טיפים והמלצות

נווה הגר הוא בית אבן יפה במושב בית לחם הגלילית, ובו ארבע סוויטות נעימות במיוחד ושני חדרים קטנים. יש בהן כל מה שצריך, כולל צבעוניות רכה, ג'קוזי, טלוויזיה, והעיקר, לטעמי: בחלק מהחדרים רואים את הנוף מהמיטה. בחורף הנוף הוא שדה ירוק שסוסים רועים בו ומעבר לו יער אלונים. המארחים מייעצים בענייני טיולים ובילויים בסביבה, והילדים מוזמנים לשחק באוהלים האינדיאניים שבשדה. התשלום עבור הלינה כולל ארוחת בוקר במסעדת טאנטי באצ'י שבחצר. (צילום: טל גליק)

נכים: אין נגישות.

עדנאן אבו סאלח רואה אתכם מחלון ביתו שעל צלע ההר במג'דל שמס, ונותן בטלפון הנחיות כיצד להגיע. זה מצחיק. יופי של מקום הוא ארגן. וכך זה קרה: עבודת הגמר שעשה במכללה לתיירות ומלונאות בתל אביב היתה בנושא צימרים ברמת הגולן. בשער העבודה רשם את שמו, את כתובתו ואת מספר הטלפון. ומאז החל הטלפון לצלצל, גולשי החרמון גילו עניין. הוא הוסיף חדר ועוד חדר לבית, ודאג לחלונות גדולים לעבר מרחבי ההרים וחלק מהכפר. מתחת לבית צומח בוסתן ובמרפסת של אחד החדרים עץ אגוז מלך נותן פרי – קטוף ואכול.
אבו סאלח הוא איש חם ונעים ושמח לעזור, ואם תבקשו, ייקח אתכם למסעדה או יכין לכם ארוחת ערב בחורף. שבעת החדרים מרווחים ויפים, ארבעה מהם ממש דירות למשפחה, ויש בהם פינת מטבחון להכנת קפה. חדר אחד בקומה התחתונה מצויד במטבח אמיתי, עם תנור ומקרר והכל, ובפינת אוכל שיכולה לאכלס עשרה אנשים, שם אפשר להכין ארוחות גדולות. בחמישה מהם יש ג'קוזי, ובכולם יש כמובן מקלחות, שירותים, טלוויזיה והסקה מרכזית. מחירים: 350 שקל לזוג, כ-450 שקל למשפחה עם שניים-שלושה ילדים; 20 שקל עולה ארוחת בוקר כפרית אמיתית ועשירה, המורכבת ממצרכים מקומיים – ביצים מהתרנגולות של השכנים, לבּנה מקומית, חלב כבשים, ריבה מתוצרת ביתית ועוד.
נכים: אין גישה.

הדרך ליישוב נמרוד מתפתלת בין מטעי תפוחים וחבושים, שרבים בהם הזולות והדוכנים למכירת פירות. זו היתה היאחזות נח"ל נטושה, ועכשיו מתגוררות בה שש משפחות בלבד. תשעת הצימרים של לילך וגיא אשתר פזורים על צלע ההר, חלקם ליד ביתם וחלקם במטע. לכל חדר אירוח (בהם שני צמדים) יש אופי קצת שונה – אלה כפריים יותר ואלה בסגנון מלון, כולם יפהפיים, מטופחים ונעימים מאוד, עם וילונות מבד של שמלת כלה וג'קוזי מול הנוף של ברכת רם. רק כאן ובמג'דל שמס ראיתי חלונות גדולים בחדרי אירוח. טלוויזיות אין, "וזה מביא אוכלוסייה מופלאה" לדברי המארחת. אפשר להזמין ארוחות ממטבחה של לילך אם לא מתחשק לצאת בגלל השלג או מסיבות אחרות, והפירות על העצים – חופשי. עוד מספקים ספרי קריאה בהשאלה, יינות מהאוסף הפרטי, מסאז'ים וקשר לטיולי ג'יפים ולהפקות שונות. מהמקומות המוצלחים ביותר. 
(צילום: עפרה ריזנפלד)

כשרות: יש מטבח חלבי נפרד והארוחות כשרות, אך אין תעודה.
נכים: יש גישה לשתי בקתות מתוך התשע.
אין שירותים מותאמים לנכים.

לינה ביער האיילים מומלצת אם אתם אוהבים תנאי שדה מתונים. בעלי חיים נחמדים – במבים, איילים, יעלים ועוד מתגוררים ביער האיילים באודם. את חלקם אפשר ללטף, ובאחרים אפשר לצפות בלוויית הסברים. מכיוון שהמנדט שלנו כולל לינה ואוכל, הצצנו למבני האירוח שכמותם לא ראינו במקום אחר. ברבוקות סקנדינביות קוראים למבנים הללו, שדומים לאוהל אבל עשויים מפח, ועל הרצפה שטיחים ומזרנים. המבנים, בגדלים שונים, מיועדים לקבוצות (של חמישה, שמונה או שלושים איש), ולצדם, בצל אלון מצוי ולִבְנֶה רפואי, שולחנות וספסלים. שירותים ומקלחות בקרבת מקום. שטח אחר, ובו תאורה, שולחנות, ברזייה, מקלחות ואף מקרר, מוקדש למטיילים שהביאו איתם אוהלים. גם אנשים שבאו רק לביקור יכולים לערוך פיקניק. 
פתוח: אתר הלינה פתוח באפריל-אוקטובר, הביקור בגן החיות – בכל השנה. 
נכים: אין מדרגות, הכל מכוסה עפר, אין שירותים מותאמים לנכים.

ב-15 השנים מאז הקים רוני לוי את אתר הקמפינג בשעל הוא לא מפסיק לעבוד. בסיור במקום הוא מצביע על פינה לא מנוצלת, כדבריו, של כמה מטרים מרובעים ליד שער הבוסתן, ומפנטז על שכונת חושות חדשה. מצד שני, המדיניות היא שלא לקלוט יותר ממאה אורחים בבת אחת, אף שכבר עכשיו יש מקומות לינה ליותר, בחושות הקיימות ובאוהלים. פינות מנגלים לרוב פזורות בשטח הנקי והנעים, מעל שולחנות האוכל תלויים אשכולות ענבים שחורים, רק להושיט את היד, ובלול התרנגולות מתגוררות גם ארנבות, קביות וחיות נוספות, וכולן אוכלות תפוחים אדומים. ליד המקלחות והשירותים (הכל נקי וסימפטי) ניצב עציץ של אלוורה, על תקן ארון תרופות. כל אורח חדש מקבל מזרן ומדף במקרר ויכול להכין לעצמו את ארוחותיו. הגעה: מצומת מחניים עולים על כביש 91 לעין זיוון, ובצומת השריון פונים שמאלה לכביש 978 לכיוון מסעדה ומושב אודם. 
פתוח: העונה נמשכת כל עוד אין גשם. 
נכים: הגישה נוחה, יש שירותים ומקלחות מותאמים לנכים.

סיבוב בנווה אטי"ב בחיפוש אחר נוף. הבניין של רחל ומשה אלעזר מתנשא לגובה, יחסית, ונמצא בשיפולי היישוב. דרינג דרינג, שלום, אפשר לראות את המקום שלכם? בבקשה, למה לא. ובכן, המון פרחים בכניסה וגינה אחורית חמודה ועמוסת צמחייה, כולל סוכת גפנים. ב"אלעזר חדרי אירוח" שבעה חדרי אירוח ובהם חלונות לא מספיק גדולים, מהם ארבעה משפחתיים עם גלריות, וחדר אוכל מאובזר. ממרפסת חדר האוכל מראה מרחיב לב של מרגלות החרמון, עמק החולה ואחריו הרי נפתלי, ומשמאל הכפר הסמוך עין קיניה ומטעי פירות. יופי. ארוחת הבוקר מושקעת, ובערב, מספר משה, נפתח בחצר שולחן גדול, והאורחים פוצחים במנגל. החדרים מרווחים, פשוטים יחסית, והידד – בלי ג'קוזי. (צילום: עפרה ריזנפלד)

כשרות: ארוחות הבוקר חלביות, אך אין תעודת כשרות.
 נכים: אין גישה.

צל תמר היא מסעדה כפרית בנויה עץ השוכנת בגן מרהיב בכניסה לקיבוץ אשדות יעקב איחוד וקרובה לכנרת. בלילה הופכת המסעדה לבר תוסס.

מסעדת דקלה היא מסעדה חלבית איטלקית, הנמצאת במיקום נפלא על הכנרת. המנות גדולות ובשפע.

מסעדת אלומה, הנמצאת על הכביש בין תרשיחא לכפר ורדים היא אחת המסעדות האהובות עלי ביותר. תפריט הקיץ החדש עשיר באפשרויות ומגרה עם מנות כמו גלילי רוסטביף עם קרם חזרת או בריוש רוזמרין עם סופלה גבינות, וקינוחים שכל אחד מהם הוא סיפור ארוך, רווי בשוקולד, והמון מטעמים נוספים. אני אוהבת את אלומה בגלל האוכל המשובח, האנשים הטובים והמקום הנעים כל כך – אלגנטי בלי פוזה, בפאתי תרשיחא, בתוך השקט, בקצב הנכון. ביסטרו גלילי באמת, שבשבע שנות קיומו רכש סועדים נאמנים שבאים מקרוב ומרחוק. עכשיו מזג האוויר מאפשר לאכול גם על המרפסת ולהתמסטל אפילו בלי יין או אמצעים אחרים, רק מהאוכל, מהאוויר ומהשירות המצוין. בצהריים אפשר לבחור באחת משלוש אפשרויות של ארוחה עסקית.
פתוח: א' 22:00-18:30, ב'-ה' 16:00-12:30, 22:00-19:00, ו' 14:30-12:30, 22:30-18:15 ושבת 16:00-13:00, 22:00-19:00.
נכים: כניסה מיוחדת מהחניה ושירותים מיוחדים.

כדי למשוך לקוחות מסעדות רבות מתהדרות בתואר "לבנונית". ארזים היא מסעדה שעושה זאת בצדק. במקום מוגשים מאכלים עונתיים לא רגילים, כמו סלט רימונים וגבינה בסתיו, חשווה וחשוליה בחורף וסלט מעלי גפן בקיץ, כלומר עכשיו. אנחנו הזמנו לשני אנשים חצי מנה של מפרוש – בשר עגל עם אורז שבושלו בתנור, עם צנוברים – ושבענו ממנה בקלות ואף נהנינו מאוד, וסלט זעתר, כלומר סלט ירקות טרי ונחמד מתובל בהרבה זעתר. כבר ראיתי מקומות מאווררים יותר ועם פחות זבובים, אבל מה שטעמנו היה מצוין וגם מה שראינו בשולחנות הסמוכים (פרגית ממולאת וכופתת בשר עם טחינה וסלט טרי עם עלי גפן) עשה לנו חשק לחזור. המסעדה נמצאת בשלומי. פתוח: כל יום 22:00-10:00.
נכים: אין מדרגות מהכביש הראשי. אין שירותים מיוחדים.

נראה שכיף להיות פנסיונר בנהריה. בבוקר מתכנסים הגברים לבני השיער בחבורות, רחוצים ומסורקים בקפידה, בבתי הקפה שלאורך שדרות הגעתון, ושם הם ממשיכים לנהל את העניינים. קלנועיות בשלל צבעים ושכלולים נעות ברחובות במקום האופניים, שהיו בעבר כלי התחבורה העיקרי בעיר היקים. "קפה פינגווין", שחגג לפני זמן קצר את יום ההולדת ה-65, עבר שיפוץ והוא נעים ומרווח מאוד, אך גודלו לא מורגש הודות לחלוקה לפינות ולאקוסטיקה המצוינת. תפריט ארוך מאפשר כל וריאציה של אכילה ושתייה, ויש גם תפריט לילדים. פינגווין נודע בעבר בשניצל מיתולוגי. קרואסון הבוקר טעים ופריך, מוגש על אבקת סוכר מיותרת. קפה טוב. מקום מושלם לבטלה ולמנוחה.
פתוח: כל השבוע מ-8:00 (בשבת מ-9:00) עד אחרון הלקוחות בלילה.
נכים: גישה נוחה, שירותים מיוחדים. (צילום: עפרה ריזנפלד)

מה שמאיר המאירי הכי שונא זה ששואלים אותו כמה אחוזי שומן יש בגבינה. לפי ההעוויה שהוא עושה, ניכר הבוז שהוא חש כלפי הקטנוניות שבשאלה – שיקנו גבינה תעשייתית, שבה מודדים את אחוזי השומן. הוא משתמש בחלב כמו שהוא, בלי תוספות, או כדבריו: "לא מוסיף ולא גורע", והאיכות היא תוצאה של השקעה, גם רגשית: "כבשה שנמצאת במכלאה זה סירחון. כשהיא יוצאת לאוויר, נושמת, יש משהו מזה בחלב. גם החליבה ידנית – היא צריכה את החום של האצבעות. כבשה שנמצאת במרעה ושומעת חליל, תענוג לראות אותה".
במחלבה הנודעת "מחלבת המאירי" נפתחו לפני כשנה דוכן מכירה ומרכז מבקרים – אלה מחידושי הבן יניב, שהניהול והייצור עוברים עתה לידיו בתהליך שיימשך כשלוש שנים. הוא יהיה הדור השישי אחרי האב מאיר המאירי, שירש את המחלבה מאביו. הגבינה נעשית באותה מתכונת כבר 160 שנה, מחלב כבשים שרעו במרעה טבעי, ומבשילה בפחים שנה וחצי לפני שהיא נמכרת. ואגב, 18 אחוז שומן. זה סקופ.
פתוח: א'-ה' 15:00-8:00, ו' וערבי חג 13:30-8:00 (קבוצות צריכות לתאם מראש).
כשרות: כשר עם תעודה. נכים: יש גרם מדרגות. (צילום: אירית זילברמן)