טיפים והמלצות

 מלון שזכה לתואר– "מלון ההומואים המפואר והראשון בעיר". העסקים במקום כנראה פורחים והקהילה הגאה גדולה מספיק כדי להצדיק את קיומו של המוסד הייחודי הזה. העיצוב מוקפד, הקהל מעונב ונאה ובריכת השחייה מרווחת.

 מלון פאר שמכיל את כל המרכיבים הדרושים, כולל שוער, ריצוף שיש ושירות מצוין. בקומה ה-23 יש את בריכת השחייה הכי טובה בעיר, תחת כיפת זכוכית. כל זה מעל הרחוב הכי רחב בעולם. המלון מארח גם את אחת המסעדות הטובות בבואנוס איירס – Tomo 1.

 מלון שקט ומאופק שקצת חריג בנוף הסואן והסוער של בואנוס איירס. יש לו חצר פנימית וחיצונית והביין משומר עם חיפויי עץ מקוריים נאים. החדרים מצוינים, בעיקר אלה שבקומות העליונות שעולים קצת יותר ושווים את התוספת.

הבניין משנות העשרים של המאה העשרים והמלון מעוצב להפליא. הבעיה היחידה טמונה בעובדה שהוא מציע רק שבעה חדרים בשתי קומות שמעלית עתיקה מחברת ביניהן. החדרים עוצבו לפי סגנונות אמנות – פופ, ארדקו וכדומה. מסעדת הבית טובה ופופולרית.

 חזית הבניין מושכת הרבה תשומת לב. למעשה זו מזכרת לתקופה בה ניצב בית ההארחה הזה בלב רובע החלונות האדומים של בואנוס איירס. כיום שכונת פלרמו וייחו היא אחת הסוערות עיר, עם הרבה ברים עכשויים ומקומות בילוי נחשבים. זה מקום לינה מצוין לבעלי תקציב נמוך שרוצים לחסוך. רוב החדרים עוצבו בידי אמנים מקומיים ולא כולם באיכות דומה, אבל המקום נעים ונוח.

 המלון שוכן בבית עתיק מן המאה ה-19. במהלך שיפוץ המבנה שימרו את האדריכלות הייחודית ואפילו כמה מן הרהיטים המקוריים ששימשו את בעלי הבניין. התקרות גבוהות, הרצפות טרהקוטה אדומה והרבה ירק מטופח ברחבי המלון. המקום מתאים בעיקר למשפחות או לקבוצות חברים שרוצות לשהות ביחד. המיקום נוח – בשכונת סן טלמו המרכזית.

הגענו בשלהי הקיץ, המקום נראה מנומנם. הקשנו על הדלת, בטוחים שאיש לא יענה ונלך לדרכנו בלי שום דבר שירענן לנו את המדבר של אחרי הטיול. אבל אבי סרגוסטי דווקא פתח, ואחרי שנרגענו מההפתעה הוא הטעים אותנו ביוגורט עזים מעולה ופרש גבינה בסגנון קממבר ("עוד מעט יהיו גבינות נוספות") שעולבת בלי רחמים באחיותיה המונחות על מדפי הסופרמרקט. באוגוסט אין הרבה גבינות אבל ביתר השנה יש גם צפתיות, לבנה וגבינות קשות.

הרעב שהתפתח אחרי טיול בנחל חוורים ובעין עבדת הוביל אותנו לחוות נאות. זכרנו את גבינות העזים שקנינו בה פעם, בדרכנו חזרה מעוד הרפתקה דרומית. וידאנו שיש מספיק (היינו שבעה והיינו מורעבים) והתיישבנו מול הנוף המדברי. התפריט, שמוגש רק בחגים, כלל גבינות, ירקות, זיתים, לחם ולימונדה. הגבינות לא אכזבו גם הפעם: הצפתיות הנהדרות במגוון תיבולים (סומק, עירית, בצל, סומסום, זעתר), הגבינה בסגנון קממבר, היוגורטים עזי הטעם, כדורי הלבנה השמנמנים – כולם מעולים. ה"מסביב" היה סתמי. גבינות לקחת אפשר לרכוש בכל עת, ארוחות מוגשות רק לעתים. בררו לפני ההגעה. 

את החווה הקימו לאה וגדי נחימוב וילדיהם ב-2003 אחרי שטיפחו במשך שנים חלום על חווה חקלאית-תיירותית. בחווה מגדלים עזים, מייצרים גבינות ומארחים ללינה בארבע בקתות, נטולות טלוויזיה או ג'קוזי. בלילות ירח מלא מומלץ לטייל באזור. 

מחיר: 480 שקל לזוג באמצע שבוע, 600 שקל בסוף שבוע, כולל ארוחת בוקר

אם תרצו להביא את ניחוחות יפו אליכם הביתה, מומלץ לעצור אצל אבנר ורמי ולקנות ממבחר הנקניקים, הסלטים הביתיים, החמוצים, העוגיות ושאר המתוקים. אבנר ורמי ישמחו לתת לכם טעימות קטנות שיעזרו לכם לבחור.
שעות פתיחה: א'-ה' 20:00-8:00, ו' 17:00-8:00

מאז 1936 אופים כאן בורקסים במילויים שונים. הבצק פריך ולא שמנוני מדי, ומילוי תפוחי האדמה והגבינה שטעמנו היה נהדר. אפשר לשבת על כסאות הפלסטיק על שדרות ירושלים, או לקחת לדרך.

ברחוב יפת 138 שוכנת הגלידריה הוותיקה והפופולרית שזכתה למעריצים רבים. תור של מבוגרים וילדים משתרך ליד הדוכן, והמוכרים מגישים את הגביעים הנכספים במיומנות ובאדיבות. הבאנו למקום מומחה גלידה אמיתי, כזה שבכל מסעדה מזמין לקינוח כדור גלידת וניל, והוא ליקק את האצבעות.