החופים בפנמה נהדרים ומזמינים לשבת בבטלה בשמש, לשנרקל או לחתור בקיאק | צילום: Luis seco

פנמה סיטי (Panama City)
בירת פנמה, הנושאת את שם המדינה, היא מרכזה המסחרי והכלכלי. זוהי עיר קוסמופוליטית עטורת גורדי שחקים, עם קו רקיע המזכיר יותר את נופה של מנהטן מאשר את מרכז אמריקה. לצד החלק המודרני שוכנים החלק הקולוניאלי של העיר, קאסקו וייחו (Casco Viajo, המכונה גם קאסקו אנטיגוגו), ופנמה וייחו (Panama Viejo) – חורבות עיר הבירה המקורית. העיר מציעה שפע של חיי לילה שוקקים, מסעדות ופאבים, שופינג ומרכזי קניות, ושלל אתרים מעניינים בסביבתה.

בקאסקו וייחו ניתן להתרשם משרידי האדריכלות הקולוניאלית מהמאה ה-17 ואילך. עיר זו נוסדה ב-1673 לאחר נפילתה של פנמה וייחו, והיא בנויה על שטח אדמה הבולט מן העיר אל תוך מפרץ פנמה. בתוך בית אלגנטי משוחזר ששימש בעבר את החברה הצרפתית שניסתה לבנות את תעלת פנמה במאה ה-19, שוכן מוזיאון המוקדש לאותו פלא הנדסי נודע (Panama Canal Museum). בסמוך לו נמצא המוזיאון להיסטוריה של פנמה (Museum of Panama History). כדאי לפקוד את הכנסייה סן חוזה (San Jose) מהמאה ה-17, כיכר בוליבאר (Bolivar Plaza), בית העירייה הניאו-קלאסי, קתדרלת מטרופוליטן שנבנתה בין השנים 1796-1688, ארמון הנשיאות מ-1922, שרידי מנזר סנטו דומינגו (Santo Domingo), התיאטרון הלאומי מ-1908, המוזיאון לאמנות דתית קולוניאלית והמצבה לזכרם של 22 אלף הפועלים שמצאו את מותם בניסיון הצרפתי לבנות את תעלת פנמה.

פנמה וייחו היתה למעשה מקום היישוב הראשון של פנמה סיטי. כאן ייסדו הספרדים את היישוב הראשון לחוף האוקיינוס השקט באמריקה ב-1519, ומכאן החלו את משימתם לכבוש את דרום אמריקה. בשיאה התגוררו בה כ-10,000 תושבים, עד להריסתה בקרב עם הפיראט האנגלי הנרי מורגן ב-1671. לאחר הריסתה נבנתה קאסקו וייחו כתחליף לעיר ההרוסה. ניתן לבקר בשרידים שנותרו מהעיר העתיקה, שלצדם פועל מוזיאון המציג ממצאים מן האתר. למרבה הצער, רוב הכיתובים במוזיאון הם בספרדית בלבד.

הדרך הטובה ביותר להתרשם מקו הרקיע המודרני של פנמה סיטי, היא לצפות בו מ-Amador Causeway. בחפירות לבנייתה של תעלת פנמה הוצאו ממקומם יותר מ-159 מיליון טון של אבנים ועפר. חלק מהכמות הגיע לאזור זה והפך לדרך הנכנסת אל פנים הים, ומחברת בין ארבעה איים קטנים לחופה של פנמה סיטי. המסלול, שאורכו כקילומטר וחצי, חביב על רוכבי האופניים וחובבי הג'וגינג. באיים יש שלל מסעדות ובתי קפה, חנויות, מרינה ליאכטות ואקווריום.

מקום מוצלח נוסף לתצפית על האזור הוא גבעת אנקון (Ancon Hill), המשקיפה על פנמה סיטי ועל פתח התעלה המפורסמת. העלייה ברגל לראש הגבעה נמשכת כחצי שעה, והיא עוברת ביער גשם ירוק ומלבלב. לרגלי הגבעה שוכן האתר לוס פואבליטוס (Los Pueblitos), כפרים מיניאטוריים המייצגים את התקופה הקולוניאלית והתרבות האינדיאנית.

בשולי העיר נמצא הפארק הלאומי מטרופוליטן (Parque Natural Metropolitano), המשתרע על פני 2,650 דונם. זהו יער גשם ממש בתוך שטח העיר, נגיש במיוחד גם למי שאינו רוצה להתרחק מהעיר הגדולה. במסלולי ההליכה הקצרים העוברים ביער הגשם ניתן לפגוש נמלים גוזרות, פרפרים, אליגטורים ועוד. כדאי להמשיך אל הגנים הבוטנים (Summit Botanical Gardens), בהם צומחים יותר מ-15 אלף צמחים, ובהם נמצא גם גן חיות המציג ציפורים ובעלי חיים האופייניים לאזור הטרופי. במקום נמצאת מושבת גידול של נשרי הארפי העומדים בסכנת הכחדה. פארק נוסף באזור פנמה סיטי, על גדות תעלת פנמה, הוא הפארק הלאומי סובראניה (Soberania). במרחק כעשרים דקות נסיעה מהעיר מגן הפארק על יער גשם מוריק, המהווה בית גידול ליותר מ-1,300 מיני צמחים ומאה מיני בעלי חיים. בתוך הפארק נמצא אתר נופש מהודר, גמבואה (Gamboa Rainforest Resort), ובו אקווריום, גנים בוטניים, תצוגת זוחלים, סיורים מודרכים, בריכות ורכבל מיוחד העובר מעל ובתוך צמרת יער הגשם. לחובבי הצפרות מומלץ לנסוע אל Pipeline Road, אתר הנמצא במרחק של כשעה נסיעה מפנמה סיטי.

האי טבוגה (Isla Taboga) מכונה "אי הפרחים", ומהווה יעד נעים לטיול יום היוצא מהעיר. האי שוכן מדרום לפנמה סיטי, וניתן להגיע אליו מהעיר במעבורת (השיט אורך כשעה). חוף הרחצה מזמין, יערות גשם ומושבות שקנאים מחכים למטיילים, כמו גם כנסייה עתיקה, ובשיט אל האי ניתן להתרשם מקו הרקיע של העיר המתרחקת. פינה של שלווה.

וכמובן, אי אפשר לשכוח את האטרקציה המרכזית באזור פנמה סיטי – שיט בתעלת פנמה.

תעלת פנמה (Panama Canal)

“תעלת הימים" של פנמה היא האתר המפורסם במדינה. במשך יותר מעשור נבנה הפלא ההנדסי, המחבר בין שני האוקיינוסים המקיפים את האמריקות – האוקיינוס השקט והאטלנטי. אורכה של התעלה הוא כשמונים קילומטר, והיא מאפשרת את מעברן של 14-13 אלף ספינות מדי שנה בין האוקיינוסים, 24 שעות ביממה, 356 ימים בשנה. בשל ההפרשים במפלס המים ובגבהים בין האוקיינוסים, הספינות מוכנסות לתוך מפלסים בדמות תאי ציפה ענקיים (Locks), המתמלאים או מתרוקנים לפי כיוון ההפלגה עד שגובה מפלס המים בהם זהה לתא הסמוך. אז נפתחים השערים והספינה ממשיכה אל התא הבא. בנייתה של התעלה גבתה עשרות אלפי חיים ועלתה הון עתק. גם כיום הוצאות התפעול והתחזוקה אדירות, ומטפסות לגובה של כ-150 מיליון דולר. כתוצאה מכך מחיר המעבר בתעלה יקר מאוד, אך עדיין כדאי בעבור הספינות, בשל הקיצור המשמעותי במסלול השיט. עד סיום הבנייה, ב-1914, נאלצו כלי השיט להדרים עד קצה יבשת דרום אמריקה, להקיפה ואז להצפין שוב. כיום כל כלי שיט שמשקלו אינו עולה על 75 אלף טון יכול ליהנות מהמסלול המהיר בדמות מעבר בתעלת פנמה.

כמה פרטי טריוויה: 
• הסכום הנמוך ביותר ששולם אי פעם עבור מעבר בתעלה לא נגבה בעבור אדם פרטי בשם ריצ'רד הליבורטון, שחצה את תעלת פנמה בשחייה ב-1928. בעוד כלי שיט משלמים לפעמים עשרות אלפי דולרים, הוא נתבקש לשלם רק 36 סנט. 
• לספינה לוקח בממוצע בין שמונה לעשר שעות לצלוח את כל אורכה של התעלה. שיא המהירות שייך לספינה האמריקאית פגאסוס, שהצליחה לעבור את כל תעלת פנמה בשעתיים ו-41 דקות בלבד ביוני 1979. 
• מפתיחתה בקיץ 1914 ועד 2006 עברו בתעלה יותר מ-922 אלף כלי שיט. 
• בתקופת בניית התעלה נחפרו יותר מ-159 מיליון טון עפר ואבן. הכמות האדירה הזו פוזרה בין הג'ונגלים של פנמה וערים שונות, וחלקה שימש להרחבת שטח האדמה של פנמה, למשל במקום בו עומדת כיום העיר בלבואה.

מפנמה סיטי ניתן לצאת לסיורי שיט בתעלה. כדאי לעצור בדרך במרכז המבקרים מיראפלורס (Miraflores Visitor Center), השוכן בצדו המזרחי של תא הציפה הסמוך לסכר מיראפלורס. במרכז ישנן תצוגות בנושא ההיסטוריה של התעלה, הסביבה הביולוגית בה היא עוברת, דרך פעולתה וחשיבותה לכלכלה העולמית. מהרציף ניתן לראות בנוחות את פעולתו של תא הציפה.

מידע נוסף על תעלת פנמה 

איי סן בלאס (San Blas)
אח, השקט האינסופי. אחרי גורדי השחקים האולטרה מודרניים של פנמה סיטי, איי סן בלאס מהווים שינוי תהומי ומבורך. הארכיפלג הנפלא כולל יותר מ-370 איי חול קטנים וציוריים, מעוטרים בקוקוסים, הנטועים בים הקאריבי התכול. תושביהם של האיים הם אינדיאנים משבט קונה, השומרים על תרבותם הייחודית. אל האיים מגיעים בטיסות יומיות היוצאות מפנמה סיטי. ברגע שהגעתם כל אשר עליכם לעשות הוא להתמכר לשלווה. החופים נהדרים ומזמינים לפרוש מגבת ולהשתרע בבטלה בשמש, המים הצלולים ממול מציעים אפשרויות רבות לצלילה ושנורקלים בין שוניות נאות (עונת האביב היא הזמן הטוב ביותר לצלילה באזור), או לחתירה בקיאק. אפשר לשוט בין האיים בסירה, לבחור באקראי אי ולשוטט בו כמגלי ארצות, לבקר בכפרים אינדיאנים מקומיים ולהתרשם מאורח החיים וממלאכות היד המקומיות. האזור האוטונומי של שבט הקונה כולל גם פיסה של יער גשם בתולי בחוף פנמה, בו ניתן לבקר בסיורים מאורגנים וליהנות מהצמחייה הירוקה, צפייה בבעלי חיים ומפלים.

איי בוקס דל טורו (Bocas del Toro)
בוקס דל טורו הוא ארכיפלג יפהפה נוסף בים הקאריבי, השוכן לחופה הצפוני של מערב פנמה. איי בוקס דל טורו שונים באופיים מאיי סן בלאס – התשתית התיירותית יותר מפותחת ומודרנית, עם שלל אתרי נופש ברמות שונות ומסעדות. הנופים הנפלאים הופכים את קבוצת האיים לאחד מאתריה החשובים ביותר של פנמה, ואף שימשו בעבר את יוצרי "הישרדות" לצילומי אחת העונות של סדרת הריאליטי המפורסמת. החופים חוליים וזהובים, המים תכולים וצלולים, ויערות גשם סבוכים מציעים בריחה מהשמש אל טבע רוחש ופרוע.

האדם הלבן הראשון שביקר באיים היה כריסטופר קולומבוס, ב-1502. במרוצת השנים הפך האזור לחביב הפיראטים, אחר כך למוקד סחר בבננות וקקאו, וכיום מהווה התיירות ענף כלכלי חשוב ומתפתח במהירות מפתיעה.

אל האיים ניתן להגיע באמצעות טיסת פנים, או באמצעות מעבורת היוצאת מאלמירנטה (Almirante).

חלק משוניות האלמוגים של בוקס דל טורו מוגנות במסגרת פארק לאומי ימי. הצלילות במקום נפלאות. כדאי לצאת לסיורים ביער הגשם, לחפש בינות לצמחייה ציפורים מקומיות ובעלי חיים. ביער הגשם של האי רד פרוג (Red Frog Island) למשל, ניתן לפגוש עשרות צפרדעים זעירות בצבע אדום עז. באי המרכזי קולון (Colon Island) יש חופים טובים לגלישת גלים.

בוקטה (Boquete)
בוקטה היא היעד המרכזי בהרים המכוסים יער עננים במערב פנמה. זוהי עיירת הרים מקסימה המוקפת נופים מרהיבים, וסביבה יערות, מפלים, נחלים וגידולי קפה. הבונוס המיוחד באזור הוא מזג האוויר – קריר באופן מענג, כל כך שונה מהאקלים הטרופי החם והלח. לא פלא שבשנים האחרונות אמריקאים רבים בוחרים לבלות את שנות הפנסיה שלהם במקום יפה זה.

מבוקטה ניתן לצאת לסיורים באזור, למשל בחוות הקפה, סיורי רכיבה על סוסים, ראפטינג בנהר Chiriqui Viejo, גלישה באומגה מעל צמרות עצי היער, סיורי הליכה וטרקים, סיורי צפרות לחיפוש אחר הקצאל (הציפור הלאומית של קוסטה ריקה וחביבת הצפרים) ועוד.