בעקבות הגעת הטיבטים לאזור דהרמסלה ומכוח אישיותו הכובשת של הדלאי לאמה, הפך כפר הגולים לאחד ממרכזי המטיילים החשובים בהודו. כמה מקומות ודרכים להכיר את הבודהיזם הטיבטי מקרוב
 |
| לפני הכניסה לרחבת המקדש משתרך תור ארוך של נזירים טיבטים, המבקשים להכנס לטיצ'ינג ולשמוע שיעורים מפי הדאלי לאמה. | צילום: שמעון לב |
כתב: שמעון לב
מקלוד גנג' (McLoed Ganj), לב לבה של הגלות הטיבטית, הוא כפר קטן השוכן רק 12 קילומטר מצפון לעיירת ההרים דהרמסלה (Dharamsala) אך 500 מטר גבוה ממנה. מעליו מתנשאות כחומה בצורה הפסגות המושלגות של רכס דהולה דהאר (Dhaula Dhar). בכפר יש מסעדות, חנויות ספרים מצוינות, בתי קפה ואינטרנט, הקרנות סרטים, מנזרים, מרכזי לימוד למערביים ומלונות רבים. בצדי הדרכים בנויים זה על זה צריפים ובתים, שבהם חיים בצפיפות רבה כ-6,000 פליטים טיבטים. בעונות נוחות מהלכים ברחובותיו הראשיים של הכפר מאות תיירים לצד תומכי טיבט ותלמידי בודהיזם.
הגולים הטיבטים הגיעו להודו בשנת 1959, עשר שנים לאחר שפלשה סין הקומוניסטית למולדתם. מתחילת הכיבוש (1949) ועד היום נרצחו ומתו ברעב יותר ממיליון ומאתיים אלף טיבטים, ונהרסו כמעט כל המנזרים בטיבט (מתוך 6259 מנזרים שרדו רק כשמונה). בשנת 1959, לאחר הידרדרות נוספת ביחסים עם הסינים, נמלט הדלאי לאמה, מנהיג הטיבטים, מארמון פוטלה (Potala) שבלהסה (Lhasa), ובמסע ארוך ומפרך על גבי יאקים, כשהוא מחופש למשרת ומלווה בקומץ אנשים, חצה את רכס ההימלאיה והגיע להודו. הממשלה ההודית העניקה לדלאי לאמה ולמלוויו מקלט מדיני ומעמד של פליטים, והמנהיגות הטיבטית התיישבה בכפר מקלוד גנג' שבמדינת הימצ'ל פרדש (Himachal Pradesh).
היום, אחרי עשרות ישיבה בגלות, הטיבטים מנהלים בהודו מנזרים ומרכזי לימוד, ממשלה גולה, מכוני מחקר ותרגום, רשת חינוך טיבטית עצמאית וארגונים להגנה על זכויות אדם. גאוותם הגדולה של הטיבטים הגולים היא על נוכחותו של הדלאי לאמה ה-14 בקרבם, זוכה פרס נובל לשלום ואישיות נערצת בכל העולם. באופן פרדוקסלי נראה שלמרות אובדן העצמאות ולמרות השבר הגדול, הבודהיזם הטיבטי זוכה היום לפופולריות רבה ולפריחה תרבותית, ספרותית ואקדמית שנובעות דווקא מהיציאה לגלות ומהחשיפה לעיני העולם המערבי.
בעקבות הגעת הטיבטים לאזור ומכוח אישיותו הכובשת של הדלאי לאמה הפך מקלוד גנג' לאחד ממרכזי המטיילים החשובים בהודו, זאת למרות מיעוט האטרקציות התיירותיות שבו. לאחרונה נעשה האזור כולו מרכז לימוד במגוון תחומים, לאו דווקא בודהיסטיים או טיבטיים, למשל רייקי, מסז', יוגה, בישול, מדיטציה ועוד. גם המורים מגיעים מכל רחבי הודו והעולם, והמפגש עם הטיבטים, שהיה בעבר אבן שואבת למטיילים באזור, איבד ממרכזיותו. יתרה מכך, הצפיפות והזיהום שבמקלוד גנג' הפכו את הכפרים ההינדואיים הסמוכים, דהרמקוט (Dharamkot) ובהגסו (Bhagsu), למרכזי הלינה והאוכל של המטיילים הישראלים המציפים את האזור, ולעתים הם אינם מבקרים אפילו במקדש הטיבטי המרכזי ואינם מודעים לקיומם של אתרים המציעים היכרות מרתקת עם התרבות הטיבטית המיוחדת, על דתה וטקסיה.
ימים יגידו איך תשפיע הנוכחות הישראלית הבולטת בכפרים האלה על מרקם היחסים השברירי ממילא המתקיים בין הפליטים הטיבטים, האוכלוסייה ההודית והמטיילים מכל העולם. על כל פנים, מי שישכיל לצאת מן הכפר הנוח ולהכיר מקרוב את הבודהיזם הטיבטי, יוכל לעשות זאת באמצעות כמה אירועים ומקומות מרכזיים:
בשמחה תמיד: חגיגות ראש השנה בגלות
בסביבות חודש מרץ חוגגים הטיבטים את הלוסאר (Losar, "שנה חדשה"), ראש השנה הטיבטי. הלוסאר נחוג בימים הראשונים של השנה הטיבטית, ולכבודו לובשים הטיבטים את בגדי החג המרהיבים שלהם, מנקים ומקשטים את בתיהם ועורכים תפילות חגיגיות במנזרים. על תפילות אלה אמר פעם הדלאי לאמה בהומור שכדאי שילמדו מהיהודים לקצר בתפילות משעממות ולעשות את החגים משפחתיים יותר.
עם תום טקס התפילה במקדש צוגלאג קהאנג (Tsuglag Khang, בית התפילה המרכזי והאתר הבודהיסטי החשוב ביותר באזור), יוצא הדלאי לאמה אל הרחבה הגדולה של המקדש ונואם בפני הנזירים והמוני התושבים הטיבטים שהשכימו קום, עמדו בתור כדי לתפוס מקום ברחבה הגדולה, והמתינו לנאום הזה שעה ארוכה בהתרגשות ובסבלנות. אחרי הדרשה עובר הדלאי לאמה בין הקהל הרב, לוחץ ידיים, מתעכב לשוחח. השהות במחיצתו היא חוויה מעצימה, ומרגש לראות את הערצתם של הטיבטים ולחוש באישיותו הכובשת של אחד מגדולי המנהיגים המוסריים והדתיים החיים כיום.
ביום החג השני עוברים הטיבטים מבית לבית ומתארחים זה אצל זה לאכילת ממתקים ולשתיית בירה טיבטית. הטיבטים מסבירי פנים וחייכנים עד אין קץ, וכדאי מאוד להצטרף אליהם ולבקר באחד מבתיהם. אחרי הצהריים מתקיים אירוע מרהיב שבו תולים המאמינים אלפי דגלי תפילה טיבטיים על גבעה מתחת למקדש, במסלול העלייה לרגל המקיף את כל אזור המקדש. האירוע ססגוני למדי ובסיומו מתקיימים ריקודים טיבטיים ונערך טקס זריקת קמח לכבוד השנה החדשה.
לוסאר
תקופה: בסביבות חודש מרץ, יומיים-שלושה
מיקום: מתחם צוגלאג קהאנג
הטיצ'ינג: לא למלומדים בלבד
מיד לאחר הלוסאר נפתח ברחבת מקדש צוגלאג קהאנג הטיצ'ינג (Teaching) של הדלאי לאמה, שבו הוא מלמד טקסט בודהיסטי חשוב בטיבטית במשך עשרה ימים, בבוקר ואחרי הצהריים. את דרשותיו באים לשמוע מאות נזירים ונזירות טיבטים בגלימותיהם האדומות, נזירים מערביים ותלמידי בודהיזם טיבטי. אף על פי ששיעוריו של הדלאי לאמה מיועדים לתלמידי בודהיזם מעמיקים ובקיאים, רבים מהמשתתפים הטיבטים באים בראש ובראשונה כדי לראות אותו ולהאזין לו, ולא כדי להבין את השיעור על כל רבדיו. השיעורים אורכים כמה שעות, והישיבה הממושכת על הרצפה מתוך הקשבה וריכוז היא קשה. ולמרות זאת, כדאי מאוד להצטרף לשיעור אחד לפחות.
טיצ'ינג
תקופה: מיד לאחר הלוסאר, עשרה ימים, בבוקר ואחרי הצהריים
מיקום: ברחבה הגדולה של מקדש צוגלאג קהאנג
הערות: כדי להשתתף יש לגשת למשרד האחראי, היושב בדרך כלל על הכביש לבהגסו, ולקבל ממנו אישור ליום אחד (התאזרו סבלנות). אסור לצלם ואין להכניס מצלמות למתחם. דרישה זו נאכפת בבדיקות ביטחון קפדניות. יש לבוא בלבוש מכובד וצנוע, וכדאי להביא כרית, מחצלת, בגדים חמים ומים. אם לא נכנסים, אפשר לשכור רדיו בגלים קצרים ולקלוט תרגום סימולטני של השיעור לאנגלית.
לפרטים נוספים ולאישורים אפשר לפנות ללשכת הדלאי לאמה.
צוגלג קהאנג: הנצחה והתחדשות
במתחם צוגלג קהאנג, הממוקם במרחק דקות הליכה אחדות ממרכז הכפר, עומדים כמה מהמוסדות החשובים ביותר לטיבטים באזור דהרמסלה, בהם מקדש צוגלג קהאנג, מנזר נמגיאל (Namgyal), מעונו הרשמי של הדלאי לאמה והמוזיאון ההיסטורי. מתחם זה הוא המקום האידיאלי לראות בו את הבודהיזם הטיבטי חי ונושם. כדאי להגיע בשעות הצהריים ולהתבונן בקבוצות של נזירים טיבטים מבצעות תרגילי עימות ולוגיקה (debating) תוך שהם מכים בחוזקה על ידם המושטת קדימה ומגחכים כשעמיתם משיב טענה מופרכת. כדאי לבוא גם בסיום היום, כשהמבוגרים, הלבושים בבגדים טיבטיים מסורתיים, והצעירים, הלבושים בג'ינס ובטריקו, מסובבים את גלגלי התפילה, מקיפים את המקדש ומשתטחים ממושכות בפתחו.
בתוך המקדש יש חלל תפילה גדול שבמרכזו פסלי ברונזה גדולים של בודהא, של אוואלוקיתשווארה (Avalokiteshvara, אל החמלה הטיבטי) ושל פאדמאסאמבהווה (Padmasambhava, המלומד ההודי שהביא את תורות הבודהיזם לטיבט), ואפשר לשבת שם. יש לבוא כמובן בלבוש מכובד וצנוע ולנהוג ביראת כבוד ובשקט. ניתן להסתובב במתחם המקדש בחופשיות למעט באזורי המגורים של הנזירים, ומומלץ לצעוד במסלול העלייה לרגל, המקיף את כל אזור המקדש. מסלול זה עמוס דגלי תפילה, גלגלי תפילה, סטופות (מבני קודש בודהיסטיים) ואבנים שמנטרות טיבטיות חקוקות עליהם. משך ההקפה הוא כחצי שעה.
דמטון קהאנג (Demton Khang) הוא מוזיאון היסטורי-פוליטי קטן ומרגש המעוצב בסטנדרטים גבוהים וחריגים בהודו. הוא מחולק לנושאים, מבוסס על צילומים והסברים ועוסק בהיסטוריה הטיבטית, בהכחדת התרבות, בהעברת אוכלוסייה סינית לטיבט (Chinezation) ובחזון הדמוקרטי של טיבט העצמאית. בקומה השנייה יש פינת זיכרון למיליון ומאתיים אלף הנרצחים הטיבטים. כיאה לתפיסת המאבק של הדלאי לאמה בכיבוש הסיני על ידי אי-אלימות ומתוך חמלה בודהיסטית, גם המוזיאון אופטימי ורגשות הזעם כלפי הסינים מוצגים בו במתינות. כחלק מתהליך הקמת המוזיאון נוצר גם ארכיון ממוחשב של תמונות של טיבט, והוא ממוקם ליד בנייני הממשלה.
את המוזיאון יזמה והקימה קבוצה ישראלית קטנה המכונה יטי"ב (ידידי טיבט בישראל). מפעילי המוזיאון שומרים על קשר הדוק וחם עם ישראלים, ואף על פי כן רוב המטיילים הישראלים נשארים לרבוץ במרכזי הכפרים ואינם מבקרים בו. מכל מקום, מומלץ מאוד לבקר במוזיאון וללמוד בצורה מסודרת ובהירה על הטרגדיה הטיבטית.
מתחם הספרייה: לומדים, מושלים ומרפאים
הספרייה ובנייני הממשלה הטיבטית הגולה שוכנים באמצע הדרך ממקלוד גנג' לעיירה דהרמסלה. נוסף על האפשרות לעיין בספרים, הספרייה הטיבטית מציעה גם מבחר הרצאות יומיות בפילוסופיה, תרבות ובודהיזם טיבטי, וכן קורסים שנתיים בטיבטית מדוברת, בציור טנקות (יצירות אמנות דתיות) ועוד, בדרך כלל מפי מדריכים טיבטים.
זהו מקום לימוד מצוין למתעניינים בתרבות טיבט, ובייחוד לאלה הבאים לתקופה קצרה ומסתפקים בהרצאות יומיות. הספרייה משמשת מקום מפגש לתלמידים, לחוקרים ולמתנדבים הזרים המסייעים לטיבטים. בקומה הראשונה של הספרייה שוכן גם המוזיאון לתרבות טיבט.
משכנה של הממשלה הטיבטית הגולה מחולק לתחומי פעילות, בהם חינוך, משפט, פנים ועוד. אמנם אין במקום אטרקציות תיירותיות לשמן, אך זוהי הזדמנות פז לצפות בעבודתה של ממשלה גולה שפועלת כמעט בלא אמצעים, ולחוש דרכה בטרגדיה הטיבטית המלווה באופטימיות מידבקת.
הספרייה
הגעה: יש קיצור דרך ברגל מהצומת שליד מקדש צוגלאג קהאנג. העלייה חזרה ברגל תלולה ואורכת כחצי שעה.
סמוך לספרייה שוכן המן צה קהאנג (Men Tsee Khang), המכון הטיבטי לרפואה ולאסטרולוגיה ומרכז המחקר של הרפואה הטיבטית. למתעניינים בתחום כדאי מאוד לבקר במכון, ואפשר לגשת לאבחון ולקבל טיפול בקליניקות המצויות בו. לא הרחק משם אפשר לבקר במנזר קטן אך חשוב מאוד, מנזר נצ'ונג (Nechung), שבראשו עומד נצ'ונג, האורקל הרשמי של הדלאי לאמה.
מנזר שהרב לינג: שומרים על הגחלת
מנזר שהרב לינג (Sherab Ling) הוא מנזר יפהפה החבוי בלב יער לרגלי ההרים, בנוף פסטורלי ושליו ובמרחק שלוש שעות נסיעה מדהרמסלה לכיוון העיר מנדי (Mandi). המנזר משתייך למסדר קרמה קגיו (Karma Kagyu), אחד מארבעת המסדרים הבודהיסטיים-טיבטיים, שבראשו עומד הקארמפה (Karmapa). כיום, המסדר הדומיננטי מבין הארבעה הוא מסדר גלוג פה (Gelug Pa), שבראשו עומד הדלאי לאמה עצמו, וגם לשני המסדרים האחרים יש מנזרים באזור. בראש מנזר שהראב לינג מכהן השני בדרגתו במסדר קארמה קגיו, הלאמה סיטו רינפוצ'ה (Situ Rinpoche), ומנזר זה הוא העתק של מנזר פליול
(Pelyul) שהיה מרכז הלימוד החשוב ביותר של הקארמפה בטיבט ונהרס בכיבוש הסיני. במנזר מצויים שני גסט האוסים מבודדים, וזהו מקום נפלא לבלות בו כמה ימי התרגעות.
מהמנזר יוצא מסלול הליכה יפהפה ושליו העובר בכפרים וביערות ומגיע אל הכפר הטיבטי ההינדואי ביר (Bir). ביר הוא כפר קטן המרוחק מהצפיפות ומההמולה של מקלוד גנג' ולפיכך מאפשר מפגש שקט יותר עם הטיבטים. סמוך לביר נמצא גם מנזר טשי ג'ונג (Tashi Jong), וכדאי לבקר גם בו.
מנזר שהרבלינג
הגעה: מונית מדהרמסלה או אוטובוס לביר ומשם ברגל או בג'יפ שכור
לינה: יש במקום שני גסט האוסים, ואפשר להזמין בהם מקומות
רוואלסר: האגם של כולם
24 קילומטר דרומית-מערבית לעיר מנדי, בלב ההרים ובגובה 1,360 מטר מעל פני הים, נח אגם רוואלסר (Rewalsar). האגם קדוש לטיבטים, לסיקים ולהינדים. הנוף מקסים, ועולי רגל רבים מכל הדתות מגיעים לאגם ומשרים עליו אווירה דתית, צבעוניות וקדושה. ואף על פי כן, רק מעטים התיירים הפוקדים אותו.
על גדות האגם שוכנים כמה מנזרים טיבטיים, מנזר בהוטני, גורדווארה (gurdwara – מקדש סיקי) ומקדשים הינדואיים, ואפשר להקיף אותו ברגל. במעלה ההר נמצא האתר החשוב מכולם לבודהיזם הטיבטי: המערה שבה התבודד במדיטציה המורה הבודהיסטי הגדול פאדמאסאמבהווה, שהפיץ את הבודהיזם הטנטרי בטיבט ומכונה בפי הטיבטים גם גורו רימפוצ'ה (Guru Rimpoche). זהו אחד המקומות הקדושים ביותר לטיבטים, והוא תמיד מלא עולי רגל. גם היום נזירים ונזירות טיבטים מתבודדים במערות הרבות שבאזור, וזו הזדמנות לפגוש אותם. כל אזור האגם הוא חגיגה של עלייה לרגל, מקדשים, סטופות, דגלי תפילה ונזירים ונזירות קירחים וחייכנים שישמחו לשוחח עם מערביים.
אגם רוואלסאר
הגעה: אוטובוס ממנדי ואליה
שמעון לב – צלם ואמן
תודת הכותב ליקי פלאט ממקלוד גנג' על עזרתו