אולן בטור וסביבתה (Ulan Bator) 
אולן בטור, המכונה על ידי זרים בשם החיבה המקוצר UB, היא בירתה של מונגוליה ומקום משכנם של כרבע מאזרחיה. היא בנויה בגובה של 1,351 מטר מעל פני ים לאורכו של נהר טול (Tuul), ומוקפת בשרשראות הרים מרשימות – בוגד חאן אול (Bogd Khan Uul), צ'ינגלטיי (Chingeltei), סונגינו חאירחאן (Songino Khairkhan) ובאיאנסורח
(Bayanzurkh). במרכזה ניצבים בנייני שיכונים סובייטים, ואילו בפרבריה הרחוקים מתגוררים עדיין תושבים רבים ב"גרים" (Ger), אוהלי הלבד המסורתיים.

מרכז אולן בטור היא כיכר סוחבאטאר (Sukhbaatar) רחבת הידיים, הנקראת על שמו של דמדין סוחבאטאר, שהכריז במקום על עצמאותה של מונגוליה במהפכת 1921. לצדה שוכנים בית הפרלמנט והיכל התרבות (Palace of Culture), בו נמצאת הגלריה הלאומית של מונגוליה. המוצגים בגלריה, המציגה אמנות מקומית, נושאים כתוביות באנגלית. מצפון מערב לכיכר נמצא המוזיאון לטבע (Museum of natural history) הישן, שנוסד ב-1924, הכולל תצוגות על עולם החי והצומח של מונגוליה, גיאולוגיה ועוד. המוצג האטרקטיבי ביותר הוא שני שלדי דינוזאורים במלואם, שהובאו לכאן ממדבר גובי שבדרום המדינה. הגדול שבהם, הטרבוזאורוס, מתנשא לגובה 15 מטר. מוזיאון זאנאבאזאר (Zanabazar Museum) מתוחזק טוב יותר מקודמיו ומחזיק באוסף מרתק של אמנות מונגולית שנוצרה עד תחילת המאה העשרים, כולל פסלים וציורים דתיים. רוב התצוגות כוללות כתוביות באנגלית, וניתן גם להירשם לסיור מודרך באנגלית. המוזיאון הלאומי להיסטוריה מונגולית (National Museum of Mongolian History) הוא חדש יחסית, ונוסד ב-1991, ואף עבר שיפוצים ב-1998. הוא סוקר את ההיסטוריה של האזור החל מתקופת האבן, וכולל תצוגות של פטרוגליפים, תלבושות מסורתיות, תכשיטים אתניים, גר מרוהט, חפצים דתיים ועוד. יש כתוביות באנגלית בכל התצוגות.

פירוש שמו של מנזר גאנדאנטגצ'ינלן חיד (Gandantegchinlen Khiid) הוא "מקומו הגדול של האושר המוחלט". הוא נוסד ב-1838, ושרד את הטיהורים שערך סטלין בין השנים 1939-1937, אז נהרסו רבים מהמקדשים והמנזרים הבודהיסטיים במונגוליה ונזירים ואזרחים רבים הוצאו להורג. יופיו שכנע את הקומוניסטים לא להכחידו כליל, אולם רבים ממבניו נהרסו ופסל הברונזה של אל Migjid Janraising המצופה זהב שפיאר אותו נבזז ונלקח ללנינגרד, שם הותך כדי להשתמש במתכת לייצור כדורים. הפסל שוחזר והושב למקומו ב-1996. כיום המנזר עודנו הגדול והחשוב במנזרי המדינה, ומשמש כאכסנייה מרכזית לחגיגות הדתיות בעיר. למעלה מ-150 נזירים מתגוררים בו.

אתר מעניין נוסף הוא ארמון החורף של בוגד חאן (Bogd Khaan Winter Palace), שנבנה בין השנים 1903-1893. ה"בוגד חאן" היה מלכה ומנהיגה הרוחני של מונגוליה, מסורת שנעצרה ב-1924 בעקבות מותו של הבוגד חאן האחרון ואיסורה של הממשלה הקומוניסטית להמליך חדש אחריו. כיום משמש המקום מוזיאון, ובו חפצים דתיים, ציורים ופסלים, תכשיטים, פוחלצי חיות ומתנות שונות ומשונות שקיבל המנהיג מאורחים זרים.

מבין המסלולים הרבים בהרים שמסביב לעיר, מסלול זאיסאן (Zaisan) מאנדרטת זאיסן מציע נופים יפים במיוחד. יש להצטייד באישור, במי שתייה ובלבוש חם. המסלול נמשך כשש שעות בכל כיוון, והוא קשה ומפרך, ונתון תחת מזג אוויר משתנה שעלול להכביד עוד יותר על המאמץ. יש כמובן מסלולי הליכה קלים ונוחים יותר, כמו זה המטפס לפסגת צציגום אול (Tseseegum Uul) הקדושה, המתנשאת לגובה של 2,268 מטר מעל פני הים. פסגה זו הינה חלק מהפארק הלאומי בוגד חאן (Bogd Khan National Park), ששער הכניסה אליו נמצא כ-15 קילומטר מדרום לאולן בטור (ובו מקבלים את האישור לטייל בשטח הפארק). בפארק חיים יותר מארבעים מיני יונקים וכ-190 מיני ציפורים. מנזר מאנזשיר חיד (Manzshir Khiid) כלול אף הוא בפארק, ונמצא כ-46 קילומטר מאולן בטור. ב-1733 התנשאו בו כעשרים מקדשים, אך רובם נהרסו ב-1932. מהמנזר מטפס מסלול קל יחסית לצציגום אול.
העונה ליציאה למסלולי ההליכה בהרים היא בין יוני לספטמבר בלבד. טיול מחוץ לעונה עלול להיות מסוכן.

כמאה קילומטר מהבירה שוכנת שמורת טבע נוספת, חוסטאין נורו (Khustain Nuruu Nature Reserve). בפארק כלול אזור ערבות בן 900 קילומטר רבוע, בו מתגוררים סוסי הטאחי המונגוליים. מין מיוחד זה כמעט שנכחד כליל מהמדינה, אך בעקבות מאמצים בינלאומיים לשימורם של בעלי החיים הללו ובעקבות ייסוד השמורה ב-1993, הם ממשיכים לדהור במרחבים הפתוחים גם בימינו אנו.

פארק פופולרי נוסף הוא גורחי-טרלג' (Gorkhi-Terelj National Park), כשמונים קילומטר מצפון-מזרח לבירה. בפארק מסלולי הליכה, הרים מיוערים, פרחי בר, בעלי חיים ופעילויות כגון רכיבה על סוסים ורפטינג. חלקים מהפארק פותחו בשל נהירת התיירים.

על גדת אגם חובסגול, מול חופי סיביר הרוסית. מקום זה, היפה ביותר בערבה, מוקף ביערות ארזים ואווזי בר מעופפים בין בתיה הריקים של חטגל | צילום: ספי בן יוסף

אגם חובסגול (Khovsgol Nuur)
קשה שלא להיכבש בקסמו של האזור היפה ביותר במונגוליה: אגם אלפיני תכול ויפהפה בגובה של 1,645 מטר מעל פני הים, מכוסה קרח בין ינואר למאי, כתשעים נהרות זורמים לתוכו ומסביבו מתנשאים הרים תמירים בגובה של אלפיים מטר ויותר, ארוגים בינות יערות וכרי עשב מוריקים. זהו האגם השני בגודלו במונגוליה, והוא משתרע על פני 2,760 קילומטר רבוע במחוז חובסגול (Khuvsgol aimag) שבצפון המדינה, ליד הגבול עם רוסיה. עומקו מגיע עד 262 מטר, והוא מכיל כאחוז מכמות המים המתוקים על פני כדור הארץ. שלא כימת באיקאל השכנה ברוסיה, מימיו נקיים וצלולים. באזור חיים הדוב השחור האסיאתי, כבשים ועזי בר, איילי הצפון וכ-200 מיני ציפורים, והוא נכלל בתחומי הפארק הלאומי אגם חובסגול. באזור זה של המדינה מתגוררות קבוצות אתניות שונות, בהן הבוריאטים (Buryats), מונגולים דארחאדים (Darkhat Mongols) והצאאטן (Tsaatan), שהינו שבט נוודים העוסקים בגידול איילי צפון.

הכניסה לפארק הלאומי חובסגול וכן שדה התעופה הקרוב נמצאים ביישוב הגדול ביותר באזור, העיר חאטגאל (Khatgal) שבקצהו הדרומי של האגם. 775 קילומטר מפרידים בין ישוב זה לאולן בטור, ואותם ניתן לגמוע בטיסה, באוטובוס או ברכב שטח. יש מסלולי הליכה רבים בהרים הסובבים את האגם. אפשר לטייל ברכיבה על סוסים או על יאק, או לשוט בקיאקים אל האי הבודד שבמרכז האגם.