ירוואן
ירוואן, בירתה של ארמניה, היא המרכז התרבותי, הכלכלי והפוליטי של המדינה. אך יש בה גם תחושה של עיר בחופשה מתמדת. המקומיים גודשים את הרחובות, מסתובבים בין החנויות ובתי הקפה והאווירה שלווה ונינוחה. מרכז ירוואן מתאפיין בבנייה רוסית יפה מהמאה ה-19, פארקים ירוקים וכיכרות מרוצפות אבן.
המסגד הכחול הוא השריד היחיד מבין 8 מסגדים שפעלו בירוואן ב- 1900. בתקופת השלטון הסובייטי הפך המסגד למוזיאון עד ששופץ וחזר לפעול כמסגד בשנות ה-90 ע"י הקרן הדתית/ממשלתית האיראנית. בעת ביקור במסגד יש ללבוש מכנסיים או חצאית ארוכה וחולצה עם שרוולים.
החפירות במבצר ארבוני (Erebuni) החלו בשנת 1959 לאחר שאיכר מקומי מצא לוח אבן עם כתובת באדמה. במוזיאון שבתחתית הגבעה ניתן לראות את שלל הממצאים מן החפירות במבצר כולל כתובות אבן ותכשיטים.
כיכר הנרפטוטיאן הרפאראק (Hanrapetutyan Hraparak) מוקפת בכמה מהמבנים היפים ביותר בעיר. הבולטים מביניהם הם מלון מריוט ארמניה, הגלריה הלאומית לאמנות והמוזיאון להיסטוריה של ארמניה, בהם נפגשו הגרנדיוזיות הסטליניסטית עם הארכיטקטורה הארמנית. בקדמת המבנים העצומים ישנן מזרקות לא פחות מרשימות.
המוזיאונים של ירוואן יכולים להעסיק את המבקר בעיר במשך כמה ימים:
מאטנאדראן (Matenadaran) היא ספרייה של כתבים עתיקים בה שמורים יותר מ-17 אלף כתבי יד ארמניים וכ- 100 אלף מסמכים מימי הביניים ומסמכים מודרניים.
המוזיאון לאמנות מודרנית הוא המרכז העיקרי המציג יצירות של אמנות ארמנית בת זמננו. המוזיאון מחזיק אוסף מרשים של אמנות משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום.
במוזיאון לאמנות רוסית ישנו אוסף של 200 יצירות של אמנים רוסיים בני המאה ה-19 והמאה ה-20.
המוזיאון לרצח העם הארמני – המוזיאון, המוקדש לזכר רצח העם הארמני שהתרחש בין השנים 1915 ל-1922 על ידי האימפריה העות'מאנית, ממוקם במעין מסדרון תת קרקעי אפור, לאורכו תלויות תמונות המספרות את סיפור רצח.

בשל מיקומה של ירוואן במרכז הגיאוגרפי של ארמניה, אפשר להשתמש בירוואן כבסיס ליציאה לטיולים בכל רחבי המדינה.
 

דיליג'אן (Dilijan)
האזור המכונה "שווייץ של ארמניה" נחשב לאחד האזורים הנעימים במדינה. בתקופת השלטון הסובייטי אזור דיליג'אן היווה אתר נופש לצלמי קולנוע, אמנים, מלחינים וסופרים שהגיעו לכאן בכדי לקבל השראה. היום זהו מרכז תיירותי המציע מספר B&B טובים לצד בתי הארחה סובייטים משופצים.
אין ספק שיופיו הפסטורלי של המקום יכול לספק השראה בשפע. העיר מוקפת ביערות עבותים ונוף ההרי שהוא חלק משמורת הטבע דיליג'אן. במהלך הקיץ ניתן לראות את הכפריים המקומיים מובילים את עדרי הבקר במורד ההרים אל אזורי המרעה, ואת המקומיים אוספים פטריות ועשבי תיבול ביערות.
מדיליג'אן ניתן להגיע בסיור יום לכנסיות החרטסין (Haghartsin) וגושאבאנק (Goshavank) היפהפיות.
 

וואיוטס דזור (Vayots Dzor) וסיוניק (Syunik)
מחוזותיה הדרומיים הנידחים של ארמניה מחוברים לירוואן בעזרת כביש מהיר אחד וחיוני. וואיוטס דזור (ערוץ היגון) נקרא כך בשל היסטוריה של רעידות אדמה הרסניות באזור. זהו אזור נהדר מחוץ למסלול התיירות הרגיל אותו ניתן לראות בטיולים רגליים, טיולי סוסים או טיולי גי'פים.
מדרום נמצא מחוז סיוניק המלא בכנסיות עתיקות ומנזרים, כפרים קטנים בהם מכינים וודקת פירות תוצרת בית, יערות ושטחי מרעה. כאן ניתן לראות שרידים לתרבויות העתיקות שחיו באזור.
 

גוריס (Goris)
זוהי העיירה המרכזית באזור סיוניק. גוריס מתאפיינת בבתי אבן עם מרפסות נאות ושדרות שלאורכן עצים. קצב החיים כאן הוא איטי. אין כמעט מסחר או תעשייה והעיר נותנת תחושה של חזרה אחורה בזמן.
כדאי לבקר בעיר המערות המוזרה הנמצאת מעברו השני של הנהר, וללכת לראות את העמודים הוולקנים מעוררי התהייה שניצבים במדרונות התלולים שמעל העיירה.
מכאן אפשר לצאת לטיולי יום ארוכים לטאטב (Tatev), לקניון וורוטאן או למערות חנדזורסק (Khndzoresk).