טיפים והמלצות

 מלון מעולה ששוכן במיקום מרכזי בדאון טאון, ליד מוזיאון MOCA. לפני שנתיים המלון עבר שיפוץ מקיף. יש בריכה,ספא וחדר כושר מושקע במיוחד. למרות שהמלון נראה כמו מלון לאנשי עסקים, הוא מצוין גם למשפחות. הילדים מקבלים מתנה עם הגיעם למלון, הם יכולים לקבל בהשאלה צעצועים, ספרים ומשחקים, והם אפילו מקבלים חלב ועוגיות לחדר לפני השינה!

מלון הבוטיק The Redbury שוכן באחד המיקומים הטובים ביותר בהוליווד, בנקודת המפגש של רחוב ויין עם שדרות הוליווד הנוצצות, במרחק הליכה קצרה מהאתרים המפורסמים של הוליווד, כמו התיאטרון הסיני של גראומן ואולם קודאק. למרות המיקום המרכזי, המלון מציע מפלט נהדר מההמולה שמסביב. אורחי המלון נהנים מחצר פנימית יפה, ספרייה עשירה, ומסעדת שף משובחת בשם Cleo. העיצוב של המלון משדר יוקרה, והאדום והשחור הם הצבעים השולטים בו. בחדרים המרווחים יש שטיחים פרסיים, חלונות שנמתחים מהרצפה ועד התקרה, מטבח בסגנון אירופאי, מכונת כביסה ומייבש כביסה, יצירות אמנות על הקירות, ריהוט עתיק, פוסטרים של רוק'נ'רול, מקלחת גשם מרווחת במיוחד ופטיו או מרפסת. בסוויטות יש פינוקים נוספים כמו בר מלא במשקאות, טלוויזיה עם מסך אל.סי.די ענק, פטפון עם אוסף גדול של תקליטי ויניל, די.וי.די ואפילו מטבח עם אי גדול במרכזו למי שרוצה להרגיש כמו מאסטר שף בחופשה.

באזור מאליבו נמצאים כמה מהחופים היפים ביותר בקליפורניה, אך למרבה הצער, חלקם סגורים לקהל הרחב ונגישים רק לעשירים והמפורסמים שמתגוררים באחוזות המפוארות שעל החוף. אם אינכם נמנים עליהם, תוכלו להתארח במלון Malibu Beach Inn ולהרגיש כאלה ליום אחד. מלון הבוטיק הזה שוכן על רצועת החוף שזכתה לכינוי "חוף המיליארדרים". נופי האוקיינוס ושקיעות מרהיבות נשקפים מהמרפסת של כל אחד מ-47 חדרי המלון, שמציעים פינוקים נוספים כמו מיטות אורטופדיות, טלוויזיה עם מסך פלזמה, מערכת בידור דיגיטלית שכוללת סרטים בהזמנה, ערוצי מוזיקה, 400 דיסקים ומשחקי נינטנדו, מבחר יינות מתוצרת קליפורניה, חלוקי רחצה וגם אח בחלק מהחדרים. לאלה יש להוסיף את מסעדת השף המצוינת שבמלון, ואת הספא שמציע מגוון טיפולים, שכיף במיוחד לקבל אחרי הליכה ארוכה על החוף.

מלון Magic Castle ששוכן בלב הוליווד, מרחק הליכה קצרה מה-Walk of Fame, מציע לאורחיו הרבה יותר ממיקום מצוין. הסוויטות של המלון הן מהמרווחות ביותר בלוס אנג'לס, ויש בהן מטבח מצויד, פינת אוכל, סלון, חדר שינה, נגן דיסקים, נגן די.וי.די, השכרת סרטים חופשית, חלוקי רחצה ואינטרנט מהיר – כל אלה הופכים את המלון לאידיאלי עבור משפחות או עבור מי שמתכנן לשהות בעיר תקופה ארוכה. הפינוקים ממשיכים גם מחוץ לחדר. אורחי המלון נהנים מגישה למועדון פרטי, Magic Castle, שבו אפשר לאכול, ללגום קוקטיילים, לצפות במופעים ולהתחכך בסלבריטיז מקומיים; ומיחס וי.איי.פי במסעדה היפנית הרומנטית Yamashiro. גולת הכותרת של המלון היא בריכת השחייה המחוממת שפתוחה, באופן לא שגרתי, 24 שעות ביממה, מה שמאפשר רחצה לילית אחרי יום של בילויים בעיר. בזמן שהאורחים משתזפים ליד הבריכה בשמש הקיצית, צוות המלון מחלק להם מגבות קרות טבולות ברוזמרין ומנטה לרענון. הצוות ידידותי, משתדל, וגמיש, וגם אם פספסתם את ארוחת הבוקר או שהטיסה שלכם ממריאה מאוחר, תמיד ימצאו לכם פתרון. ההקפדה על הפרטים הקטנים האלה והשירות המצוין הם שהופכים את המלון למאוד פופולרי ומביאים לו קהל של אורחים חוזרים.

 הטיילת של וניס ביץ' היא אחת החוויות שאסור להחמיץ בלוס אנג'לס. בטיילת היפה, שנושקת לאוקיינוס, יש מבחר עצום של מסעדות, בתי קפה, והיא הומה בכל יום במוזיקאים, אמני רחוב, להטוטנים והרבה יפים ויפות שרוכבים על אופניים או מחליקים ברולר בליידס. ממש בסמוך לטיילת, מרחק הליכה קצרצרה, נמצא מתחם Venice Paloma Suites, ובו סוויטות נפלאות להשכרה. הדירות במקום עברו לאחרונה שיפוץ של מיליון דולר, והן מציעות כל מה שצריך בחופשה עירונית והרבה מעבר – מטבח מצויד, אינטרנט מהיר, טלוויזיה עם מסך שטוח, מזגן ועיצוב מודרני. לאלה יש להוסיף את המרפסת שניתן לערוך בה ברביקיו, שירותי ניקיון שבועיים, שירותי כביסה וחניה. המקום מתאים במיוחד למי שמתכנן לשהות תקופה ארוכה בעיר.

 הוסטל נחמד, נקי ובטוח עם חדרים פרטיים ומקלחות משותפות. התנאים יותר טובים  מבכל הוסטל אחר שהייתי בו. 

לצורך עבודתו שהה בעלי בחצי השנה האחרונה בניו יורק, ואני ובנותינו הצטרפנו אליו לחודש מוצלח במיוחד. אחרי ששבענו מהעיר הגדולה ומכל מה שיש לה להציע, החלטנו לבקר בוושינגטון הבירה. רצינו להראות לבנות שלנו שארצות הברית היא לא רק גורדי שחקים, חנויות ענקיות, כבישים מהירים ומסעדות של מזון מהיר. היה חשוב לנו שהן תלמדנה קצת היסטוריה אמריקאית, ואכן וושינגטון לא אכזבה: המונומנטים המוכרים – הבית הלבן, קפיטול היל ועוד – מרשימים יותר במציאות מאשר בטלוויזיה ובסרטים; המוזיאונים נפלאים (הכניסה לרבים מהם בחינם!); גן החיות מקסים, אפילו הרכבת התחתית היתה הפתעה נעימה אחרי זו הרועשת והמלוכלכת שהתרגלנו אליה בניו יורק. ביום האחרון לשהותנו בוושינגטון גילינו במקרה סוד קטן, שהייתי רוצה לחלוק אותו אתכם: בכל יום, פרט ליום שני, בשעה שש בערב יוצא מוושינגטון מונומנט (Washington Monument) סיור רגלי בחינם לאתרים ההיסטוריים של העיר. את הסיור מדריכים בחן רב סטודנטים מקומיים, והוא כולל הסברים מרתקים וגם סיפורים פיקנטיים על הנשיאים. כך למשל למדנו שג'ורג' וושינגטון היה חובב כלבים נלהב. פרטים על הסיור תוכלו למצוא באתר: www.dcbyfoot.com/dcbyfoot.html.
בקיצור, אני ממליצה על ביקור בבירה האמריקאית, ובייחוד על הסיור החביב והמהנה, ומחכה בכיליון עיניים לביקור הבא בעיר – הפעם באביב לקראת פריחת עצי הדובדבן!

Top of the Rock, קומת התצפית של בניין מרכז רוקפלר במנהטן היא מקום מצויין לראות ממנו את קו הרקיע של ניו יורק. יש שם פחות תור מבבניין אמפייר סטייט וזה גם עולה פחות. והכי טוב – אפשר לראות מכאן את בניין האמפייר סטייט, שהוא אחד מסמלי העיר המפורסמים ביותר. התצפית פתוחה בכל שעות היום, מ-8:00 ועד חצות.

במהלך אוקטובר 2006 טיילנו בדרום קליפורניה והגענו לאזור הסיירה המזרחית. אזור זה הוא פחות מוכר ומטויל. את המסלול בחרנו בעזרת שני גיליונות "מטיילים" שהבאנו מהבית (35 ו-40), וכן נעזרנו בזוג חברים אמריקאים תאבי הרפתקאות וטבע שחיים בלוס אנג'לס ומכירים את ארצם היטב. בעצתם החלטנו להתמקד באתרים מוכרים פחות, הפזורים לאורך מסלול הטיול שבו בחרנו.
האתרים המומלצים בעינינו הם אזור המאמות לייקס (Mammoth Lakes), בעיקר כשהוא עומד בשיא השלכת. באתר דווילז פוסט פייל (Devils Post Pile) יש תופעות טבע גיאולוגיות ייחודיות המזכירות את תופעת המשושים ברמת הגולן.
אתר מומלץ נוסף, ויחיד במינו, הוא יער האורנים העתיקים (Ancient Bristlecone Pine Forest). זוהי שמורת טבע לא גדולה הממוקמת על רכס ההרים ווייט מאונטיינז (White Mountains), המתנשא לגובה של כ-4,000 מטרים מעל פני הים וחוצץ בין הרי הסיירה נוודה המופלאים ובין המדבריות המזרחיים, בואכה עמק המוות ומדינת נוודה. ייחודה של שמורת הטבע הוא בעצי אורן ענקיים, הנחשבים לעצים החיים העתיקים ביותר על פני כדור הארץ. גילם מוערך באלפי שנים, ולזקן שבהם ניתן השם המתבקש "מתושלח". מדענים שחקרו את גיל העצים במקום קבעו כי רבים מהעצים הם בני יותר מ-4,000 שנה. הם אף איתרו גזע עץ נפול שממשיך לחיות בזכות היותו מחובר עדיין אל הקרקע, ושגילו נאמד בלא פחות מעשרת אלפים שנה!
ההסבר המדעי לגילם המופלג של העצים נעוץ באקלים המיוחד ובקרקע הסלעית. התנאים הייחודיים באזור אינם מאפשרים צמיחת שיחים ועשב. כך, באירועים של סופות ברקים (הנפוצות מאוד באזורים אלה ונחשבות לאחד מאויבי היער העיקריים), השריפות מכלות רק עץ אחד או שניים, אך אינן שורפות את היער כולו, כמו שקורה באזורים אחרים ברכסים הגבוהים.
במרכז המבקרים הקטן שבכניסה לשמורה אפשר לקבל הסברים מפורטים על מחקרים שנערכו במקום וכן מפות שבילים שבעזרתן מטיילים (ברגל בלבד) בשמורה המרהיבה.
למעמיקים שבכם – כדאי להקשיב להסבר על כיול שיטת המדידה בפחמן 14 שנערכה במקום.

כחובבת קולנוע נהניתי מאוד מגיליון 161 של מסע אחר "בעקבות סרטים". מקומות כמו ניו יורק ופריז ואפילו מחוזות כת האיימיש הם צפויים, אבל יש ערים קטנות הידועות בעיקר בזכות סרט שצולם בהן, ואני מבקשת להוסיף המלצה על אחת מהן: עיירת הדיג השלווה בודגה (Bodega) בקליפורניה, שם צולם הסרט "הציפורים" של אלפרד היצ'קוק.
העיירה נמצאת מצפון לסן פרנסיסקו, ועד היום ניכרת בה נוכחות מסיבית של ציפורים. לא בכדי בחר היצ'קוק את המקום השלֵו הזה כרקע לאחד מסרטיו היותר עוכרי שלווה. במקום יש עדיין כמה מבנים שהונצחו בסרט, כמו הכנסייה, בית הספר ומסעדת The Tioles. העיירה בפרט ואזור סן פרנסיסקו בכלל מומלצים מאוד לחובבי היצ'קוק, שצילם באזור גם את "ורטיגו" (סן פרנסיסקו) ואת "צל של ספק" (סנטה רוזה).

אין יותר כיף מאשר לסיים את הנסיעה על כביש מס' 1 הגדושה בנופים, בעיירות קסומות ובאטרקציות, ולנחות בעיר המקסימה סנטה ברברה. סנטה ברברה מכונה הריביירה הקליפורנית בגלל אוכלוסייתה העשירה, האדריכלות הים-תיכונית והמיקום המרהיב על שפת הים. עיר בת 90,000 תושבים, מצוחצחת, דיסקרטית, נעימה ורק 90 דקות מלוס אנג'לס. החלטנו לשהות במקום החל משעות הצהרים ועד לרדת החשיכה ורק בגלל שהמלון בלוס אנג'לס לאותו לילה היה מוזמן מראש. ישבנו לארוחת צהריים במסעדה מקסיקנית הצופה לים, ולאחריה יצאנו להליכה רגלית מתבקשת על שפת הים. סיור קצר ברציף הציורי, הפעיל והעתיק ביותר בחוף המערבי, מרוצף בקרשי עץ ועליו מסעדות חנויות ומתקני שעשועים. מרכז העיר והחוף נמצאים במרחק הליכה זה מזה. את שעות אחרה"צ המאוחרות העברנו בשופינג ושוטטות ברחוב המרכזי ביותר בסנטה ברברה – רח' State. זהו מקום תוסס ומושלם לקניות, לחיטוטים בבוטיקים, לחנויות ספורט מדליקות, למסעדות ובתי קפה. ארוחת ערב באחד מהקניונים הקטנים שעל רח' סטייט – Pasco Nuevo ויצאנו ללוס אנג'לס, מאוכזבים על שלא הכנסנו בתוכנית הטיול שהייה ארוכה יותר בעיר המיוחדת והיפה סנטה ברברה.

בין סנטה מוניקה למרינה דל ריי נמצא אחד ממהחופים הידועים של לוס אנג'לס. בחוף רצועת חול רחבה מאוד, לאחריה שדרת דקלים, דשא וטיילת יפה ורחבה. המקום נקרא גם "החוף המשוגע". הטיילת שלאורך חוף האוקיאנוס שוקקת חיים. קירקס אנושי של כל מי שרוצה ולהיראות. אלפי אנשים ותיירים מגיעים לטיילת (לא מומלץ לאוהבי השקט והבדידות). על המדרכה הסלולה צועדים להם טיפוסים מוזרים בתלבושות משוגעות, להטוטנים ואקרובטים, מגידי עתידות הקוראים בקלפים, עשרות מקעקעים חלקם מוכשרים, רובם לא. תוכים מאומנים, נגני רחוב והופעות של מוסיקאים מקצועיים וכאלה שלא. במקום דוכני מכירה של מזכרות לתיירים וחנויות רבות. אפשר לחנות ברחובות צדדיים או בחניונים שבסביבה. ככל שהחניון קרוב לים מחיר החניה גבוה ונקבע גם בהתאם לשעה (בשעות השיא המחירים בשמיים). אמנם ל Venic Beach מגיעים כדי לטבול במיי האוקיאנוס, אך זהו גם איזור נהדר לבוא לקניות, ואזור נפלא עוד יותר ללגום איזה מיץ פירות טבעי, בזמן שהים האנושי גואה סביבכם. יאללה בלגן!

במעדניית Di Palo’s הוותיקה אפשר לראות את הבמאי מרטין סקורסזה, יליד השכונה, שעדיין מגיע לכאן לקניות מדי פעם. 
ביום יפה אפשר לוותר על החוויה הקולינרית התיירותית ברחוב מאלברי, ותחת זאת להצטייד בכיכר לחם איטלקי, זיתים סיציליאניים, כמה סוגים של נקניקים וגבינות ובקבוק קיאנטי ולעשות פיקניק. בעלי המקום, דור רביעי בארצות הברית, יעזרו לכם לברור בין הפקורינו והפונטינה, הפרושוטו והפאנצ'אטה ועוד מאות סוגים של מעדנים שמיובאים מכל חלקי איטליה. המוצרלה, לעומת זאת, עשויה מדי יום במקום, ואל תצאו בלי כדור רך ושמנמן. את כל זה תוכלו לקחת איתכם לגינת דיסאלביו (DeSalvio) בפינת הרחובות מאלברי וספרינג (Spring). תזהו את הגינה לפי מתקני השעשועים בצבעי אדום-ירוק-לבן.

בעיר שמתהדרת באפשרויות הקולינריות שלה יש לא רק מסעדות מעולות אלא גם מקדשי אוכל של ממש. והמקדש המוביל (תואר שעליו אפשר להתווכח כמובן) הוא לדעתנו סניף הדגל של רשת Dean & Deluca בסוהו. בין המדפים והדוכנים המצוחצחים שמסודרים בקפדנות יוצאת דופן תוכלו למצוא נתחי סלמון פראי מהאוקיינוס השקט שהוטסו לסניף מהקצה השני של היבשת, עשרות סוגי שמן זית אקזוטיים, מאפים שנראים כמו יצירות אמנות, קוויאר במחיר מושחת, גבינות איטלקיות ומחלקת קפה מפוארת שרק הריח שבה יוכל להחזיק אתכם ערים במשך שעות. ויש גם לא מעט מגשי טעימות.

כל חובב מוזיקה קלאסית מתחת לגיל שבעים נתקל בבעיה המוכרת: מחירי הכרטיסים לקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית בארץ אינם מאפשרים ליהנות ממנה יותר מפעמים אחדות בשנה, והנחות לסטודנטים אין בנמצא.
בניו יורק ציפתה לנו הפתעה נפלאה. את הכרטיסים לקונצרט של הפילהרמונית של ניו יורק הזמנו עוד מהארץ דרך אתר האינטרנט במחיר מלא . הכרטיסים המתינו לנו בקופה, והערב היה נפלא. למחרת, לאור ההצלחה של הערב הקודם, קפצנו בשעות הבוקר המוקדמות לבדוק שמא נשארו כרטיסים למופע של הערב. הפלא ופלא, לא רק שהיו כרטיסים, אלא הם גם הוצעו לנו במחיר לסטודנטים, 12 דולר בלבד. והמיקום היה לא פחות טוב מזה של הכרטיסים שרכשנו במחיר מלא. כדאי לזכור שמספר כרטיסי הסטודנט קצוב, ובדרך כלל משחררים אותם רק ביום המופע, ולכן אין לסמוך על כך שהסדר כזה יתאפשר לכל קונצרט. עם זאת, אם אתם לא נעולים על קונצרט מסוים, ובהינתן המוניטין של התזמורת (די קשה ליפול על קונצרט לא טוב), מומלץ לנצל את ההטבה.
על אף הדמיון בממוצע הגילאים של הקהל בניו יורק ובתל אביב (ובשיעולים הטורדניים), לפחות בניו יורק עושים מאמץ מבורך להקל על הצעירים.
חובה להצטייד בכרטיס סטודנט מראש, עדיף בינלאומי. 

Rice to Riches הוא היכל שהוא שיר הלל אחד גדול לפודינג אורז. עם הכניסה למקום מרגישים כמו בנסיעה בזמן, לא ברור אם קדימה או אחורה. במקום ההיפר-מעוצב בעל המראה הרטרו-עתידני בסגנון "התפוז המכני" פוגש את "אוסטין פאוורס" לקחו את הרפרפת ועשו לה מהפך שהיה גורם לכל סבתא להתהפך בקברה. הפודינג אורז מוגש בטעמים לא שגרתיים כמו רום-צימוקים קובני, לימון-פרג ושוקולד-אגוז. מדיניות הטעימות נדיבה להפליא, אז לפני שמעמיסים את המנה בתוך קערת הפלסטיק בצורת עב"ם, כדאי לטעום. בננה עקשנית עם קוקוס התגלתה כתוקפנית מדי, והמסקרפונה עם הדובדבנים הפתיעה לטובה. הכי מומלץ לקחת את הטעם הקלאסי: עשיר ולא מתוק מדי עם תוספת של פירות צלויים או רוטב קרמל-וניל. בשעות הלילה קלאברים מבושמים מהסוהו מציפים את המקום ומתדלקים בדייסה הרוטטת. מי היה מאמין שפודינג אורז יכול להיות סקסי.

המקום גדול, רועש ומעוצב בקיטשיות. במסעדה שהפכה למוסד עם פתיחתה ב-1902 מגישים אוכל נפוליטני לא מתחכם. מומלץ לפתוח בסלט עלים טריים עם כמות נדיבה של שמן זית, ואסור לוותר על המוצרלה המטוגנת, שהתגלתה כשניצל גבינתי נמס ששוחה ברוטב עגבניות. גם הספגטי ברוטב עגבניות וסרטנים שמגיע בקערה ענקית והקנלוני תרד ברוטב וודקה ורוד מעולים. אל תצפו כאן למחירים של צ'יינטאון. כשתצעדו החוצה, אין סיכוי שתראו גנגסטר נורה בזמן אמת או סבתא שמקשקשת באיטלקית, אבל תמורת עוד כמה ירוקים תוכלו לחזור הביתה עם טי-שירט של מוסוליני.
 

בשביל קינוח בטוח יותר כדאי לצעוד לגלידרייה הסינית המפורסמת. כמו בערך כל דבר אחר ביקום, הסינים טוענים שהם המציאו גם את הגלידה. הטענה הזאת תעצבן את השכנים האיטלקים שמוכרים ג'לאטו קטיפתי במרחק יריקה מהם. אבל איש לא יתווכח שזכות הראשונים על חלק מהטעמים בבית החרושת לגלידה של צ'יינטאון (The Original Chinatown Ice Cream Factory) שייכת לילידי המעצמה העולה. מחשש להבריח את הקהל הרחב, מגישים כאן טעמים מוכרים כמו וניל ושוקולד, וגם טעמים אובר-אמריקאיים כמו עוגיות אוריו וחמאת בוטנים. אבל על אותו קונוס תמים למראה יעמיסו פה גלידות ליצ'י (מעולה), תה ירוק, שעועית אדומה, אבוקדו וג'ינג'ר, וגם מבחר גדול של תוספות. מי שרוצה ללכת עד הסוף עם הפיוז'ן יכול לנסות גלידת ווסאבי עם תוספת סוכריות M&M’s. במחשבה שנייה, אולי עדיף שוקו-בננה.