טיפים והמלצות

ביולי 2005 ערכנו טיול משפחתי בקליפורניה. התחלת המסלול היתה העיר סן פרנסיסקו. לאחר מספר ימים של סיור מקיף בעיר החלטנו לצאת ולהמשיך בנסיעה דרך גשר הזהב צפונית לעיר. שם נפגשנו בעיירה הקטנה והמקסימה סוסאליטו – עיירת אמנים השוכנת באין מפריע במפרץ סן פרנסיסקו.
בעיירה משולבות השפעת חיי הים והבוהמה. בתיה בנויים בסגנון כפרי על צלעות הגבעות וסמטאותיה מפותלות. ממקומות רבים בעיירה יש נקודות תצפית מרהיבות על סן פרנסיסקו. נעים לטייל ברחוב הראשי :שדרת ברידג'ווי, לשוטט בין החנויות והגלריות ולשבת באחד מבתי הקפה והמסעדות. בעיירה מרכז מבקרים ובו מודל מוקטן של סן פרנסיסקו וכל ערי המפרץ שמסביב. בסופי שבוע מוצבים ברחוב דוכנים רבים. ממליצה בחום ,במיוחד למשפחות, לצאת בשעות אחרה"צ מההמולה התיירותית שבסן פרנסיסקו ולהגיע למספר שעות לעיירה הקטנה והשלווה סוסאליטו להפסקת קפה אל מול המפרץ…..להנאתכם

טיול על גשר ברוקלין בעת ביקור בניו יורק הוא קלישאתי כמעט כמו סיור בפסל החירות או טיפוס על בניין אמפייר סטייט. אבל בניגוד אליהם, הוא נעים. על הגשר לא תצטרכו לעמוד בתור ולהצטופף בחברת תיירים אחרים, וגם לא תצטרכו לשלם דמי כניסה. לעומת זאת, תוכלו ליהנות מהליכה נעימה על אחד הגשרים המפורסמים בעולם, להתבשם מקו הרקיע המרהיב של מנהטן, להציץ מרחוק על פסל החירות ולהביט מלמעלה על שכונת דמבו (Dumbo) בברוקלין, שמתפתחת במהירות בימים אלו.
ההליכה על הגשר אורכת עשרים-שלושים דקות, ומומלץ לערוך אותה במזג אוויר נעים. זהירות: אל תלכו על הגשר כשהטמפרטורות יורדות מתחת לאפס. עוד המלצה היא להישאר במסלול הולכי הרגל כדי להימנע מהיתקלויות פיזיות ומילוליות עם רוכבי אופניים עצבניים.
הגעה: כדאי להגיע לצד הברוקלינאי של הגשר ומשם לטייל עליו לתוך מנהטן. יש לקחת רכבת תחתית בקווים F, A, C, M, N, R, W, 2, 3, 4, 5 ולרדת בתחנה הראשונה בברוקלין.

טיול בוושינגטון פירושו חובת ביקור בבית הלבן, בינות למבנים ההיסטוריים בהם דרכה כף רגלם של שועי עולם. מעבר לכך יש ביקור חובה נוסף: במוזיאון השואה. על עצם הקמתו של המוזיאון ראויה ארצות הברית לשבחים רבים, והיא מצדיקה בכך את האמירה כי היא ידידתה הטובה ביותר של ישראל. לאורך מבנה עצום בגודלו, המשתרע על פני קומות אחדות, מתגלות זוועות השואה באמצעות תמונות, מיצגים ומופעים אור-קוליים. איש מהנוכחים במקום (שרבים מהם אינם יהודים) לא נותר אדיש לנוכח המראות הקשים הנחרתים בזיכרון. ייחודו של המוזיאון בייצוג הפן האישי של השואה. על קירות שלמים תלויות תמונות של נשים, גברים, ילדים ומשפחות, הזועקים בשתיקתם ומתוך מבט עיניהם את הסבל הנוראי שעבר עליהם. בכניסה למוזיאון מקבל כל מבקר את תמונתו של אחד הנספים בשואה, בצירוף כל הפרטים הידועים עליו. התמונה הופכת לבת לוויה, ומעניקה למבקר תחושה כאילו הוא עצמו ניצל מהזוועות. בעיני, ביקור במוזיאון השואה הוא חובה לא רק כאשר מגיעים לוושינגטון, אלא בכלל לארצות הברית.

מוזיאון הריגול הבינלאומי בוושינגטון די.סי הוא חוויה לכל מי שאוהב את עולם החשאיות. המוזיאון מתעד את ההיסטוריה של הריגול מימי התנ"ך ועד ימינו, והעובדה שהוא אמריקאי מבטיחה הרבה "צעצועים" מדליקים, כמו מצלמות מתוחכמות, יוד בלתי נראה וטכניקות הסוואה שהומצאו בהוליווד (!) עבור ה-CIA. מעבר לזה, המוזיאון נותן מידע מרתק על האופן שבו ריגול משפיע על מדיניות חוץ ועל תהליכים היסטוריים, וכולל – איך לא – גם אזכורים לא מעטים של המוסד. במקום יש מצגות אינטראקטיביות שעוסקות בהסוואה, בהישרדות ועוד, וגם אפשרות ל"בחן את עצמך" – האם אתה מתאים להיות מרגל. לאלה שנוסעים, וגם לאלה שלא, מומלץ להיכנס לאתר האינטרנט של המוזיאון, ולא לדלג על הפתיחה הכיפית.
שעות פתיחה: אפריל-אוקטובר 20:00-10:00, נובמבר-מרץ 18:00-10:00. סגור בחג המולד, בחג ההודיה ובערב ראש השנה האזרחי.

ביליתי עם משפחתי בחוף המזרחי של ארצות הברית, ובמהלך הטיול ביקרנו גם בבירת ארצות הברית, וושינגטון די.סי. עברנו בכל האנדרטאות המרשימות ונהנינו מהסנאים הרבים המסתובבים שם. כששבנו לארץ קיבלנו את גיליון מטיילים של חודש יולי 2003, שנושאו היה וושינגטון די.סי. שמחתי מאוד לקרוא בו ולרענן את רשמי מן המסע. במהלך הקריאה נתקלתי בהערה במסגרת לגבי התוכניות להקמת פסל של הנשיא רוזוולט בתוך קומפלקס האנדרטה הנהדרת שעל שמו, עם כיסא הגלגלים, ורציתי לומר שיש פסל כזה. אינני יודעת ממתי הוא מוצב שם, אבל הוא בהחלט קיים ובגודל טבעי. זו בהחלט אחת האנדרטאות היפות בוושינגטון ומומלץ לבקר שם.

הכי כיף בחורף – החלקה על קרח. אם עוד לא ניסיתם, אל תחמיצו את ההזדמנות. יש בהמון ערים באירופה ובאמריקה. המקומות הכי מפורסמים הם בניו יורק – במרכז רוקפלר ובקטע הצפוני של הסנטרל פארק. זה כיף אדיר, קל מאוד ללמוד, לא יקר לשכור את הציוד. בקיצור – אל תחמיצו. (צילום: פטריק ברודריק)

McSorley's Old Ale House הוא בר המעוצב בסגנון אירי שנפתח ב-1854. אפילו לינקולן בילה בו. הכל נעשה כאן למען שימור האווירה: החל בשבבי עץ ונסורת על הרצפה וכלה בקירות עמוסים בקטעי עיתונים, צילומים ומזכרות מהעבר. מאמרים ושירים נכתבו על הבר הזה, ואמנים פרסמו אותו בציוריהם. בשנות הארבעים זכה McSorley's לתואר "הבר הידוע ביותר באמריקה" לאחר שהמגזין Life הקדיש סדרת כתבות לאווירתו ולחיי לקוחותיו הקבועים. אמנם יש בבוסטון ברים נושנים עוד יותר, אבל McSorley's הוא הבר הפתוח ברציפות הוותיק ביותר בארצות הברית כולה. אזהרה: ייתכן שהחרדל בכוסות שעל השולחנות זקן כמו הבר עצמו. הוא בהחלט קרוש. המלצר (זה תמיד אותו מלצר מבוגר) כעוס ולא סימפטי, ובכל זאת זה המקום הטוב ביותר לשתות בו בירה בפתיחת ערב של הרפתקאות באיסט וילג'. השולחנות העגולים מעטים, כך שהמבקרים נאלצים לשבת בחברת זרים ולשוחח איתם, והבירה שמופקת במקום מגיעה תמיד בשתי כוסות קטנות במקום בכוס אחת גדולה, וכך מתקבלת תחושה של צ'ופר. מדהים לגלות שרק ב-1970 הותר לנשים להיכנס למקום.

קפה-מסעדה ג'אז, כך ה- Garage מגדיר את עצמו. את האוכל והקפה לא ניסיתי, אבל ישבתי על הבר, לגמתי אלכוהול ושמעתי ג'אז. ה- Garage הוא אופציה מתוחכמת יותר מ-Arthur’s, וגם כאן תוכלו לשמוע מוזיקה חיה אבל באווירה הדורה יותר, במקום מעוצב ומוקפד. המוזיקה טובה, אין ספק, אבל אין פה הרגשה ביתית. זה מקום כיפי מאוד לבוא עם חבורה, כי יש הרבה מקום לשבת. ובכלל, ה- Garage מומלץ מאוד לבילוי בשעות הערב היותר מאוחרות, כי ההופעות פה מתחילות בדרך כלל אחרי 22:30 ונמשכות עד שתיים-שלוש לפנות בוקר. בימי שבת וראשון מנגנים ג'אז גם בצהריים. לפני שאתם מגיעים, הציצו בלוח ההופעות שמתפרסם באתר האינטרנט.

Angelo and Maxie's היא מסעדת סטייקים עם תפריט מגוון הכולל גם מנות שאינן בשריות. האוכל מצוין והמנות גדולות. 

אומרים שהשוקולד ב- City Bakery הוא השוקולד הכי טעים בניו יורק. הכי טעים לאכול אותו מוקדם בבוקר עם מין עוגיית בראוני מלאה בצ'נקים של שוקולד שמבטיחה לספק את התשוקה הכי גדולה בעולם לשוקולד.

במאפיית Tai Pan העמוסה באנשים אפשר לדגום קינוחים ומאפים אקזוטיים מהמזרח הרחוק. הם לא בהכרח טעימים, אבל הם מסקרנים מאוד וזולים, אז אפשר לקנות את מה שתופס את העין ולזרוק אחרי ביס. כדורי הבצק השומני המצופה שומשום וממולא במחית שעועית אדומה מתוקה הם ממכרים. מיני עוגיות אחרות, לעומת זאת, שיש להן מראה של מדוזה וטעם של מדוזה, לא יכבשו, אבל לפחות תוכלו להגיד שניסיתם.

במאפייתBanh Mi Saigon מכינים כריכים ווייטנאמיים שיעשו לכם את היום. מדובר במעין באגט פיוז'ני עם נגיעות של המטבח הצרפתי בשילוב טעמים ווייטנאמיים בועטים שחוברים ליצירות פאר. לתוך הכריך, שמרוח ברוטב חריף ובמיונז, נדחסים חזיר בכל מיני גרסאות (פטה, צלי ועוד), מלפפון פרוס, גזר מתקתק מוחמץ, פלפל חריף וכוסברה. מתברר שהקולוניאליזם הכושל השאיר מאחוריו כריך מנצח.