ברילוצ'ה ואזור האגמים / מים ושוקולד

כתב: גילי חסקין

פסגותיו המושלגות של אזור האגמים הארגנטינאי מזדקרות בתלילות מעל לגבעות מיוערות ואגמים בשלל גוני כחול. הנסיעה בו מזמנת למטייל נוף מגוון ועוצר נשימה שהופך אט אט ליער גשם ממוזג ככל שמתקדמים מערבה. לאורך האזור פרושה שרשרת אגמים שפולשים אל הרי האנדים במערב וממלאים מורנות עתיקות של קרחונים במזרח.
באזור האגמים שבתחומי ארגנטינה (בערך מקו רוחב 39 עד קו רוחב 51 דרום) מצויים שלושה פארקים לאומיים ולצד כל אחד מהם עיירת נופש יפהפייה. הפארק הצפוני מכולם הוא הפארק הלאומי לאנין (Parque Nacional Lanín), ולצדו יושבת העיירה השקטה והנעימה סן מרטין דה לוס אנדס (San Martín de Los Andes). נופי הפארק געשיים וצמחייתו שופעת עצי אראוקריה הקרויים על שם שבט שחי בעבר באזור. במרכז הפארק מזדקר הר הגעש לאנין, ואפשר לטפס עליו בסיורים מודרכים היוצאים מסן מרטין דה לוס אנדס או מחונין דה לוס אנדס (Junin de Los Andes). נופו של הפארק הולך ומצהיב ככל שנוסעים מזרחה, אל המדבר הפטגוני ריב הידיים.
הפארק הדרומי מבין השלושה הוא הפארק הלאומי לוס אלרסס (Parque Nacional Los Alerces), ולצדו נמצאת העיירה אסקל (Esquel).
הפארק המפורסם והאטרקטיבי מכולם, שבו נתמקד כאן, שוכן בין שני אלה: הפארק הלאומי נאוול וואפי (Parque Nacional Nahuel Huapi). לצדו נמצאת העיירה סן קרלוס דה ברילוצ'ה (San Carlos de Bariloche), שנקראת בקיצור ברילוצ'ה, ולעיתים גם עיר השוקולד.

זרועות של מים
פארק נאוול וואפי הוכרז ב-1934. ארגנטינה זכתה בחבל הארץ המרהיב הזה כמעט מן ההפקר, כשגיאוגרפים מצאו שכמה אגמים באזור מתנקזים מזרחה לאוקיינוס האטלנטי ולא לאוקיינוס השקט (אודות קביעת הגבול בין צ'ילה לארגנטינה ביחס לקו פרשת המים – ראו מסגרת).
פירוש השם נאוול וואפי בשפת הילידים, בני שבט מַפוּצֶ'ה, הוא "אי הפומה". שטח הפארק הוא כ-7,500 קילומטר רבוע, ויש בתחומו אגמים, נהרות, קרחונים ומפלים. רובו מיוער בצפיפות, וצדו הצ'יליאני מיוער עוד יותר בשל כמות המשקעים הגדולה היורדת שם. בפארק חיים איילים, שועלים וחזירי בר, אבל החיות כמעט שלא נראות בו, פוחדות. עופות רואים יותר, בעיקר ברבורים, אווזים, ברווזים, ולעתים גם קונדורים (חובבי עופות יכולים להצפין אל הפארק הלאומי לגונה בְּלָנְקַה שבו אינספור עופות).
אגם נאוול וואפי, שנמצא בגובה 767 מטר מעל פני הים, הוא האגם הגדול בפארק. שטחו 560 קילומטר רבוע, עומקו מגיע ל-454 מטר, והוא שולח זרועות של מים – בְּרָסוֹס – הנראות כפיורדים. במרכזו כמה איים, והגדול שבהם הוא האי ויקטוריה (Isla Victoria). מדרום לאגם נחים שלושה אגמים נוספים: גוטִייֶרֶס (Gutiérrez), גִיזֶ'לְמוֹ 
(Guillelmo) ומסקרדי (Mascardi). האגם היפה ביותר לטעמי, השובה את העין ואת הלב בצבעו הכחול העמוק, נמצא מצפון לנאוול וואפי ושמו טרפול (Traful).
אפשר לחלק את הפארק לשלושה חלקים גיאוגרפיים: האזור האנדיני הגבוה כולל את רכס ההרים שלאורך הגבול הצ'יליאני, המכוסה שלג עולמים. הר טרונדור (Cerro Tronador), שמשמעו "ההר הרועם", הוא הגבוה מכולם, 3,554 מטר גובהו. אל תחמיצו את הטיול להר הזה. לקום בבוקר, לצאת מהבקתה, לטפס ביער ההולך ומידלדל עד שמגיעים למישור שבו אפשר לנוח ולראות את הנוף: שלוש פסגות מחודדות ומושלגות, מסביב גבעות ירוקות, אגמים שתוחבים את זרועותיהם הכחלחלות לתוך הירוק הירוק הזה, ומעל כולם, בולט בלבן מנצח – ההר הרועם.
האזור השני, התת אנדיני, מתוחם בין הרכסים הגבוהים במערב ובין האגמים שממזרח להם. גובהו אלפיים מטר, ויש בו עושר של חיות, צמחייה ושבילים. אזור הגבעות המזרחיות, החלק השלישי, נמתח מהאגמים במערב ועד לגבול המזרחי של הפארק, בואכה הערבה הפטגונית. האזור אינו מקבל די גשם, והצמחייה בו דלילה. רוב הטיולים מתרכזים אפוא באזור התת אנדיני, עם גיחות לכיוון הפסגות.
משך הזמן שכדאי להקדיש לאזור האגמים נגזר מאורך הטיול כולו: לאדם המייחד שלושה שבועות לפטגוניה כולה, אמליץ ללון לילה אחד בסן מרטין דה לוס אנדס ולילה אחד בברילוצ'ה. לתרמילאי שעתותיו בידיו אמליץ להקדיש לברילוצ'ה ולסביבתה כעשרה ימים.

שוקולד בקילוגרמים
ברילוצ'ה היא מקום קטן. כולם מכירים את כולם. זהו מקום הלינה הטוב ביותר למטיילים באזור. לטעמי כדאי ללון בעיר ולא במלונות מרוחקים, וכך ליהנות מהאווירה העולצת, משפע בתי הקפה, מחנויות השוקולד ומהמסעדות המשובחות. זוהי עיירת נופש יפהפייה שכמעט כל רחובותיה משקיפים לאגם. בלב העיר מגדל שעון ובתים שגגות הרעפים שלהם עלולים להטעות את המבקר לחשוב שנקלע לחבל טירול האוסטרי. ברילוצ'ה אירופית באופייה, והדבר ניכר לא רק בנוף האלפיני שסביבה אלא גם באדריכלות שלה, במוצאם של חלק מתושביה, במאכליה שהובאו לכאן מאירופה ובתעשיית השוקולד שלה. לדעת יודעי דבר, השוקולד של ברילוצ'ה רחוק מהעידון של השוקולד הבלגי או השווייצרי, אך האווירה עושה את שלה, והמטיילים קונים כאן שוקולד בקילוגרמים. משהו בניחוח ובתצוגה אינו מאפשר אחרת.
מקור שמה של העיירה במילה ווּרוּלוֹצֶ'ה שפירושה בשפת הילידים הוא "האנשים שמעבר לרכס". ברילוצ'ה סמוכה למורנה של הר אוטו (Cerro Otto), ומדרום לה – הפסגות המשונות של הר קתדרל (Cerro Catedral) המזכירות צריחים של קתדרלה גותית.
בחודשי הקיץ (דצמבר-מרס) העיר הומה מבקרים, אך היא עמוסה עוד יותר בעונת הסקי (מאי-ספטמבר). היא שופעת בתי מלון, שהמבוקש שבהם (ולדאבוני גם היקר שבהם) הוא Edelweiss, הנמצא ברחוב הראשי וידוע באווירה הנעימה, בשירות המקצועי ובמסעדה המשובחת הפועלת בתוכו.

מסלולים בפארק נאוול וואפי
מידע לגבי כל המסלולים המופיעים כאן ועוד רבים אחרים אפשר לקבל בלשכת המידע לתיירים בברילוצ'ה, שבה דוברים גם אנגלית.
טיולים רכובים
סיורים אלה יפים, קלים ומתבצעים באוטובוסים עם מדריך. מחירו של סיור כ-20 דולר אמריקאי. משרד הנסיעות שדרכו תתאמו את הסיור ידאג שיאספו אתכם ממלונכם.
1. מרגלות הר טרונדור
סיור של 12-10 שעות העובר לאורך האגמים גוטיירס ומסקרדי, ממשיך אל מרגלות קרחון נגרו (Ventisquero Negro, הקרחון השחור, נקרא כך כי הוא מכוסה במורנה) והולך לאורך בסיסו. הסיור יכול לכלול את מפלי לוס אלרסס או לוס סיסרס (Cascada Los Césares). חסרונו הוא עומס התיירים הגודשים אותו בקיץ.
2. סירקואיטו צ'יקו
הסיבוב הקטן (Circuito Chico) הוא סיור של שלוש שעות סביב ברילוצ'ה הכולל כמה נקודות תצפית והליכה ביער של עצי נוטופגוס (אשור דרומי), וכן תצפית מפסגת הר קמפנאריו (Cerro Campanario), מגובה של 1,050 מטר. לו היתה לי רק שעה אחת בברילוצ'ה, הייתי עולה לפסגת קמפנאריו. לאחר עלייה קצרה ברכבל מגיעים לקפיטריה עם עוגות טעימות שמהמרפסת שלה נשקף מראה עוצר נשימה: 360 מעלות של יופי בשלל גוני כחול וירוק.
3. סירקואיטו גרנדה
הסיבוב הגדול (Circuito Grande) כולל נסיעה דרך המדבר אל אגם טרפול, הגעה אל העיירה ויז'ה לה אנגוסטורה (Villa la Angostura) שלחופו הצפוני של אגם נאוול וואפי, וחזרה לברילוצ'ה. אפשר לחזור בשיט. הסיור אורך כעשר שעות, רובו בנסיעה ומשולבים בו קטעי הליכה קצרים.
4. הר קתדרל
סיור של שלוש-ארבע שעות אל תצפית מגובה של 1,900 מטר. אטרקטיבי רק בחורף ובאביב, כשהשלג רב. מתצפית זו אפשר לראות את פסגות האנדים המושלגות ואת צוקי הגרניט. בחורף אפשר לשכור כאן ציוד סקי ולגלוש.
5. פוארטו בלסט
שיט באגם נאוול וואפי לאורך הזרוע הראשית שלו עד לפוארטו בלסט (Puerto Blest) שבקצהו המערבי, כמו שעושים המטיילים הממשיכים לצ'ילה. בדרך חזור הספינה עוצרת ליד שביל מרוצף עץ המוביל אל עץ אלרסה ענקי (מהלך של כחצי שעה ברגל) ואל מפלי לוס קאנטרוס (Cascada Los Cántaros).
6. האי ויקטוריה
שיט של שלוש שעות אל האי, כולל סיור בשמורת עצי ארשן, שקליפתם ורודה-אדמדמה והם אנדמיים לאזור זה. יש הגורסים שעצים אלה נתנו לוולט דיסני את ההשראה ליער בסרטו "במבי".
7. העיירה ויז'ה לה אנגוסטורה ושמורת לוס ארשנס
ליד העיירה יש שמורה מקסימה של עצי ארשן (Parque Nacional Los Arrayanes). הטיול עובר ביער העבות שקרקעיתו מכוסה בעלווה צפופה ריחנית, ואורך כשלוש שעות. אפשר להגיע לפארק גם בסירה מוויז'ה לה אנגוסטורה ולשוב ברגל.
8. דרך שבעת האגמים
רוב המטיילים יוצאים לדרך שבעת האגמים (Ruta de Los Siete Lagos) בסיור מעגלי של יום עד יומיים היוצא מברילוצ'ה לוויז'ה לה אנגוסטורה, ממשיך צפונה לסן מרטין דה לוס אנדס (שם כדאי ללון לילה אחד) וחוזר לברילוצ'ה. מומלץ לעשות את הסיור ברכב שכור מברילוצ'ה, אך שימו לב: כלי הרכב של חברות ההשכרה הקטנות אינם מתוחזקים כהלכה. פנו רק לחברות גדולות ומוכרות.
טיולים ברגל
יש מסלולי הליכה של יום אחד, ויש מסלולים של כמה ימים (כולם למיטיבי לכת) שהמפורסם שבהם הוא חציית האנדים אל צ'ילה. בהרים שבאזור פזורות בקתות למטיילים ברמה אירופית. כך למשל אפשר לטפס לפסגת הר טרונדור או לשלב את הר קתדרל עם לגונה חאקוב (Laguna Jacob), או את הר לופס (Cerro López) עם לגונה נגרה 
(Laguna Negra) ועוד. בקיץ (ינואר-פברואר) הבקתות עלולות להיות מלאות במטיילים, ולכן כדאי להצטייד גם באוהל ובערכת בישול. בטיולים אלה השבילים ברורים ומשולטים היטב, ואין צורך במדריך מקומי. מפות אפשר להשיג בחנויות הציוד. 

גלעד (גילי) חסקין – מדריך טיולים ותיק ברחבי העולם, שאמריקה הלטינית היא לו מולדת שנייה.