשייר, מונטנה
בקצה הצפוני של ארצות הברית, על הגבול עם קנדה, שוכן הפארק הלאומי גלשייר (Glacier National Park), שביחד עם הפארק המקביל לו בקנדה (ווטרטון לייקס), יוצר שטח של מעל 4,000 קילומטרים רבועים. בפארק שני רכסי הרים, הנחשבים לעתים כהמשך החלק הדרומי של הרי הרוקי הקנדיים, מאות אגמים בגדלים שונים, למעלה מאלף מינים שונים של צמחים ומאות מיני בעלי חיים. ה"גליישרים" שעל שמם נקרא הפארק הם קרחוני עד על פסגות ההרים, הנעים בקצב איטי בהתאם לתנודות מזג האוויר, ויוצרים תצורות נוף מרהיבות. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שראשוני הילידים האינדיאנים התיישבו באזור גליישר לפני כ-10,000 שנים.
הפארק נחצה על ידי דרך "הולכים-אל-השמש" המפורסמת העוברת דרך קו פרשת המים של יבשת אמריקה, ונכללת ברשימת ציוני הדרך ההנדסיים הלאומיים של ארצות הברית. בשל מיקומה הגאוגרפי התיירים יכולים להשקיף מהדרך על הנופים המרשימים של רכסי ההרים לואיס וליווינגסטון, וכן על יערות צפופים, על טונדרה אלפינית, על מפלי מים ועל שני אגמים גדולים. מלבד דרך הולכים-אל-השמש נמצאים בפארק 350 מקומות נוספים הנכללים ברשימה הלאומית של מקומות היסטוריים.
בשטח הפארק קיימות אפשריות טיול רבות, בהן הליכה ברגל, רכיבה על אופניים ושיט בנהרות השוצפים. בפארק יש 12 אגמים גדולים ו-700 אגמים קטנים, אך רק 131 מהם זכו שם. אגמי מקדונלד, סנט מרי, באומן וקינטלה הם ארבעת האגמים הגדולים ביותר. כמו כן, בפארק כ-200 מפלים. גולת הכותרת שבפארק – הקרחונים, הולכים ונעלמים במהירות. בדיקת המפות והתצלומים מהמאה הקודמת סיפקה עדות ברורה לכך ש-150 קרחונים שהיו קיימים בפארק באמצע המאה ה-19 נסוגו, ובמקרים רבים נעלמו לחלוטין. 
אזורים רבים בפארק נגישים רק בקיץ, ולעתים גם בשלהי האביב ותחילת הסתיו, על פי מצב השלג וגובה האזור. שלג עשוי לרדת בכל אחד מחודשי השנה, אפילו בקיץ, ובייחוד באזורים הגבוהים. הזמן המועדף לביקור בפארק, מבחינת מזג האוויר, הוא בתחילת הקיץ. באביב הטמפרטורות בבוקר ובערב נמוכות מאוד, ושבילים הנמצאים בגובה רב, כולל נתיב האגם הסמוי הפופולרי שבמעבר לוגן, עשויים להיות מכוסים בשלג. 
ברחבי הפארק מסלולי הליכה רבים, שאורכם הכולל מגיע ליותר מאלף קילומטר, שמיועדים בעיקר לטיולי יום בני כמה שעות. 

פארק לאומי אברגליידס, פלורידה
פארק אברגליידס (Everglades National Park) שבדרום פלורידה נמצא באזור הסובטרופי הגדול היחיד בארצות הברית. ברחבי הפארק שטחים נרחבים של מים מתוקים, מי ים וביצות, שהעניקו לפארק את שמו. בפארק גם יערות עצי מנגרוב, אך יש בו בעיקר מרבדים אינסופיים של עשב. בפארק בעלי חיים רבים, בהם נחשי מים, תנינים מזנים שונים, פרות מים ואפילו חיות טורפות, והוא משמש מקום קינון לזנים רבים של ציפורים, בעיקר ציפורי מים ססגוניות (מעל 300 סוגים), חלקן נדירות ביותר. הפארק מהווה מערכת אקולוגית נדירה במיוחד. 
השמורה משתרעת על פני כ-6,000 קילומטרים רבועים ומחציתה מים. ההכרזה על הפארק העצום הזה כשמורת טבע היתה בגדר תקדים: האברגליידס הוא הפארק הלאומי הראשון בארצות הברית שמטרתו היתה ועודנה שימור השפע העצום של בעלי החיים והצמחייה שבו, ולאו דווקא שימור חבל נוף יפה כאזור תיירותי או כמקום בעל ערך היסטורי. הפארק שטוח (גובה מקסימלי כשני מטרים וחצי מעל פני הים) ולכן אין בו מפלים או מים שוצפים אלא מישורים של ביצות ובהן בעלי חיים רבים, שחלקם בסכנת הכחדה, וכן צמחים רבים ומגוונים. 
בפארק מסלולי טיול מגוונים באורך כולל של כ-250 קילומטר. יש בפארק מסלולי הליכה קצרים החל מכמה מאות מטרים ועד כמה קילומטרים, שמתאימים לכל המשפחה. חלק מהמסלולים סלולים ונגישים גם לכיסאות גלגלים. יש גם מסלולים ארוכים יותר ומאתגרים, מסלולי אופניים ואפשרות לשיט בסירת קאנו או בקיאק. הדרך הטובה ביותר לגלות את צפונות הפארק היא הליכה על גשרוני עץ מוגבהים, שיט בנהרות וצפייה ממצפורים.
הפארק מגיע עד ל-Cape Sable שהיא הנקודה הדרומית ביותר בארצות הברית. 
הפארק פתוח כל השנה, אך העונה המומלצת לביקור היא בחודשי החורף, ומרבית המבקרים מגיעים בין חודש דצמבר לחודש אפריל. 

עמק המוות, קליפורניה
הפארק הלאומי עמק המוות (Death Valley National Park) הוא פארק לאומי הנמצא בקליפורניה, על גבול נבאדה. מקור השם של העמק הוא  בטמפרטורות הקיצוניות שבו, מעל 50 מעלות במשך היום בקיץ והיובש הקיצוני השורר בו. האקלים המיוחד נובע לא רק מעומקו של העמק – 180 קילומטר אורכו ו-40 קילומטר רוחבו – אלא גם ובעיקר ממיקומו ממזרח לרכס הגבוה של הרי סיירה נבאדה, שחוסם הגעת משקעים אל העמק. עמק המוות נחשב למקום הנמוך ביותר בארצות הברית ובצפון אמריקה, 86 מטר מתחת לפני הים. 
בפארק כמה אתרים מומלצים, בהם מצודת סקוטי שהיא למעשה ביתו של איש עסקים שעבר לכאן בעקבות מחלת ריאות בשל מזג האוויר היבש והחם; מכתש אובהבה כ-250 מטרים עומקו וקילומטר רוחבו. במכתש, שנוצר בעקבות התפרצות געשית, מוצגים תולדותיו הגיאולוגיים של האזור. דרומה ממנו משתרע מכתש נוסף; תצפית ממבטו של דנטה (Dantes View), נקודת תצפית בגובה 2,000 מטר ממנה נשקף עמק המוות כולו.  
מרבית המבקרים מגיעים אל הפארק  בין החודשים  אוקטובר למרס, מכיוון שבקיץ החום בלתי נסבל.  

שירות הפארקים הלאומיים בארצות הברית  (NPS – National Park Service) הוא משרד ממשלתי האחראי על ניהול כל הפארקים הלאומיים, אתרי הנצחה לאומיים, אתרי שימור ועוד. מידע אמין ומפורט על הפארקים הרבים, אפשרויות טיול, הגעה, לינה, תחבורה, אוכל ועוד אפשר למצוא באתר של הרשמי של שירות הפארקים הלאומיים.