אנשים / הצד האחר של הקרנבל

הפאבלות, משכנות העוני של ריו, נמצאות ממש בלב העיר ומשם מטפסות מעלה, לעבר ההרים. הן לא האטרקציות הזוהרות של העיר, אך מי שרוצה באמת להכיר את העיר לא יכול להתעלם מהן. סיור מודרך

רוסיניה, הפאבלה הגדולה ביותר בריו. סיור בין בתיה מאפשר להכיר את הארגון השכונתי, להיפגש עם תושבי המקום, לראות מעבר לתדמית | צילום: ורד פאר

כתב: גילי חסקין

הפאבלות, שכונות העוני של ריו דה ז'נרו, הן תזכורת מתמדת לכך שהעיר הזאת היא לא רק חוף ים, קרנבל ומסעדות יוקרה. הן המחשה בוטה לקוטביות החברה בריו ובברזיל כולה. שכונות העוני של ריו נמצאות ממש בלב העיר, ולא רק בשוליים כמו בערים אחרות, ומשם הן מטפסות מעלה, לעבר ההרים. את מספר תושביהן אומדים במיליון נפש, כשביעית מאוכלוסיית העיר, ובכל זאת שטח השכונות הללו קטן יחסית. קטן וצפוף. אף שהפאבלות הן לא מן האטרקציות הזוהרות של ריו, תייר שמגיע לעיר ורוצה באמת להכיר אותה אינו יכול להתעלם מהן.
סיור בסמטאותיהן, בין הבתים הקטנים הבנויים על גבעותיה של ריו כאשכולות, מגלה כי לא כולן הן משכנות עוני של ממש. אולי נכון יותר לקרוא להן שכונות מהגרים. תקופת הרעב הגדול בצפון מזרח ברזיל (Nordeste, נוֹרדֶשטֶה), שהחלה ב-1877, גרמה לאנשים לעקור ממקומם ולהגר דרומה. מאז קיים טפטוף של הגירה מצפון לדרום שמביא עימו לריו השפעות צפוניות. ההגירה מבאהייה, למשל, השפיעה לא מעט על המוזיקה ועל הפולקלור של ריו.
הפאבלות התפרסמו במשך שנים כשטח הפקר. בשל הקרבה לשכונות היוקרה, הנוער נמצא במגע עם תושבי העיר העשירים, חשוף לגירויים, ומכאן הדרך לפשע כבר קצרה. השכונות הפכו למקור הסמים, הסכינאים ושאר פגעיה של העיר. לפני שלושים שנה התחילו להשקיע כסף ומאמץ כדי לשפר את רמת חייהם של תושבי הפאבלות. בשנות התשעים התמונה כבר החלה להשתנות, גם בזכותם של סיורי הפאבלות המוצעים כיום על ידי גורמי תיירות. הסיורים הם חלק מתוכנית שמטרתה לשקם את תדמיתן של השכונות הללו, ולהראות כי תושביהן ראויים למשאבים ולזכויות כמו יתר תושבי העיר.

נשב על המרפסת
הסיורים בפאבלות מיועדים לאנשים שאינם מסתפקים באתרים המוכרים של העיר ורוצים לרדת לעומקה. ראשון היזמים של סיורי הפאבלות הוא מרסלו ארמסטרונג. הסיור שלו מבקר בפאבלה המבוססת של וילה קאנואס (Vila Canoas) וברוסיניה (Rocinha), הפאבלה הגדולה בריו. מרסלו דובר אנגלית ומכיר רבים מתושבי השכונות. דרך הביקור שם בבתי מלאכה, בבית הספר, במרפאה, התרשמתי שמדובר ביחידה חברתית מאורגנת שפרנסיה מצליחים לספק לתושבים שירותים מסודרים. בפאבלה רוסיניה, למשל, אמנם אין תכנון עירוני, מבנים מרשימים או ריאות ירוקות, אך קיימים בה שירותי בריאות, חינוך, סעד ויחידות שיטור לא רשמיות.
ובכל זאת, לא באים לסיור רק כדי לראות ארגון שכונתי; מה שמעניין באמת זה המפגש עם התושבים. הסיורים עם מרסלו עוברים לעתים במתפרה ובמסגרייה, ולפעמים בנגרייה ובפנצ'רייה, אבל החלק הכי מעניין הוא תמיד הביקור בבית פרטי. בכמה מהפאבלות הופתעתי לראות בתי מידות מפוארים. אלה נבנו על ידי תושבי הפאבלה שהתעשרו, אך העדיפו להישאר בסביבה המוכרת והקרובה למרכז העיר. במהלך ביקור בבית כזה ישבנו במרפסת ושתינו משהו קר בחברת בעלי הבית. שם יכולנו, יותר מבכל מקום אחר בשכונה, להתרשם מההווי המקומי, שבניגוד לדימויו היה רגוע וחמים.

אין שודד בשכונתו
הפאבלות אינן מקשה אחת: יש שכונות צפופות, ויש מרווחות יחסית; כמה מהן עניות מרודות, אחרות מבוססות יותר. רוסיניה, למשל, מרווחת באופן יחסי, ולעומתה בולטת בעליבותה הפאבלה של סנטה תרזה (Santa Teresa). רמת האלימות נגזרת לא פעם מצפיפות האוכלוסין ומרמת היציבות והשליטה של פרנסי הפאבלה במתרחש בשכונה. ובכל זאת, בביקור קצר שערכתי בפאבלה שמעל שכונת בארה דה טיז'וקה (Barra da Tijuca), הידועה לשמצה, היא נראתה לי שקטה ונעימה. בכל מקרה, מומלץ להימנע לצאת לפאבלה זו או אחרת באופן עצמאי, ולהסתמך על סיור מאורגן בלבד.
לדעת אדסון, תושב ריו העובד לפרנסתו כמדריך טיולים ומתמחה בסיורים בפאבלות, שכונות אלו הן המקום הבטוח ביותר בריו דה ז'נרו. לדבריו, כאשר תייר משוטט בשכונות העשירות של העיר, כמו קופאקבנה או לֶבּלוֹן, נשקפת לו סכנת שוד מידי אדם שהגיע מהפאבלות. אך אותו שודד לא יעז להכעיס את פרנסי הפאבלה ולשדוד אדם הנחשב לאורח בשכונה. זו לא תורה מסיני, אך זהו ה"אני מאמין" שלו ושל רבים בריו.
את בעיית הביטחון עקפנו בסיור בפאבלה של מנגיירה (Mangueira), הנמצאת בשולי העיר, בעזרתו של בן השכונה, חבר מקומי גדל ממדים. חיוכו פתח לנו כל דלת ופינה כל סמטה, ובמקום שבו לא עזר החיוך סייעו ודאי השרירים. הטיול איתו עבר גם ברחובות הדלים ביותר, מלווה במבטים הצורבים של התושבים. לא צילמנו. יש גבול ליצר העיתונאי.
יום קודם לכן זכתה נבחרת הסמבה של מנגיירה במקום הראשון בקרנבל. הרקדנים והרקדניות של השכונה פיזזו בתהלוכה בעיר בבגדיהם הססגוניים על עגלות מהודרות, ומעל לכולם עמד חצוצרן לבוש סגול, ששולי גלימתו רקומים זהב ולראשו מגבעת כחולה גבוהה. בסיור בשכונה, יום אחרי הזכייה הגדולה, הגענו לבקתה רעועה ושוחחנו עם נער שחור ורזה. כשהמלווה שלנו שוחח עם הנער נדמה היה לי שקלטתי משהו. אולי החיוך בזוויות פיו, אולי שפת הגוף. הנער לבוש הקרעים נעלם בבקתה. כעבור חמש דקות הוא יצא דרך חלון מאולתר, לבוש סגול, עם גלימה רקומה בשולי זהב ומגבעת כחולה לראשו. הוא קירב חצוצרה לפיו והשמיע את מנגינת שיר הניצחון של מנגיירה. רק אמש הוא היה זה שעמד בראש התהלוכה, מלך ליום אחד.

סיורים מודרכים
מרסלו ארמסטרונג: לסיורים שלו בפאבלות אפשר להירשם דרך סוכנויות נסיעות או בתי מלון, או להתקשר אליו ישירות ולתאם טיול פרטי. הסיור נערך פעמיים ביום ונמשך שלוש שעות. כדאי להתקשר לתאם יום מראש. טלפון: 55-21-33222727.
האתר של מרסלו

חברות נוספות: בשנים האחרונות החלו להתארגן חברות טיולים העורכות סיורים מודרכים בפאבלות. פרטים נוספים במשרדי "Riotour". כתובת: Rua da Assembléia 10-9, ובכל סוכנויות הנסיעות המקומיות.

שתפו: