העיר רודוס/ חומות וסמטאות

 צעידה ברחוב האבירים, ביקור במוזיאונים מקומיים, מנוחה בפארק ירוק והתרגעות בחמאם תורכי. סיור בעיר ששימשה אכסניה לעמים ולמבקרים שונים
 

בעיר העתיקה. מבוך נפלא של סמטאות מרוצפות באבן | צילום: ברוך גיאן

כתב: ירון אמיתי

העיר רודוס, הנמצאת בקצה הצפוני של האי רודוס, בנויה על לשון יבשה, המסתיימת בקודקוד צר. רודוס מחולקת לשני חלקים עיקריים – העיר העתיקה, הצלבנית, והעיר החדשה והירוקה, שאופיה איטלקי דווקא.

העיר העתיקה, על חומותיה וסמטאותיה, היא מוקד העניין העיקרי באיי הדודֶקאנֶס כולם. כאן נמצאים המבנים ההיסטוריים, המוזיאונים העיקריים והרובע היהודי העתיק. מלבד אלה פזורים בעיר העתיקה גם פנסיונים צנועים, שיתאימו לכיסו של המטייל העצמאי.

בעיר החדשה יש לא רק מאות בתי מלון, קזינו, מסעדות ובוטיקים למיניהם, אלא גם חיים מקומיים. בעיר רודוס מתגוררים כ-40,000 תושבים, המרוכזים בעיקר בשכונות הדרומיות של העיר החדשה. אליהם מצטרפים אלפי זרים שהשתקעו ברודוס, וגם 10,000 סטודנטים, הגודשים בחורף את הקמפוס המקומי של אוניברסיטת הים האגאי.

טחנות רוח מקשטות את המזח של הנמל העתיק, מַנדראקי (Mandhraki, "מכלאת צאן" ביוונית), שממנו יוצאות הפלגות טיולים לאיים אחרים ולתורכיה. מקור השם בצורה של הנמל העגול והכמעט סגור, המזכיר מכלאת צאן.

היסטוריה נושמת בכל אבן
העיר העתיקה של רודוס, אחת השמורות והיפות בערים הימיביניימיות של אירופה, מוקפת בחומות שעוביין מגיע עד 12 מטרים ובחפיר עמוק. הביצורים הוקמו ב-1480, כאשר ראשי מסדר יוחנן הקדוש חיזקו את העיר לקראת מתקפה מוסלמית. הגשרים הנטויים מעל החפיר מובילים, דרך עשרה שערים הקבועים בחומה, אל תוככי העיר העתיקה – מבוך נפלא של סמטאות המרוצפות בחלוקי אבן, קשתות אבן, כיכרות ומסגדים – הנושאת ניחוחות תורכיים ואיטלקיים.

את הטיול בעיר כדאי להתחיל בשער החירות (Eleftherias), הנפתח לכיכר סימיס (Simis). שם, בצל ברושים ובוגנוויליאות, נמצאים שרידי מקדש אפרודיטה, שהוקם במאה השלישית לפני הספירה. בסמוך נמצאת האכסניה של בני אוֹבֶרן (Auvergne), שבה התגוררו חברי אחת משבע האגודות הלאומיות ("לשונות") שהרכיבו את מסדר ההוספּיטאלרים. האכסניות, ששופצו בסגנון איטלקי אחיד, סגורות לקהל.

אנשי שש ה"לשונות" האחרות התגוררו באכסניות שברחוב האבירים (Ipotoon), שנבנו במתכונת זהה: קומה ראשונה לסוסים, קומות עליונות לרוכביהם. הרחוב המרשים שופץ בידי האיטלקים, שפינו את תושביו, הסירו את מרפסות העץ התורכיות הבולטות ושִחזרו את חזיתות האבן הגותיות, הקודרות משהו. באכסניות האבירים פועלים כיום מוסדות תרבות ממשלתיים, ומלבד פכפוך המים במזרקה התורכית שבאמצע הרחוב, אין כאן סימן חיים.

ארמון ראשי המסדר הסמוך (Palace of the Grand Masters), שנבנה במקור במאה ה-14, עוצב כהעתק של ארמון האפיפיורים באַוויניון שבצרפת. ב-1856 נהרס הארמון בהתפוצצות של מחסן תחמושת, שהחריבה את מחצית העיר וגבתה 800 קורבנות. ב-1937 יזם המושל האיטלקי האחרון שיפוץ, במטרה להכשיר במקום אתר מגורים הולם לדוצ'ה מוסוליני ולמלך ויקטור עמנואל: גרמי מדרגות משיש מובילים לקומה השנייה, שקושטה בציורי קיר שבהם מוטיבים מהמיתולוגיה היוונית וברצפת פסיפס הלניסטי, שהובאה לכאן מהאי קוס. דרך אגב, מוסוליני והמלך לא ביקרו במקום מעולם.

הארמון משמש כיום אכסניה למוזיאון מצוין, העוסק בין השאר בהיסטוריה של רודוס בימי הביניים.

אחרי הביקור בארמון, חוזרים ויורדים ברחוב האבירים, עד כיכר מוּסוּ (Mossou), שבה ובסביבתה מרוכזים כמה מוזיאונים. במבנה ששימש בעבר כבית החולים של מסדר הטמפלרים שוכן כיום המוזיאון הארכיאולוגי, שבו מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו באי. שימו לב בעיקר לפסלים ההלניסטיים הנמצאים במוזיאון, ובהם "אפרודיטה של תאלאסיה" ו"אפרודיטה של רודוס", שבו נראית האלה כשהיא מייבשת את שערהּ הפרוע.

ממול נמצא המוזיאון לאמנות דקורטיבית, המציג אריחי קרמיקה מעוטרים מתורכיה, תלבושות עממיות ועבודות רקמה שנאספו באיי הדודקאנס. במוזיאון הביזנטי הסמוך יש ריכוז לא מרגש של איקונין וחפצי קודש מכנסיות חרבות ברודוס ובכאלקי.

ממשיכים מזרחה ברחוב אֶרמוּ (Ermou), אל מזרקת קסטלאניה שבכיכר איפּוקראטוּס (Ipokratous). הכיכר היא לב-ליבה של העיר העתיקה, וסביבה מבלים תיירים עד שעות הלילה המאוחרות. מדרגות מטפסות מהכיכר אל בניין הקַסטֶלאניה, הצמוד לחומה. בימי הביניים הוא תִפקד כבורסה וכבית הדין של סוחרי העיר.

בהמשך, בכיוון דרום-מזרח, מוביל רחוב אַריסטוטֶלוּ (Aristotelou) אל הרובע היהודי. במרכזו, בכיכר הקדושים המעונים היהודים (Plateia Evreon Martyron), יש מצבת זיכרון לנספים בשואה. כ-1,800 מיהודי רודוס, שלא היגרו בעוד מועד, חיו ברובע עד גירושם לאושוויץ ב-1944. מוקד חיי הקהילה היה בית הכנסת "קהל שלום", בסמטת סימִיוּ (Symiou).  בית הכנסת שופץ, ובחגים הוא נפתח לתפילות.

מרודוס היהודית נחזור מערבה, לביקור ברודוס העות'מאנית. כאן תמצאו מסגדים שונים, ובהם מסגד איבּרהים פּאשה (Ibrahim Pasha), שנבנה ב-1531 וחזיתו המסוגננת בולטת עד היום בשוק הישן של העיר, ומסגד רֶגֶ'פּ פּאשה (1588) הנמצא בכיכר דוריֶיאוס (Dhorieos).

המסגד הידוע ביותר ברודוס הוא מסגד סולימאנייה (Sulimaniye). כדי להגיע אליו, ממשיכים ברחוב אומירוּ (Omirou) מערבה, וממנו פונים צפונה ברחוב איפּודאמוּ (Ipodhamou). מול המסגד חסר הצריח (זה נהרס ב-1989) פועלת הספרייה התורכית, שבה מאוחסנים כתבי יד נדירים של הקוראן.

בסמטת אורפֶאוּ (Orfeou), בדרך אל שער ד'אַמבּוּאז (D'Amboise), נמצא עוד מבנה תורכי – מגדל שעון נאה. את הסיור בעיר העתיקה אפשר לקנח בחמאם, שנבנה ב-1558 ופועל עד היום בכיכר אַרידנוס (Ariadhnos). הרחצה בחמאם מתבצעת בשני אולמות נפרדים – אחד לנשים ואחד לגברים – והקליינטורה המעורבת כוללת יוונים ותורכים מקומיים, בתוספת תיירים, ממש כמוכם. לא לשכוח להביא מגבת!

עבר והווה בעיר החדשה
העיר החדשה, שתוכננה ונבנתה ברובה בשנות הכיבוש האיטלקי, נעימה, מרווחת וירוקה. את סביבות נמל מנדראקי מפארים מבני ציבור גרנדיוזיים: בית העירייה, מִנהלת הנמל, הדואר, התיאטרון העירוני – הניצב מול מסגד מוראד ראיס (Mourad Reis) – והשוק החדש, המתומן. גם המועדון הימי, במזח הצפוני של נמל מַנדראקי, הוא פנינה של האדריכלות האיטלקית של ראשית המאה העשרים.

כדאי לבקר באקווריום המעניין, הנמצא בקודקוד הצפוני של האי. כאן תוכלו לצפות בדגים ובבעלי חיים אחרים האופייניים לים התיכון.

בתי המלון הגדולים מרוכזים בשכונת איקסיה (Ixia) שבחוף המערבי של העיר. דרומה משם, במעלה גבעה, נמצאת שכונת מוֹנטֶה סמית (Monte Smith) – רובע מגורים השונה מאוד באופיו מאזורי התיירות. בשכונה יש שרידים ארכיאולוגיים מרודוס ההלניסטית, ובהם האצטדיון, האודיאון ומקדש לאפולו. כשני קילומטרים וחצי דרומית לעיר נמצא פארק רודיני (Rodhini), ובו חורשות, פלג ועדר צבאים. באוגוסט מתקיים בפארק פסטיבל יין.