טיפים והמלצות

הנסיעה בכביש המתפתל באזור בית אורן היא חוויה שמצריכה ריכוז. בלילה חורפי העצים נראים כאילו הם עשויים מגזרות נייר, והכביש צופן פניות אפלות: פתאום גשר צר, אחריו עלייה תלולה, אין ספק שזו דרך מפתיעה. בתום העלייה תגיעו לבוסתן הכרמל, מבנה מואר בחמימות, עליז ומסקרן שמזכיר פונדק של פיות. מחנים את האוטו ורצים בגשם פנימה. נכנסים למבואה, היישר לזרועותיו של אח עצים גדול, שמשמש גם פינת העישון של המקום, כי בפנים אסור. מבט חטוף מגלה אנשים מחייכים שבאו לראות הופעה או סתם לרקוד בערב גשום.
הכיוונים המוזיקליים שבוקעים מהבוסתן הם אתני, אתני-אלקטרוני, רגאי ושאנטי-הוליסטי. אבל עזבו הגדרות, הכי טוב לבוא, לשמוע ולהתחמם, או כפי שבעלי המקום מכנים זאת: בית שהקול קורא בוא.
המקום פתוח בכל יום שלישי, ובימי חמישי רק כשיש הופעה. שווה להרים טלפון ולהתעדכן. 

הגעה: אם מגיעים מכביש 721, חולפים על פני בית אורן עד שמגיעים לצומתT (צומת דמון). בצומת פונים שמאלה לכיוון חיפה, ואחרי כקילומטר רואים משמאל את בוסתן הכרמל

לבית מזרח מערב שביפו, בית ערבי עם תקרות גבוהות ומקומרות, חצר חלומית ואווירה ביתית וחברית, כדאי להגיע כדי לשמוע מוזיקה אתנית ומוזיקת עולם שמשלבות סגנונות שונים. את הבית המיוחד הקים המוזיקאי ישראל בורוכוב, שאת השראתו המוזיקלית הוא מגדיר "חיה בעלת שלושה ראשים": מוזיקת עולם-אתנית, רוק-ג'אז ומוזיקה קלאסית. ישראל הקים את הבית אחרי שצבר רקורד מרשים בנגינה עם שלום חנוך, רמי פורטיס, אריאל זילבר, צביקה פיק ועוד. מאוחר יותר פנה ישראל לעסוק במוזיקה קלאסית בשיתוף תזמורות סימפוניות ישראליות. החלק השלישי והמשלים בא לידי ביטוי בפרויקטים ניסיוניים בתחום המוזיקה האתנית ובהקמת הלהקה "הברירה הטבעית".
עוד הרבה לפני שמושגים כמו מוזיקת עולם ומוזיקה אתנית התגלגלו על כל לשון, הקים ישראל את אנסמבל מזרח-מערב, שבו שיתפו פעולה מוזיקאים מכמה תרבויות. חברי האנסמבל הופיעו בארצות הברית, ביפן ובאירופה. "ניסינו ליצור שפה רב תרבותית מוחלטת שאין בה ז'אנר מארח, אלא כולם שווים לחלוטין", מסכם ישראל את חזונו, ובבית מזרח מערב אפשר לשמוע חלק מהניסיונות המרתקים האלה ליצור משהו שונה והרפתקני. יש להתקשר או לשלוח דוא"ל כדי לבדוק מתי מתקיימות הופעות וכדי לקבל תוכנייה.

קפדוקיה היא אזור קלאסי לטיול בלוז. טיול שבו אין צורך להגיע לאתר מסוים, כי כולו קסם. אין צורך להגיע לפסגה, כי אין פסגות. בעצם גם אין גבעות, עמקים או חורשות. כדי לתאר את קפדוקיה אני נדרש לצורות נוף ייחודיות: פטריות ענקיות, חרוטים, עמודים, מכתשים משונים. הצבעים? לא תמצאו כאן ירוק טרופי עז או חום הררי, ואף לא צהוב מדברי. הצהוב כהה משל הנגב, החום בהיר משל הרי השומרון. הירוק עדין. השמים כחולים, כחולים מאוד. לומר שהנוף דרמטי או עוצר נשימה, מרגיש לי כמו החמצה. הנוף כאן הוא פשוט אחר מכל מה שהכרתי – זוהי ארץ הירח. 

בחרנו להשתקע בגרמה (Göreme), עיירה מקובלת על טיילים שיש בה כל מה שטיילים צריכים ואין בה מה שלא צריכים – מלון מפואר, טיילת, חנויות מותגים ותעשיית תיירות אגרסיבית. יש אתרי קמפינג שאפשר לתקוע בהם יתד תמורת מעות אחדות, אכסניות לינה משותפת ומלונות זולים וזולים פחות. מסעדות, פאבים ובתי קפה. אפשר לטייל מעט ברגל, אבל דווקא כאן גיוון באמצעי התחבורה מעצים את החוויה לאין שיעור. כמי שמעדיף כמעט תמיד לכתת את רגליו, צריכה להיות לי סיבה טובה מאוד לנהוג כאן אחרת, והאמינו לי, יש. כדאי לנסוע מעט, לבהות בנוף. אין מה למהר, ממילא לא תוכלו לראות הכל היום, ומחר – מחר גם כן יום. 

תוכלו לשכור כאן אופניים, קטנוע, מכונית או כדור פורח (כן!) ולצאת מהעיירה לאינסוף החוויות שהאזור הזה מציע: המוזיאון הפתוח, עמק הוורדים, הערים התת-קרקעיות, ציורי הקיר, אמנות הקדרות בחרס, הכרמים והיקבים. בדרך, אחרי משחק מחבואים סוריאליסטי בשכונה שלמה חצובה בסלע מהתקופה החיתית, ולפני שתרדו לבאר שמתגלה לאחר מכן כעיר תת-קרקעית (יש שם מאות כאלה), אפשר לקנות בקבוק יין באחד היקבים, לשבור אבטיח בפאתי כפר ושוב לשבת לנוח על אבן. אם תפגשו עץ שזיף או תאנה, איש לא יעצור בעדכם מלקטוף, או טוב מכך – לאכול ישר מהעץ. וכשאני אומר עיר תת-קרקעית – אני מתכוון לכך. זה לא מקום לקלאוסטרופובים. עשרות אולמות, חדרים, מחילות אופקיות או מאונכות שבהן יש צורך לפעמים בחבל שהמדריך כבר הביא איתו (אי אפשר, ולא מומלץ, להיכנס למקום כזה לבד, אלא אם כן אתם מתכוונים לעבור לגור שם). גם פנס גדול הוא לא ישכח להביא, אבל תיהנו יותר אם תביאו גם פנסים אישיים. הערים ריקות מאדם אך לא מחפצים: שאריות בדרגות שלמות שונות של בתי בד, גתות, מדרגות, גומחות, ציורי קיר, עיטורים מסותתים באבן, עצמות. סיור כזה יכול להימשך שעה עד ארבע שעות. אני הייתי יכול לחזור על כך שוב ושוב. 

במרחק של כשעה וחצי נסיעה, בשילוב אוטובוס, טרמפ אחד במשאית עתיקה לצלילי מואזין, ועוד אחד עם ארכיאולוג סקוטי והאייפוד שלו, מצאנו את עמק אילהארה (Ilhara). שם אכלנו ארוחת בוקר במסעדה על צלע הר ואחר כך הלכנו לאורכו של ואדי מפותל אך לא תלול, פעם בנחל ופעם ביבשה. משני צדי הנחל יש קירות גבוהים ובהם משובצות עשרות כנסיות עתיקות חצובות בסלע שאפשר להיכנס מאחת מהן ולצאת מאחרת. ובפנים, למי שרוצה (ואני רציתי), אפשר לזחול, לטפס, לחקור פנימה עם הפנס את עומק המחילות ואת הפרסקאות המהממים ביופיים ובשלמותם. לא חייבים להיכנס לכל הכנסיות, כולן יפות, וכמו כל דבר, גם זה יכול להימאס. הטיול לאורך הנחל ענוג וחמוד כשלעצמו, ומלבד זאת, זה טיול בלוז, ועוד בארץ הירח.

בברהל נמצא מוסטפא, שיש לו פנסיון וגם הוא מצייד במפות המסלול לפסגה ומקבל יפה את האורחים. הטלפון שלו: 90-466-8262031 או 90-544-3446217. 

ביוסופלי אפשר להשיג מפה של המסלולים באזור באחת מחנויות כלי הכתיבה שיש בהן מכונת צילום, ובעבור סכום פעוט מצלמים מפה. 

לפני שנה פגשנו שם גם איש ששמו דואן, ששימש נציג האו"ם לתיירות באזור, בעיקר לפיתוח תיירות למנזרים. יש לו כתובת דואר אלקטרוני (dogan@choroh.com, undpyusufeli@ttnet.net.tr) ומפות מסלולים והוא מוכן לכל עזרה, כולל קפה במשרד. יש לו גם אתר: www.dakap.tr. 

לאלה מכם שגילם מתקדם יותר והם לא בנויים לטרקים בלבד, כמונו, כדאי לישון כמה ימים ביוסופלי ולטייל שם ובאיידר בדולמושים או ברגל. אנחנו שכרנו רכב בטרבזון – לא הכרחי אך נוח – וטיילנו על פי מסלולי טיולי הג'יפים. בסופו של דבר המקומיים נוסעים במכוניות ולא בג'יפים, כך שגם הפיאט הגיעה לכל מקום. משכיר הרכב הזול ביותר בטרבזון היה אברהים, והרכב עלה לנו 300 דולר לשמונה ימים (לא בעונה הבוערת). משרדו נמצא בתוך חנות השווארמה שלו, בחלק הצפוני של טרבזון. אין לי פרטים מדויקים יותר. 

ככלל, טיול בקצ'קר הוא חוויה מדהימה גם למי שחווה את תורכיה באיסטנבול, בקפדוקיה וכדומה. הנוף ובני האדם קיבלו אצלנו ציון 10.

לפני כחצי שנה בילינו חודשיים בבלקן (יוון, אלבניה, מקדוניה, קוסובו וחזרה ביכטה דרך חופי תורכיה). אנחנו בני 27. הוא טייל ותיק והיא – בפעם הראשונה עם תרמיל על הגב. 

השבועיים בדרום אלבניה היו פשוט חלומיים. כל לילה כשהלכנו לישון – אם באוהל על הר קרוב לכוכבים, אם במלון בבניין קומוניסטי לשעבר, ואם על מיטה מוצעת בסדינים פרחוניים אצל מקומיים לבביים – שאלנו זה את זה: זה אמיתי? 

האנשים שפגשנו היו חמים ומכניסי אורחים וסקרנים ונחמדים בצורה שקשה לתאר. הם סירבו לגבות תשלום על קפה בבתי קפה (לפחות ארבע פעמים במקומות שונים, פשוט כתגובה לכך שידענו להזמין קפה באלבנית). הם התעניינו מאוד בחיים בישראל. בכל כפר שבו עברנו הזמינו אותנו לבתים לאכול, לשתות, לישון, לשחק עם הילדים. בכל בית כזה שנשארנו בו ללילה ציידו אותנו באוכל "לדרך", בפתקים לקרובים שגרים בכפר הבא ("תארחו אותם יפה", עד כמה שהצלחנו להבין), בהרבה עצות טובות ובדאגה כנה לשלומנו. גם הצלע המנוסה בינינו טוען שכזאת הכנסת אורחים נדיבה הוא עוד לא פגש. 

נסו לעצור טרמפים באלבניה – ולא תצליחו. עוד לפני שתרימו אצבע כבר תעצור מכונית קטנה, עם משפחה שלמה, כולל תינוק ואקורדיון. אבל לא נורא, אם הם אלבנים הם כבר ימצאו דרך לקחת גם אתכם וגם את התרמילים. 

חשוב לציין שהסתובבנו עם מילון בגודל של קופסת סיגריות (מילון באלבנית: Fyalor) והתקשורת עם מי שפגשנו התנהלה באלבנית ובשפת גוף בלבד. בסופם של שבועיים הגענו גם לשיחות מורכבות ממש. לא תאמינו כמה מהר לומדים כשאין ברֵרה. למרות הפחד שזה יכול לעורר – להגיע לארץ זרה בלי להבין מילה מהשפה המדוברת בה – זו חוויה מומלצת. תקשורת המינימלית ביותר בשפתם מעוררת אצל האלבנים רגשות של פליאה והכרת תודה על הפתיחות שלך, המטייל, על הסקרנות שלך כלפיהם, וזה מביא למפגשים מרתקים. 

על פי הספרים, אלבניה היא מדינה ענייה ונחשלת. על סמך מה שראינו, היא מדינה מרהיבה ביופייה ומלאה באנשים טובים. והעגבניות? מושלמות. אנחנו עוד מתגעגעים.
נשמח לענות על שאלות.

הזמר והמשורר מאיר אריאל השאיר אחריו חומרים כתובים רבים בנושאים מגוונים, החל בפוליטיקה, דרך דת וכלה בהומור. בשבע השנים שעברו מאז מותו אספה בתו שירז אריאל-דרורי את הקטעים, שרבים מהם נותרו ללא תאריך, ונדמה שהם רלוונטיים היום יותר מתמיד.
"כתביו, בדומה לשיריו, לא תמיד מובנים בקריאה ראשונה. בשפה הייחודית לו מוצגים רעיונות והצעות, רשמים והתרשמויות, וככל שמעיינים בהם מבינים שמלבד היותו משורר ייחודי הוא היה גם פילוסוף והוגה דעות", אומרת שירז על החומרים למחשבה שהותיר אביה.
בראשית הערב מספרת שירז איך מצאה את הכתבים ולמה החליטה לחשוף אותם לעיני הציבור. לאחר העיון עוברים לדיון מרתק שלא משאיר איש מהמשתתפים אדיש. לדברי שירז, מהכתבים עולים מסרים שלפיהם אפשר לחיות טוב יותר מתוך שינוי התפיסות המקובלות ובאמצעות מעבר למחשבה חיובית. 

שעות: ימי ב' מ-21:00 
מחיר: 20 שקל; למתקשים, בקבוק יין או עוגה הם תשלום מספק