מי שמחפש רומנטיקה קרוב לבית יוכל למצוא אותה, ובגדול, בירדן. שם אפשר למצוא רומנטיקה לעשירים ולמפונקים, ורומנטיקה אמיתית שאם רק תתנו לה, תוביל אתכם למקורות סוד הקסם המזרחי.
אמרתי לנהג המונית שייסע מהר, חיוורת מציפייה ומהתרגשות נכנסתי למלון Moevenpick שבצפון ים המלח. אחרי הכל, לא כל יום יש לך מאהב שמגיע מבגדד. כשנכנסתי ללובי מ' היה רכון על המחשב הנייד שלו. איך שראיתי את העיניים שלו רציתי למות, כי בחורה לא נוסעת כל הדרך לירדן בשביל לפגוש גבר שרוצה רק לישון. אולי זה היה המזל שלי כי במקום להסתגר איתו בבקתה הנבטית (חדר במלון) ולבלות כמקובל במקרים של פרידה ממושכת, הסתובבתי בין מסעדות הפאר עד שהגעתי ל-Zara Spa. מבחוץ כלום, אבל מבפנים רבותי – מדובר בגן עדן אמיתי. יש במקום בריכות מקורות בתקרות זכוכית צבעונית ובריכות תחת כיפת השמים, מסעדת גורמה ומסאז'ים מכל סוג ומין, אבל גולת הכותרת היא כורסאות שיש טובלות בבריכה שטעות אופטית מחברת אותה לים המלח. ברגע שמתיישבים בכורסה מתחיל הג'קוזי לפעול, ואת יושבת, מביטה בנוף המדהים וחושבת, האמת שלא חשבתי על כלום כשמ' הגיע. וככה, כשהסנטר שלי מתחכך בשפת השיש, ראינו את השמש שוקעת בהרים של ארץ ישראל.
בפעם הבאה קבעתי איתו קצת יותר דרומה. אאודה או ריבחי יחכו לך בגבול, הוא אמר.
חציתי את הגבול ליד אילת ובצד השני חיכה לי איש גבוה ושחום לבוש לבן. נכנסנו ל- 4X4 ודהרנו באוטוסטרדת המלכים. הוא סטה מהדרך והפסקתי לנשום – מרחבים אדומים וסגולים נפרשו לפני. זה ואדי רם שלנו, שמעתי אותו לוחש. קניונים ענקיים רובצים למרגלות צוקים והרים שהגבוה שבהם הוא ג'בל רם. השקיעה והזריחה מדגישות את צבעי האדום-סגול ואבן החול הנובית יוצרת תצורות פנטסטיות במרחב. אין בתי מלון, אין אורות ניאון, אין תעשיית תיירות, ומה עם מ'? גם הוא איננו? שביל החלב נראה בבירור בשמים והרכב נעצר. עשרות לפידים דלקו בין הצוקים, שמעתי מתופפים, שביל של לפידים נדלק ומ' בא מולי וחיבק אותי. הובלתי למרכז המחנה, שם היו הריקודים בעיצומם, המוזיקה ענטזה בין מזרח למערב, ובין לבין אחז מישהו במיקרופון ודקלם שירה ערבית שהסתלסלה ישר לתוך הלב. היקר מחיי/ היפה מחלומותי/ קחני מהמציאות והרחיקני/ הרחק הרחק אני ואתה לבדנו… הקהל נמס, והריקודים התלקחו ביתר עוצמה. שלושה צעדים מהמחנה ואנחנו מתגלגלים בדיונות השותקות האינסופיות. התעוררנו בזריחה למדבר סגול-ורדרד.