אטיטלן / יצירה של אגם

אגם אטיטלן משתרע מלוא העין, תכלכל או ירקרק, וסביבו הרי געש וכפרים ססגוניים. לכל כפר אופי שונה: באחד מאמינים באל העושר, בשני שוררת אווירת שאנטי, ומאחר אפשר לטפס על הר געש

כתב: גילי חסקין

דון פדרו מאכף את סוסו. בן תערובת שדמו האינדיאני נמהל היטב בדם אבותיו הספרדים. צלעותיו הבולטות של הסוס נשמעו היטב לעקביו הנוקשים. לפני שנים, כשהוא והסוס היו צעירים יותר, הציל אותו הסוס מכדורי הגרילה. באשר לי, נראה כי שנות רכיבתי בשבילי המושב לא הניבו את התוצאות הנדרשות.
מדריך ותיק, דון פדרו זה. במשך שנים הוא מוביל מטיילים אל פסגת הר הגעש טולימן (Toliman), ושמו עבר מפה לאוזן במסעדות ה"גרינגוס" (כך מכונים הזרים בכל אמריקה הלטינית) של פַנַחַצ'ל
(Panajachel). כעבור כשעתיים אנחנו חונים למרגלות הר הגעש, וצלליתו המאיימת של ההר מזדקרת מעלינו. כוסית של תה, מנוחה קצרה, ואנו מתחילים לטפס, מתמודדים עם החשיכה ועם תלאות הדרך לפסגה.
"אנחנו כאן", הוא מכריז. אני מביט בחשכה שמסביב ולא מבין לאן הגענו. מולי ראיתי פס אפרפר באופק, מתרחב והופך לצהוב. הכתמים שבאפילה הפכו לעצים, הגושים לגבעות, הנקודות הזוהרות לבתים, ובתווך, בין הרי הגעש, ממש למטה, נגלה במלוא הדרו אחד היפים באגמי העולם – אגם אטיטלן (Atitlan).
האגם, השוכן באזור ההררי במערב גואטמלה, נוצר כתוצאה מפעילות וולקנית (המומחים חלוקים אם מדובר בקלדרה, כלומר לוע של הר געש שהתפוצץ, או שמא זרם של לבה שפרץ מהר הגעש סן לוקס טולימן חסם את יציאת המים). בבקרים נראים פני האגם חלקים כמראה, אך שקט זה עלול להתגלות כבוגדני, שכן באזור מנשבות רוחות הגורמות לעתים לסערות. למזג האוויר, כמו גם לעונה ולשעה, יש השפעה על צבעו של האגם: לעתים הוא כחול עמוק, לעתים תכלת השמים, ולעתים הוא לובש גוון ירוק יותר, כצבע האזמרגד. לסימפוניית הצבעים נוספות הגבעות הירוקות ופסגות הרי הגעש שמסביב: אטיטלן (3,537 מטר), טולימן (3,158 מטר) וסן פדרו (2,995 מטר).

יחי ההבדל
האגם יפהפה, אבל מה שהכי מעניין בו נמצא דווקא מסביבו. מלבד הרי הגעש, שמזדקרים ממש מעל לקו המים, שזורים סביבו 16 כפרים, תריסר מהם קרויים על שמות השליחים. בכפרים חיים בני שלושה שבטים הנבדלים זה מזה בלבוש, בשפה ובתרבות, אך כולם צאצאי המאיה: הצוטוהיל (Tzutuhil) חיים בגדה הדרומית, הקאקצ'יקל (Cakchiquel) מצפון-מזרח לאגם והקיצ'ה
(Quiche) בצפון-מערב.
הם נבדלים זה מזה בשפתם, אבל השונות הכי מקסימה בין השבטים היא הצבעוניות המשתוללת בבגדיהם, כאשר לכל יישוב הייחוד שלו. הבולטים ביותר הם תושבי סולולה, הלבושים בבגדים עשויים רקמה צפופה, ותושבי סנטיאגו אטיטלן, שלהם פונצ'וס וחולצות רקומות.
בעבר היו השבטים מעין ממלכות קטנות שנשלטו על ידי קבוצות לוחמים. כאשר הגיע לכאן פדרו דה אלברדו, המצביא הספרדי שכבש את גואטמלה ב-1524, הוא זיהה את הסכסוכים הפנימיים והיטיב להשתמש בשיטת "הפרד ומשול". הוא נעזר באנשי הקאקצ'יקל נגד הצוטוהיל, ולאחר שהכניע אותם, פנה נגד בני בריתו.
בינתיים, התושבים הושפעו מהפרנסיסקנים והדומיניקנים, שהצטרפו לכובשים וחפצו להציל את נשמתם הכופרת של הילידים, ומאז – כמעט 500 שנה – תושבי המקום הם קתולים. יחד עם זאת, ניתן לזהות באמונתם שרידים לתקופה הפרה-קולומביאנית (לפני שקולומבוס דרך על אדמת אמריקה). בשנים האחרונות פתחו מיסיונרים אוונגליסטים בתי ספר חדשים ומוסדות סעד, וכפריים רבים נוהים אחריהם.
לכל אחד מהכפרים היושבים לשפת האגם ובקרבתו יש ייחוד ואופי משלו. הנה הזמנה להיכרות וטיול בכמה מהם.

פנחצ'ל: המקום של הזרים
פַנַחַצֵ'ל (Panajachel), המכונה לעתים פַנַה, הוא כפר גדול המונה כ-500 תושבים ומשמש כמרכז ל"גרינגוס". הכמות הגדולה של הזרים המטיילים וחיים כאן העניקה למקום את הכינוי "גרינגוטֶנַנְגו" – מקום הזרים.
בפנחצ'ל נמצאים בתי מלון ובתי הארחה בכל מחיר ובכל קטגוריה, מסעדות בתי קפה, אינטרנט קפה, חנויות ספרים, דוכנים לממכר מזכרות, חנויות המציעות עבודות יד ברמות שונות, קורסי ספרדית, ומשרדי נסיעות המארגנים טיולים בסביבה. בכפר עצמו אין הרבה מה לראות, אך זהו בסיס נוח לסיורים באזור והמעגן העיקרי של הסירות. האטרקציה העיקרית כאן היא שיטוט חביב על שפת האגם, אגב תצפית על ההרים, שיחה בטלה עם מקומיים ועם בעלי וילות מגואטמלה סיטי שמגיעים לסופי שבוע וחגים, וקניית מזכרות צבעוניות. פינות החמד של פנחצ'ל וסביבותיו כוללות את שמורת אטיטלן (Reserva Natural Atitlan), המזמנת מפגש עם ציפורים, קופים ופרפרים לאורך שביל עטור צמחייה המוביל למפרץ, ואת לה גלריה (La Galeria), שבה מוצגים ציוריו של האמן נאן קוס, המתאר את חיי הכפר.

סנטיאגו אטיטלן: הבית של משומון
רחובות נטולי סדר ותכנון, בני צוטוהיל ששומרים באדיקות על מסורתם האינדיאנית (גם אם בלבוש נוצרי) ואל עושר נערץ הם סוד קסמו של סנטיאגו אטיטלן (Santiago Atitlan). החיבור בין נצרות קתולית לאמונות מקומיות בולט במיוחד בדמותו של משומון (Maximon), אל העושר. אנשי הכפר מגיעים לחלות את פניו של משימון עם משקה חריף, מזון וסיגריות, ומבקשים ברכה והצלחה. מצד שני, אם תצליחו להגיע לתהלוכה היפהפייה הנערכת בכפר בסביבות חג הפסחא, תראו את אותו משומון קשור לצלב בקאפלה ליד הקתדרלה, כשהוא מסמל את דמותו של יהודה איש קריות. בחג הפסחא עצמו נערכת התהלוכה, שבה מציגים את ישו ואחריו קושרים את משימון.
לכפר כדאי להגיע בשיט, בסירות ציבוריות או שכורות החוצות את האגם, כך נהנים גם מן הנוף. ואם כבר, כדאי לבקש מהשייטים שייקחו אתכם לאחד מהקופראדיאס (Cofradias, מסדרי אחווה שמאגדים כמה משפחות סביב אבי אחת המשפחות החזקות), משם למשומון ולבסוף לקתדרלה. במזבח שלה יש גילופי עץ יפים, ואפשר לראות כיצד הוכנסו לסצינות הנוצריות אלמנטים מתרבות המאיה. מומלץ לשלב בשיט את הכפר סן אנטוניו פאלופו (San Antonio Palopo), שהגברים בו לובשים חצאיות. מסנטיאגו אטיטלן אפשר גם לצאת לשעתיים וחצי של טיפוס אל המיראדור
(Mirador), נקודת תצפית נהדרת על האגם למרגלות הר הגעש אטיטלן.

סן פדרו: בגלל השאנטי
הוא אינו יפה במיוחד, סמטאותיו לא מרוצפות, ואין בו אטרקציות מופלאות למעט נוף האגם. אז מה יש בסן פדרו (ובשמו המלא: San Pedro de la Laguna)? המוני צעירים מכל העולם, בתי קפה ואינטרנט, מקומות ללימוד ספרדית, מעיינות חמים, מיקום נוח ליציאה לטיולים, אווירת שאנטי שמזכירה את סיני – והכל בזיל הזול.
מהכפר אפשר לצאת לטיפוס על הר הגעש סן פדרו, שמבין הרי הגעש של אטיטלן הוא המתון ביותר. לפני שיוצאים מומלץ לשכור מדריך בכפר (כשלושה דולרים למטייל), ואם תרצו – גם סוס (מחירו עלול להגיע ל-1.80 דולרים לשעה). הטיפוס לא קשה, אורך כארבע שעות ומזמן תצפית יפהפייה. השביל ברור, אך עדיף לצאת עם מדריך.

סן מרקוס: בגלל הרוח
במרחק עשר דקות שיט בסירה מסן פדרו שוכן הכפר סן מרקוס (ששמו המלא הוא San Marcos de la Laguna), העומד כמעט בהיפוך לשכנו: זהו מקום קטן בעל יופי שקט ומראה אירופי, רחובות מוצלים וגינות מטופחות. אולי זה מה שהפך את הכפר למרכז רוחני חובבי הרייקי, השיאצו, המדיטציות ושיטות טיפול אלטרנטיביות אחרות. הפעילות הרוחנית מתקיימת במרכז מדיטציה הנקרא לאס פירמידס (Las Piramides).

סולולה: בגלל הצבעים
אל סולולה (Solola) כדאי להגיע ביום שישי ולצאת קודם כל לסיבוב בשוק של גודינס
(Godinez). הדרך לשם משגעת (כדאי לשלב קטעי הליכה רגליים), והשוק עצמו ססגוני וכמעט בלי תיירים. בשוק תוכלו לרכוש את רצועות הבד הרקומות לתפארת, שנקראות וויפילֶס (Huipiles). משם כדאי לצאת בהליכה אל בית הקברות הצבעוני, ממנו נשקפת תצפית מופלאה על האגם.

סן לוקס טולימן: חוזרים להר הגעש
סן לוקס טולימן (San Lucas Toliman) הוא כפר עם אטרקציה אחת מרכזית: הוא שוכן למרגלות הר הגעש הדרמטי טולימן. הטיפוס להר ארוך וקשה, אך המראה קסום. העלייה אורכת כשמונה שעות והירידה כחמש שעות. מקובל לצאת לדרך בחמש אחר הצהריים, לטפס בלילה (רצוי בליל ירח), לצפות בזריחה ולרדת. לאור מקרי השוד, כדאי לצאת בקבוצה מאורגנת דרך אחד ממשרדי הנסיעות שבפַנַחַצ'ל (בחלקם יש מלווים חמושים).
ניתן ללכת רגלית סביב הר הגעש טולימן עד לסנטיאגו אטיטלן ולמחרת להמשיך ללכת, כחמש-שש שעות הליכה נוספות, סביב הר סן פדרו עד לסן פדרו דה לה לגונה (כשש שעות הליכה). לרציניים – הקפתו של האגם אורכת כשלושה ימים ומעניקה מבט כללי על האגם, נופיו ויושביו.

תודה ליורם עשת-אלקלעי על עזרתו.